ישועות מלכו על הרמב"ם קיג

מבואר מדברי התוס' דאין חילוק ול"ל דדווקא לחיובא דבעל הדליל אין הפרש בין הצניעו לקושרו והיינו בדאזיק בתר דנח אבל בהזיק ע"י תרנגול ולחיובא דבעל התרנגול יש הפרש בין נקשר מאליו ולא שמרו לקושרו בידים דז"א דהא כ"כ התוס' דהא דאמרינן כי איתא דר"ה בעלמא איתמר דדליל הפקר ונקשר מאליו פטור קשרו אדם חייב דלא מצי לאוקי מתניתין דקשרו אדם משמע חייב הכל ובזה בעל התרנגול נמי חייב לשלם ע"ש ואמאי הא מצינו למימר בפשיטות דקשרו אדם דקאמר ר"ה היינו שקשרו אדם בידים דבזה מחויב לשלם הכל ומנ"ל לאפוקי הא דר"ה ממשמעותי' ולהקשות וכן מבואר בדברי הרשב"א כדברי התוס' ותימא על הסמ"ע שכתב בפשיטות נגד דעת התוס' והרשב"א והראב"ד וכ"מ בש"מ בשם רבינו ישעי' ונראה דהסמ"ע סמך עצמו ע"ד הרא"ש ז"ל שכתב בפ' כיצד דדליל דאית לי' בעלים ולא אצנעי' וקשרו אדם חייב הקושר הכל ובעל הדליל פטור הבין הרב הסמ"ע דהא דקאמר הרא"ש ז"ל דחייב הקושר הכל היינו לפטור הבעל התרנגול והדבר פשוט שאין זה כוונת הרא"ש אלא דחייב מחמת בורו הכל בדאזיק בתר דנח ולאפטורי לבעל הדליל אף דגם הוא פשע כיון דבא ע"י פשיעתו שקשרו איסתליק לי' מעשי קמא אבל מה שהזיק בכח התרנגול ע"ז לא קאמר הרא"ש ז"ל וכן ראיתי למע"מ שפירש כן דברי הרא"ש עכ"פ דברי הסמ"ע תמוהים הם שהרי הם נגד דברי התוס' והרשב"א וראב"ד ורבינו ישעי' ואולי ס"ל להסמ"ע דע"כ לא חייבו התוס' ורא"ש אלא בידע בעל התרנגול שקשרו דהו"ל לסלוקי כעין הא דאמרינן בב"ק בפ' שור שנגח דהו"ל למלוי' וצ"ע שלא נראה כן מסתימת הדברים ועוד דא"כ הדרא קושין לדוכתה דהו"ל לאוקמי מתניתין בלא ידע לכן צ"ע ועמש"כ בסוף פרקין

ודע דהא דכתב רבינו ושברו כלים הוא לאו דווקא כיון דמטעם בור מחייב בעל הדליל לא מצינו בבור שחייב בו את הכלים אלא לסימנא בעלמא נקטי' והכוונה בע"ח ועיין ש"מ שדקדק ג"כ על לשון הש"ס כן

הי"ז כלב שנטל את החררה דין זה מבואר במשנה והרבה שיטות נאמרו בזה והנה היכי דשמר בעל הגחלת לד"ה חייב בעל הכלב על הגדיש וראיתי לרבותינו בעהתו"ס בד"ה שכתבו אע"ג דלר"י אינו מחייב עד דמסר לי' גווזא ולר"ל במסר לו שלהבת פעמים שיש הרבה גחלת על החררה והוי כמו מסר לו גווזא ושלהבת ובתוס' שאנץ הובא בש"מ כתב על האי דקאמר בש"ס וליחייב בעל הגחלת דל"מ למימר בדליכא גחלים כ"כ דא"כ בעל הכלב נמי פטור והפרישה בסי' שצ"ו הביא דבריהם מבואר מדבריהם דבליכא גחלים כ"כ שיהי' כמו שלהבת פטור בעל הכלב ובעניותא לא אבין דבריהם דמה ענין זה להשולח את בעירו בידי חשו"ק דהתם אינו מתחייב על מעשה היזק שעשה הקטן ואין אנו מחייבין כ"א על מעשה דידי' שאש שלו הולך ומזיק וכן אמרינן צוותא דחש"ו קגרים אבל הכא דבהמתו הלכה והזיקה דאשו משום חציו והו"ל כאלו בהמתו זרק חץ מה בכך דלא הוי ברי הזיקה הא אנן מחייבין משום מעשה בהמתו ופשיט דאין זה ענין להא דהשולח את בעירו דפטור על מעשה דקטן לכן לפענ"ד לא ירדתי לסוף דעת רב"ע התוס' בזה ומ"מ לענין חיובא דבעל הגחלת שפיר קשה קי' ומצאתי להראב"ד ז"ל בש"מ שכתב דע"כ לא פטרינן בשולח את הבעירה אלא בדאיכא צוותא דחרש אבל אם הוליך הבערה לגדיש חייב ובחי' הרא"ה הובא בש"מ פ' הכונס דף נ"ט ביאר באריכות דלא פטרינן אלא בהוסיף החרש עצים ולא הי' באש שמסר לחרש כח להזיק אבל אם מסר לו גחלת והוליכה לגדיש חייב כיון שתחלת הנזק הי' ע"י גחלתו ולפ"ז ל"ק כלל ומ"מ רבים חולקין על זה ועיין לקמן בפ"ד מיהו לענין חיובא דבעל הכלב לא ידעתי שום טעם לפטור. וכמוש"כ

והנה בלא שמר גחלתו יש כאן ד' שיטות א שיטת תוס' והרא"ש דבעל הגחלת ובעל הכלב שניהם משלמין לכן בהניחה על הגדיש על מקום הגחלת משלמין שניהם בשווה ועל כל הגדיש דצרורות הן משלם בעל הגחלת ג' חלקים ורביע כיון דאית לי' שותפים בפלגא נזקא דילי' והיכי דשינה בצרורות ראיתי לרש"ל ביש"ש פרק כיצד שכתב דבאנחה משלמין בין שניהם בעל הגחלת ג' חלקים ובעל הכלב רביע ובשינה על מקום גחלת משלם בעה"כ רביע כיון דאלו עביד בעצמו לא הוי משלם רק פלגא השתא דא"ל שותפות משלם רביע ועל שאר הגדיש משלם שמינית ובעל הגחלת משלם המותר והיינו כיון דקיי"ל יש שינוי לרביע נזק ואלו הוי עביד בעצמו הוי משלם על שאר הגדיש רביע הנזק דהו"ל צרורות ע"י שינוי וכיון דאית לי' שותפות לא משלם רק רביע ודבריו תמוהים בעיני מאוד כיון דמספ"ל אי יש שינוי א"כ מצי בעל הגחלת דהוא המוחזק בהמותר למימר קי"ל דאין שינוי ולא משלם רק ג' חלקים ומה זה שכתב דהמותר משלם בעל הגחלת, ול"ל כיון דליכא לאישתלומי מבעל הכלב מחמת ספק לכן צריך בעה"ג לשלם דמה חזית לחייב בעל הגחלת נימא לי' לאידך כיון דליכא לאישתלומי מדידי' משלם איהו מיהו בזה י"ל דלמש"כ לעיל דשינוי בצרורות אפי' אם נאמר דאין שינוי מ"מ לישתלים מגופו א"כ י"ל כיון דמשתלם מגופו לא אמרינן כל היכא וכן ראיתי לקצוה"ח סי' ת"י שכתב כן מ"מ קשה דהא אנן קיי"ל בסי' ת"י דאם אין לאחד לשלם פטור השני ול"ש דינא דר"נ א"כ הכא דאינו פטור אלא מספק דהוא מוחזק למה משלם השני הא כיון דמספ"ל מצי למימר קי"ל דע"י צרורות אין שינוי ואינו משלם רק ג' חלקים ומהרש"ל בעצמו פסק בפ' שור שנגח דאם אין לאחד לשלם פטור השני לזה הי' נראה לפענ"ד דהשני אינו משלם רק ג' חלקים והשמינית הפסיד דזיל הכי מדחי לי' וכו' ודברי הסמ"ע בסי' שצ"ב ס"ק המה תמוהים ביותר שכתב שם דע"י שינוי ומשלם בעה"כ רביע ובעל הגחלת ג"ח וז"ש דעל שאר הגדיש בעה"כ אינו משלם רק שמינית דהו"ל צרורות ע"י שינוי והטור והרב בהג"ה דכתבו דמשלם רביע היינו שלא ע"י שינוי וזה ברור לדינא

פ"ג ה"א הבהמה מועדת לאכול אוכלין הראוין לה, הנה מבואר בש"ס ובפוסקים דכל מידי דדרכו בכך להנאתו הוא תולדה דשן ומידי דמשונה הוא תולדה דקרן, ועי' ברא"ש בפ"ב דבב"ק דבכלב דאכל אימרי רברבי דאין דרכו בכך דנהי דאפחת מיתה אינו משלם רק ח"נ דמשונה הוא מ"מ אחר שמתה משלם אפחת אכילה כולו נזק ולא אמרינן כיון שבא ע"י שינוי הו"ל תולדה דקרן וחולק על רש"י דפירש בב"ק כ"ג גבי סתם דלתות חתורות דאי לאו דסתם דלתות חתורות כיון שבא ע"י שינוי אע"ג דבעת הנזק לא הי' שינוי משלם ח"נ והרא"ש הנ"ל חולק ע"ז וה"ר מהא דלא חשיב גבי תמין דאכלה בהמה רברבי ע"ש אכן מדברי הראב"ד בחי' הובא בש"מ דף כ"ג מבואר להדי' דס"ל כרש"י דאם החתירה היא משונה וחתרה לרשות הניזק אע"ג דאכילה היא כדרכה משלם רק ח"נ וכן בהא דמבואר לעיל פ"ב הי"ו בגדי שדלג מלמטה למעלה דמשלם ח"נ צ"ל להרא"ש דדווקא בעת הקפיצה שבר אבל אם אחר שדלגה ממטה למעלה הלכה כדרכה ושברה את הכלים משלם נ"ש אע"פ שתחילתו הי' ע"י שינוי ובש"ע סי' שצ"א סעיף ו' גבי כלב שאכל אימרא פסק כהרא"ש ע"ש והרש"ל ביש"ש חולק על הרא"ש ופוסק כרש"י דע"י שינוי א"מ רק ח"נ ואם שאיני כדאי מ"מ נלפע"ד דוודאי קשה להוציא ממון