ישועות מלכו על הרמב"ם י

חייב כרת על ביאה במקצת וע"ז הקשו נהי דאין בו כרת מ"מ אין עשה דוחה לל"ת ועשה ומזה הוכיחו דעשה שיש בו כרת דוחה גם לל"ת ועשה אבל באמת ראייתם תמוה דודאי לס"ד דביאה במקצת יש בה כרת וע"כ אמרינן דאהדרי' לאיסורא קמא ואינו אלא לגלוי דלאו דלא יטמאו את מחניהם כולל גם בהכניס במקצת א"כ וודאי דגם עשה דוישלחו מן המחנה איכא בביאה במקצת משא"כ למאי דחדית רבינא דאין בו כרת וע"כ דלא אהדרי' לאיסורא קמא לענין כרת כך לא אהדרי' לאיסורא קמא לענין העשה דוישלחו מן המחנה ומש"כ התוס' דאיכא עשה דעוד טומאתו בו לרבות ט"י הנה אין ענין עשה לביאה במקצת דעיקר קרא לרבות שיהי' הט"י כמו טמא גמור לענין לכנוס לעזרה והרי בטמא גמור לענין ביאה במקצת למש"כ אין בו אלא ל"ת לחוד וזה נראה דעת התוס' חולין דף ע"ח שכתבו בפשיטות דאין עשה דפסח שיש בו כרת דוחה לל"ת ועשה וכבר הרגיש הגאון מהרי"ב ז"ל בהגהותיו לש"ס בסתירות דבריהם ונ"ל ברור שדעתם שלא כדעת ר"ח כהן מטעם שכתבתי וא"ל למש"כ דבביאה במקצת ליכא עשה מהא דאמרינן במכות דף ט"ו דרבה סייע לר' יצחק דס"ל ל"ת שקדמו עשה לוקין עליו מהא דתניא הבא אל המקדש טמא לוקה והא איכא עשה דוישלחו מן המחנה ומה זה סיוע הא איכא למימר דהא דהבא אל המקדש לוקה הוא משום כשבא להמקדש א"א שלא יכנס ריש חוטמו מעיקרא כדאמרינן בנזיר מ"ג ותיכף כשנכנס מקצת גופו עבר על ל"ת ובהא ל"ה ניתק לעשה דאין בו עשה למש"כ, וי"ל דב' תשובות בדבר חדא דהא דביאה במקצת שמי' ביאה היא רק לחד מ"ד ולמאי דמסיק רבין דלענין טמא שנגע בקודש אתמר אין בביאה במקצת איסור דאורייתא כלל וא"כ שפיר ק"ל ובהכי נ"ל מה שיש להקשות לדעת בעה"מ דס"ל דלר"ל לאו שקדמו עשה מקרי לאו הנל"ע והקשה שם דאפי' לר"ל תקשה ממתניתין דטמא שנכנס למקדש לוקה ותירץ דאין עשה מנתק לאו שיש בו כרת וקשה טובא לר"ל דס"ל אליבא דרבינא בזבחים דף ל"ג דביאה במקצת לא שמי' ביאה רק למלקות לחוד הא ס"ל לר"ל דלאו שקדמו עשה אינו לוקה א"כ הא הו"ל ל"ת שנל"ע ובזה לא שייך תירץ הבע"מ כיון שיש בו כרת לא אלים העשה לנתוקי דהא בביאה במקצת ליכא כרת ולמש"כ אתי שפיר דבביאה במקצת לר"ל גם עשה אין בו וכמ"ש ועוד י"ל דל"מ לשנוי' הכי דאכתי תקשה מהא דמצורע שנכנס לפנים ממחיצתו בארבעים כדתניא בפסחים דף ס"ז והתם לא גלי לן קרא דביאה במקצת שמה ביאה דלא גלי קרא רק במחנה שכינה ובאמת ק"ל לדעת בעה"מ דל"ת שקדמו עשה אין לוקה רק בביאת המקדש דאיכא כרת ותקשה לי' האי ברייתא דמצורע שנכנס לפנים ממחיצה דלוקה לר"י והרי ר"י ס"ל דלהנל"ע אין לוקין עליו ובדוחק י"ל דס"ל לר"ל אליבא דר"י דלוקין על לאו הנל"ע וכדשקיל וטרי בשלהי חולין ועוי"ל דכל שיש בו כרת אף שכולל הלאו גם במה שאין בו כרת מ"מ לא נקרא הלאו נתל"ע וכדאשכחן להר"מ ז"ל בפ"א מה' תמורה שכל שהלאו כולל יותר מהעשה לא מקרי נל"ע כיון שהעשה אינו מנתקו לגמרי ה"נ נאמר לדעת הבעה"מ דאין העשה מנתק ל"ת שיש בו כרת כל שהל"ת כולל שיש בו כרת ושאין בו כרת לא מקרי נל"ע גם במה שאין בו כרת [ומה"ט נסתפקתי בהא דאין עשה דוחה ללאו שיש בו כרת באם הל"ת כולל יש כרת ואין בו כרת כגון שנבלע חלב פחות מכשיעור במצה ואין לו מצה אחרת לדעת רוב הפוסקים שאין ההיתר משלים את השיעור אם העשה דמצה דוחה לח"ש חלב אחר שאין בו כרת או דלמא כיון שהל"ת כולל כרת וגם אין בו כרת אינו דוחה ובפרט למש"כ הראשונים דהא דעשה דוחה לל"ת דמעיקרא לא ניתן הל"ת בזמן שעושה לצורך מצוה ובזמן שכולל יותר מעשה ל"ש לומר כן ועיין בתוס' זבחים דף צ"ז ע"ב בד"ה וניתי ויש לדחות ומ"מ אין זה ענין להא דביאה במקצת דיש על ביאה במקצת לאו מיוחד ואין זה בכלל לאו דלא יטמאו את מחניהם ובל"ת דבכל קודש לא תגע אין בו כרת] והריני חוזר לדברי דלדברי ר"ח ורבו של הרשב"א דכל שאין בו כרת ואינו בכלל אבות ותולדתן אינו בכלל עשה דשבתון אמאי לא דחי עשה דפסח שיש בו כרת לאו דתחומין כיון שאין בו אלא ל"ת לחוד ואע"ג דל"ה בעידנא מ"מ עשה שיש בו כרת דוחה לל"ת לחוד ואע"ג דל"ה בעידנא כדמוכח מהא דמח"כ בפסחים דף נ"ט וכן מהא דרבינא בזבחים ל"ג למ"ד ביאה במקצת שמי' ביאה לענין מלקות ונ"ל דע"כ לא אמרינן דעשה דחמור דוחה לל"ת אע"ג דלא הוי בעידנא אלא במקום שעושה האיסור כדי שיקיים מכאן להבא העשה בזה דחי העשה שיש בו כרת הל"ת אע"פ שאינו בעידנא אבל במקום שעשה איסור כדי שיקיים למפרע המצוה זה לא אמרינן ותדע לך שהרי בזבחים דף צ"ז אמרינן דאין עשה דאכילת פסח דוחה לל"ת דעצם ל"ת בו לפי שאין עשה דוחה לל"ת שבמקדש והרי עשה חמור שיש בו כרת דוחה גם לעשה שבמקדש כדמוכח מהא דפסחים דף נ"ט גבי מחוסר כפורים וכש"כ לל"ת א"כ תקשה הא דאמרינן בפסחים דחבורה שמנו על הפסח וחזרו ונמנו חבורה אחרת ראשונים שיש להם כזית בשר יצאו י"ח ופטורים לעשות פסח שני והשנית שאין להם כזית בשר חייבים לעשות פסח שני וקשה הא דראשונים שיש להם כזית בשר היינו בלא מוח שבעצמות א"כ תקשה למה האחרונים שאין להם כזית בשר לא יצאו י"ח ניתי עשה דעשיית הפסח שיש בו כרת וידחה לל"ת דשבירת עצם דעשה שיש בו כרת דוחה לל"ת שבמקדש ואפי' דלאו בעידנא א"ו כמ"ש כיון דעשה דפסח אינו עתה אלא כשיעבור על הל"ת יתקיים למפרע לד"ה לא דחי וא"ל דהכא היינו טעמא דלא דחי לפי שכבר הי' אפשר לימנות על הפסח ז"א שכ"כ דגם לדעת התוס' הא דעשה אינו דוחה לל"ת הבא על ידי פשיעה אינו אלא מדרבנן ומד"ת דחי עיין בחי' לח"מ סי' כ"א, ואכתי קשה לדעת רבינו חננאל ורבו של הרשב"א מהא דאמרינן בפרק בתרא דר"ה דף ל"ב דשופר של ר"ה אין מעבירין עליו את התחום משום דיו"ט עשה ול"ת וקשה נהי דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון היינו בשבותין דמלאכות גמורות תקנו כעין דאורייתא אבל תחומין למ"ד תחומין י"ב מיל דאורייתא הא וודאי דתחומין דב' אלפים אמות תקנו משום לתא די"ב מיל כמבואר בעירובין ל"ו וכיון דבתחומין די"ב מיל ליכא עשה ממילא גם בתחומין דב' אלפים ליכא עשה אפי' מדרבנן א"כ אמאי לא דחי עשה דשופר לל"ת דתחומין כיון דליכא עשה **(ועיין ברמב"ם פ"ב ה"ו מה' שופר שכתב דשבות דתקיעה הי' דוחה שבת משום עדל"ת רק מטעם שמא יעבירנו וכבר תמה הלח"מ שם הרי שבת עשה ול"ת וגם מה אולמא דשבות דשמא יעבירנו משבות דתקיעה ולפ"ז ניחא דשבות דתקיעה כתב הר"ן בפ"ק דשבת לית בי' סרך מלאכה רק עובדא דחול חכמה ואינה מלאכה אם כן לית בי' עשה ול"ת מדרבנן כמו אלו הי' מד"ת משא"כ שבות דשמא יעבירנו. המגיה)** וי"ל חדא דיש לומר דבתחומין איכא נמי עשה דשבו איש תחתיו ואע"ג דדרשינן משבו איש תחתיו שכל א' יש לו ד' אמות י"ל