ישועות מלכו על הרמב"ם קיב

ליישב דברי רבינו ז"ל שלא יהיו דבריו כספר החתום, והנה רבינו כתב ג' חילוקים א דאם קשר אדם חוט על רגל התרנגולין ונסבך כלי בחוט ונשבר משלם חצי נזק, ב שאם הי' החוט הפקר ונקשר מאליו פטור בעל התרנגולין ג שאם נקשר מאליו והי' להחוט בעלים ואם הצניע אף שיש להחוט בעלים פטור והנה מש"כ בחלוקה ב' שאם אין לחוט בעלים פטור בעל התרנגולין הוא תמוה מאוד הא בצרורות משלם אפי' בהתיזה דבר הפקר כמבואר בהדי' בש"ס ב"ק והנה הראב"ד בהשגות כבר הרגיש בזה ופירש דאיירי בתר דנח דבזה מבואר בש"ס דפטור מטעם דכי יכרה איש בור ולא שור בור ואם נפרש דברי רבינו בתר דנח לא קי' בדברי רבינו רק למה בעל השור יתחייב לשלם רק ח"נ נ"ש הו"ל לשלם דלא מצינו בבור דין צרורות וזה הקשה הר"א ז"ל בהשגות אבל לפענ"ד דברי רבינו מבוארים דהא מבואר בתוס' ב"ק כ"ח:

ד"ה ונשוף באבן דהמניח אבן ברה"ר ונתקל באבן ונשוף בקרקע פטור אפי' לשמואל דס"ל דבור דחייבה התורה הוא לחבטו דדווקא בנתקל בתקלה שלו אבל בנתקל באבן ונשוף בקרקע כיון דגמר ההיזק קרקע עולם עביד פטור אפי' לשמואל וכ"פ הרא"ש ובש"ע ולפ"ז כיון דמבואר בדברי רבינו היכי דנסבך הכלי בחוט ונתגלגל ונפל ונשבר בקרקע עולם פטור לגמרי [וא"ל כיון דקיי"ל דאזלינן בתר מעיקרא א"כ הו"ל תיכף שנתגלגל כאלו נשבר אז ז"א דא"כ נתקל באבן ונשוף בקרקע עולם אמאי פטור א"ו דל"ש לומר בתר מעיקרא] אלא דלדעת התוס' בפ' שור שנגח והרמב"ן והרשב"א חייב אך כ"כ התוס' שם נ:

ד"ה לשמואל בהא דנפל מקול הכרי' דכורה פטור משום דגרמא פטור וגם בעל הבור פטור דלא מחייבין בעל הבור מטעמא דכל היכי דליכא לאישתלומי מהאי משתלם מהאי אלא במקום שעשה כל התקלה כגון שהניח אבן על פי הבור אבל הכי שעשה רק חצי תקלה כיון שלא נתקל בבורו אלא גרמא בעלמא שע"י נפל והזיק וגמר ההיזק ע"י קרקע עולם והתקלה לא נעשית ע"י כ"א ע"י הכורה פטור, ולפ"ז דלא מחייבין אלא בנעשה גמר ההיזק או שעשה כל התקלה לבדו א"כ הכי כיון דמבואר בדברי רבינו דמיירי בנתגלגל הכלי ונסתבך ונשבר בארץ כיון דהתקלה דעביד בדליל לא עביד גמר ההיזק דקרקע עולם שברתו והתרנגול הי' שיתוף בתקלה שגלגל את הדליל למק"א הר"ז דומה ממש לההוא דנפל מקול הכרי' דלא אמרינן כל היכי דליכא לאישתלומי מהאי משתלם מהאי וה"נ כיון דבעל התרנגול הי' שיתוף בתקלה לא אמרינן כל היכי וכיון דבעל התרנגול פטור מטעם דכי יכרה גם בעל הדליל פטור ואע"ג דבהאי דנפל מקול הכרי' קיי"ל דבעל הבור פטור לגמרי כשנתקל באחורי הבור ונפל לבור ואולי הכי ס"ל לרבינו דמשלם פ"נ, והיינו משום דהתם עיקר היזק ע"י הכורה ואיהי עביד לבור, ועי' בחי' הרשב"א אבל כאן שהתקלה בא ע"י שניהם ע"י דליל וע"י התרנגול שגלגלתו כיון דלא נשבר ע"י הדליל רק שנשבר בקרקע עולם לא אמרינן האי דר"נ ועי' בסמ"ע בסי' ת"י סל"ז שכתב דנראה מדברי הטור דווקא בשור שדחף את חבירו לבור וכן בשור ושור פסולי המוקדשין שדחפו לבור דמה דלא מצי לאשתלומי מבעל שור פסולי המוקדשין משתלם מהנך דדוקא כשיכול השור לבדו להמית אבל אם לא הי' יכול לדחוף כ"א ע"י סיוע השני פטור מחלקו של חבירו ודווקא בעל הבור כיון דההיזק נגמר ע"י עיי"ש, א"כ הכא דע"י שניהם נעשה התקלה ולא גמר ההיזק לא אמרינן היכי דלא מצי לאשתלומי מבעל התרנגול וממילא בעל הבור פטור מחצי השני כמו בשור פסוהמ"ק או בור שנעשה ע"י התרנגול דרחמנא פטרי' מאיש כי יכרה בור ולא שור בור וזה נ"ל ברור מאד בדעת רבינו, ולפ"ז נראה דע"כ לא מחייב רבינו רק ח"נ רק בנתגלגל הכלי ונשבר כיון דקרקע עולם הזיקתו אינו משלם רק החצי אבל אם הוזק בגוף הדליל משלם הכל דלא מצינו בבור ח"נ ומה דליכא לאישתלומי מבעל התרנגולין משתלם מבעל הדליל ובזה יתיישב היטב הסוגי' לדעת רבינו דהא אמרינן שם בדף י"ט ע"ב אמתניתין דתרנגולין שהי' דליל נקשר ברגליהם ושיברו את הכלים משלם ח"נ ואמר רב הונא ל"ש אלא שנקשר מאליו אבל בקשרו אדם חייב ופריך נקשר מאליו מאן חייב אילימא בעל הדליל ה"ד אי דאצנעי' אנוס הוא ואי לא אצנעי' פושע הוא ופרש"י כולה נזק בעי לאשתלומי אלא מתניתין דאדי' אדוי' וכי אתמר דר"ה בעלמא אתמר ומזה הקשו על רבינו ולמש"כ אתי שפיר דהא לס"ד דלא אוקי למתניתן בדאדי' רק באזיק בתר דנח ומשלם בנקשר מאליו ח"נ כמבואר במתניתין וע"ז קאמר ר"ה ל"ש אלא בנקשר מאליו אבל בקשרו אדם חייב וע"כ כולו נזק קאמר דאל"כ אין הפרש בין נקשר מאליו לקשרו אדם וכיון דבתר דנח הזיק ע"כ בנשבר ע"י גוף הדליל אבל בנתגלגל למ"א וודאי אין משלם רק ח"נ כיון דע"י גלגול התרנגול בא כמו שהארכנו א"כ שפיר אי דלא אצנעי' פושע הוא וכולי' נזק בעי לשלומי ומשני דמתניתין בדאדי' אדוי' ובזה לשי' רש"י והראב"ד ז"ל הקושר פטור כמו שיתבאר בסוף הפרק בס"ד שגם זה דעת רבינו רק בעל התרנגול חייב וכי אתמר דר"ה בעלמא אתמר דליל הוא הפקר ונקשר מאליו והיזק בתר דנח ג"כ לפרש"י ותוס' פטור בעל התרנגולין מטעם דכי יכרה איש בור וכו' ודליל הא ל"ל בעלים אבל קשרו אדם חייב ח"נ והיינו בדאזיק ע"י וכמוש"כ אבל לפי הס"ד דקאי על משנתינו ל"ש הפרש בין קשרו אדם לנקשר מאליו כיון דבנקשר מאליו נמי משלם ח"נ וע"כ בנשבר שלא ע"י גלגול וכמש"כ

עוד הי' אפ"ל בדברי רבינו אם נאמר דהיזק בתר דנח ולא תקשה קושית הראב"ד דלא אשכחן צרורות רק בנזקי שור ולא בנזקי בור וכ"כ הרא"ש ז"ל ולפענ"ד אפ"ל דהא בפ"ק דבב"ק בדף ה' אמרינן דבורו המתגלגל ילפינן במה הצד משור ובור וע' ברא"ש בפ"ק שדעת הרבה גדולים דכיון דילפינן משור ובור קולת שניהם נוהג בו ואע"פ שהרא"ש דחה דבריהם מ"מ בחי' הרשב"א מבואר שדעתו דקולת שניהם נוהג בו וילפינן ממועד אפי' ברה"ר ולפ"ז מיושב בפשיטות קושית הראב"ד כיון דמבואר בדברי רבינו דדין בור המתגלגל דין שור ובור לו א"כ מעיקרא ל"ק קו' הראב"ד דלא מצינו בבור ח"נ דז"א דכיון דבור המתגלגל יש לו דין שור ג"כ וקולת שור ג"כ נוהג בו וכיון דנתגלגל ואזיל בתר סופו אינו משלם רק ח"נ כדין צרורות דשור אלא דלפ"ז נצטרך לומר דרבינו ס"ל דאזלינן בתר סופו ועמשכ"ל לכן נראה יותר מש"כ בתירוץ הראשון וכן נלפענ"ד עיקר לדינא דבנסבך הכלי בתר דנח אינו משלם רק ח"נ דהא לדעת התוס' פטור לגמרי והא דבור המתגלגל משלם נ"ש היינו בהיזק בגופו אבל בנתגלגל ע"י הכלי אינו משלם רק ח"נ

והנה בהזיק בדליל התרנגול בגופו מבואר בדברי הרא"ש דבעל התרנגול משלם מחצה ובעל הדליל משלם מחצה ואם הזיק בצרורות היינו שזרקו בעל הדליל משלם ג' חלקים ובעל התרנגול רביע ומבואר בדברי התוס' דבין שלא שמרו ובין שקשרו אידי ואידי משלם בעל התרנגול פלגא המגיע ממנו וכ"נ מדברי הר"א ז"ל בהשגות ולדעתי בעל התרנגול משלם כולו וראיתי להסמ"ע בסי' ש"צ ס"ק כ"ט שכתב ע"ד הטור והרב בהג"ה שכתבו דבקשרו אדם חייב הקושר הכל אפי' ביש לחוט בעלים דהוי מצי למימר רבותא יותר דאפי' אית לי' לתרנגול בעלים פטור בעל התרנגול דהקושר פושע וחייב בכל. ודברים אלו תמוהים בעיני מאוד שהרי בהדי'