ישועות מלכו על הרמב"ם יג

מתחייב משום קוצר אע"ג שפסק כאן דמלאכה שא"צ לגופה חייב דע"כ לא אמרינן דבעשה שני אבות מלאכות חייב בשגגת מלאכות וזדון שבת שתים אלא כשעשה שני פעולות שקצר וטחן וכיוצא בו אבל בעשה פעולה אחת ויש בו שני מיני מלאכות א"ח אלא אחת בזמן שלא נתכוון אלא לאחת דמלאכה שלא נתכוון עלי' מקרי טפילה למלאכה שנתכוון עלי' ודמי להא דתנן בפ' המצניע המוציא אוכלין פחות מכשיעור על הכלי פטור אף על הכלי שהכלי טפילה ובודאי דגם למ"ד משאצל"ג חייב עלי' הדין כן אמנם כשנתכוון לשתיהם חייב על שניהן כמו שם במוציא פחות מכשיעור דאם הי' הכלי צריך לו חייב גם על הכלי ועוד נראה דאפי' בלא נתכוון לשתיהם גם למ"ד מלאכה שא"צ לג' חייב מ"מ אינו חייב אלא אחת כדחזינן במוציא קופת הרוכלין אע"פ שיש בה מינים הרבה דא"ח אלא אחת כמבואר בשבת דף צ' ע"א וכתבו התוס' שם בשם ר"ת דגם בנודע לו על מין האחד וחזר ונודע לו על מין האחר ואפי' הביא כפרה על מין אחד וחזר ונודע לו על מין אחר דכפרות מחלקות לד"ה מ"מ כשעשה רק פעולה אחת אינו חייב אלא אחת וכ"כ התוס' שם דגם לר"י דס"ל דתחומין מחלקין זה כשעשה שתי מעשים אבל בפעולה אחת לד"ה אין חייב אלא אחת הא קמן דאע"ג דידיעות מחלקות מ"מ כשעשה רק פעולה אחת א"ח אלא אחת וגם אנו נאמר כיון שאינו אלא איסור אחת דשבת ואם שגג בשגגת שבת שלא ידע שהיא שבת א"ח אלא אחת אפי' כשעשה מעשים הרבה א"כ נהי דגלי קרא דבשבת כשעשה בזדון שבת ושגגת מלאכה חייב על כל אב מלאכה זה דווקא כשעשה פעולות שונות אבל כשלא עשה רק פעולה אחת לא, ודמי הא מילתא להא דגרסינן במנחות דף י"ד ע"ב לר' יוחנן אליבא דר' יוסי הכתוב עשאן גוף אחד והכתוב עשאן שתי גופים ערבינהו מתערבין פלגינהו מיפלגי וה"נ כשלא עשה במעשה ובמחשבה רק פעולה אחת שלא נתכוון כלל לקצירה הרי לא עשה רק חילול אחד אבל כשצריך לעצים ונתכוון לקצור הרי עכ"פ במחשבה עשה שתי עבירות ואע"ג דאינו נענש על המחשבה מ"מ עשה מעשה ג"כ ומה"ט במוציא כלי עם מאכל אם הי' הכלי צריך לו אמרינן דידיעות מחלקות עיי"ש בשבת דף צ"ד ובהכי ניחא לי דברי רבינו בפ"ז מהל' שגגות הי"ב שכתב דהחותה גחלים בשבת חייב שתים משום הבערה ומשום מכבה אם נתכוון לכבות ולהבעיר אע"ג דאיהו פסק דמלאכה שא"צ לג' חייב ובזה ודאי א"א לומר כתירץ התוס' דבמלאכה זו כשלא נתכוון ל"מ מבעיר או מכבה שהסוגיא דכריתות דף כ"ב סותר זה וכן בפ' ב"מ גבי כחס על הנר ולמ"ש א"ש דנהי דמשאצל"ג חייב מ"מ חילוק מלאכות גם כשעשה בזדון שבת ושגגת מלאכות לא אמרינן בלא נתכוון, אמנם מש"כ עוד דהחותה גחלים להתחמם בו חייב שתים והקשה הרב בכ"מ. דממנ"פ במה מיירי אם כשעשה נתכוון לשתיהן היינו רישא ואם כשלא נתכוון לשתיהם אמאי יתחייב ועיין בלח"מ דקמ"ל בנתכוון להתחמם בגחלים מקרי פס"ר ולמש"כ כשלא נתכוון להבעיר ולכבות אינו חייב אלא אחת גם למ"ד משאצל"ג חייב וצ"ל דנהי דבזומר וא"צ לעצים א"ח רק אחת מ"מ כשחותה להתחמם הרי נתכוון גם לכבות כדי שיעמדו זמן יותר ונתכוון עכ"פ על שתיהן ול"ד לזומר שא"צ לעצים דהתם אינו מתכוון לגופו של קצירה שגם אם לא היו ראויין לכלום הי' קוצרן כדי שיתגדל האילן אבל כשמתכוון על הגחלים שיתחממו מקרי כוונה לגבי הבערה וכבי' ובהכי א"ש מה דמבואר בירושלמי בהבעיר ובישל, בב"א דא"ח אלא אחת דכשאינו מתכוון לא על הבערה ולא על הבישול אינו חייב אלא חדא ולא אמרינן חילוק מלאכות וכמו שהארכנו ובהכי ניחא ג"כ מה שהקשה הרמב"ן על רש"י בפ' כלל גדול דף ע"ג ע"ב אהא דאמר רב פפא האי מאן דשדי פיסא ואתר תמרי חייב משום תולש ומשום מפרק דפרש"י דחייב משום מפרק דמפרק אילן ממשאו שלו עיי"ש בתוס' והקשה הרמב"ן דלפ"ז קשה הא דתניא בברייתא דבוצר וגודר ומוסק דחייב לחייב נמי משום מפרק ולפמ"ש דבלא נתכוון לכך אע"פ שהיא פס"ר אינו חייב בפעולה אחת א"ש וכן מה שהקשה הרמב"ן שם בדף ע"ה בהא דהצד חלזון והפוצעו דחייב לת"ק רק חדא ולר"י חייב שתים משום צידה ומשום מפרק ופריך ולחייב נמי משום נטילת נשמה ומשני רבא דמתעסק הוא אצל נטילת נשמה ואע"ג דמודה ר"ש בפס"ר מתעסק הוא אצל נטילת נשמה דכמה דאית בי' חיותא צילא ציבעי' והקשה הרמב"ן דאכתי לר"י קשה ליחייב תלת משום נטילת נשמה נמי דלדידי' מלאכה שאצל"ג חייב [ובאמת התוס' הרגישו בזה וכתבו דמשום נטנ"ש פוטר נמי ר"י] ולפמש"כ א"ש טובא דדוקא משום צידה ומפרק חייב שתים לר"י דהא הם פעולות שונות דצידה חייב תיכף שהעלהו מהמים ומפרק הוא אחר שדחקו אבל במה שפצעו שיתחייב משום מפרק ומשום ננ"ש כיון שאינו אלא פעולה אחת וכמו שהארכנו לד"ה אינו חייב אלא אחת ובהכי ניחא נמי מה ששמעתי להקשות ע"ד רש"י שבת דף ע"ד ע"ב בהא דקאמר האי מאן דעבד חביתא חייב ז' חטאות תנורא חייב ח' חטאות ופרש"י דבחביתא ליכא לחיובא משום מכה בפטיש דמאלי' נגמרה מלאכתו בתנור אלמא דמה שהכניסו בתנור כיון דמאליו נגמר לית בי' משום מכה בפטיש והרי בביצה דף ל"ד מבואר בהדיא דשופת את הקדירה חייב בקדירה חדשה משום ליבון רעפים והא ודאי דליבון רעפים בקדרה חדשה שכבר נסקה בתנור אינו אלא משום מכה בפטיש אלמא אע"ג שמאליו נסקה בתנור מ"מ חייב משום מכה בפטיש ולמש"כ לק"מ דהתם שני פעולות הם דמעיקרא עשה את הקדירה ואח"כ שופתה על הכירה וחייב שתים אבל כשעשה תנור והכניסה לכבשן דחייב משום מבשל ואח"כ נגמרה ולא הי' מעשה חדשה כי ע"פ הכנסה הראשונה שהכניסה נתבשלה ל"ש בו משום מבשל והגמר כלי שהיא מכה בפטיש ע"י הכנסה הראשונה כמ"ש הנ"י בפ' כיצד הרגל למ"ד אשו משום חציו והר"ז כאלו עשה בפעם אחת המלאכה דמבשל הכלי וגמר הכלי שהיא מכה בפטיש וכל שעשה שני מלאכות במעשה אחת ל"א דחייב שתים, ואכתי קשה דהא בזומר וצריך לעצים דאמרינן דחייב שתים אע"פ שבפעולה אחת נעשית לפי שנפרדות במחשבתו שכוונתו ע"ד הנתלש וע"ד האילן שיתעבה ויגדל א"כ ה"נ הרי כוונתו לשתי המלאכות שיתרפה המים לפי שיטת רש"י ועי"כ תקשה החרס ויגמר התנור והוא מכה בפטיש אמנם כזה באמת הקשה הש"ס ריש מ"ק דף ג' ע"ב על רבה ור"י דאיפלגו במנכש ומשקה מים לזרעים אם חייב משום חורש או זורע ופריך שיתחייב שתים משום זורע ומשום חורש כמו בזומר וצריך לעצים דגם כאן מתכוון לשתי המלאכות לרכך הקרקע דהיא חורש ולהגדיל הזרע ולפי גירסא דילן אסיק בקושיא אמנם כבר ידוע דעת הגאונים דכ"מ דאסיק הש"ס בקשיא לא בתיובתא לא נדחה מהלכה שלא כדעת הרשב"ם ב"ב פ' חזקת הבתים וה"נ צריך לחלק בין זומר וצריך לעצים למשקה מים לזרעים דבזומר דכשנתכוון לשתיהם חייב לפי שהם גופים שונים שזה נעשה בדבר הנתלש וזה נעשה בגוף האילן אבל המשקה מים לזרעים שגם חורש א"ח אלא במיפה הקרקע לזרוע בשדה שהיא לחרישה וכאן שכבר נזרע הזרעים אלא שע"י כן ממהרים הזרעים לצמוח או שגדילים