ילקוט דוד - באוהל דוד קפד

גופו המעפש את הבית לכן כל אדם חזו בו בזה ויכין לו בביתו מקטר קטרת להעביר רוח הזוהמה וההבל המעופש מביתו ויהיה אוירו זך ונקי ובר וכתיב נשקו בר זרזו עצמיכם כבר ז' לעיל כו' עב' תח' כתיב ולבש הכהן מדו בד אלין לבושין מיחדין לקדושה בד יחידאי מיחדא לקדושה וכו' כתב בנצוצי אורות בחס"ל הפליא בסוד הפשתן נגד כל רוח רעה וכיסוף ובלבד שיהיה. דוקא לבוש פשתן בלי שום דבר אחר וזהו שאמר בד יחידאי שהוא מיוחד לקדושה ואפשר לו' שלכן המלאכים ברדתם למטה לובשים בדים עש' (ילקוט דוד) תרצ"א ח' לעיל דף לא' עב' ארבע מינים בלולב ואינון שבעה וכו' ובגין כך בעינן כלהו לחין ולא יבשין לאמשכא ברכאן לעלמא בגין דאילני אילין כלהו לחין תדירא וטרפין דילהון משתכחין תדירא וזמן חדותא דילהון בהאי זמנא ותנינן בספרא דרב המנונא סבא דהא ההוא חילא דאתפקדא על אלנין אלין כל חד וחד מאלין לא נטיל ברכאן דחדותא לעילא אלא בזמנא דא וחדותא דאילנין אלין לתתא כלהו בזמנא דא הוא ואתערותא דילהון באינון מלאכין קדישין תליין וכד ישראל נטלו לון כלא אתער בזמנא דא ועלמא מתברכא וכני' מתברכא לארקא ברכאן לעלמא משכיל על דבר ידידי תן דעתך על זה ותקיים בך והיו עיניך שם כל הימים עליונים הם למעלה בשורשן ובמקורן אשרנו מה טוב חלקינו שניתן לנו כלי חמדה דברים התלויין ברומו של עולם שמקיימין את העולם שנותנים ברכה וחיים [באהל דוד] אדר שני תרחץ' פ' שמיני א' זוהר דפ לו' טב' אמר ר' אלעזר ובידא דישראל עביד שליחותא אנ' אין כגון רשע בידא דצדיק אבל רשע בידא דישראל רשע אחרא לא עביד ביה שליחותא אלא בזמנא דאיהו לא מכוון ביה ההד' והאלהים אנה לידו ואשר לא צדה דייקא דלא לקטלא ליה דא והאלהים אנה לידו בגין לאענשא לתרוויהו וכו' פתח ואמר והוא ישקיט ומי ירשיע וכו' והוא ישקיט דקב"ה יהיב שקיטו ושלוה לבנ' מאן הוא רשאי לאבאשא ליה ולמיעבד ליה קתיגורייא ויסתר פנים ומי ישורנו ובזמנא דאיהו אסתר עיניה מלאשגחא עליה מאן הוא דישגח עליה לנטרא ליה ולמיעבד ליה נטירו ואורחוי דקבה בדא על גוי ועל אדם יחד בין לעלמא כלא בין לעמא חד בין לחד בלחודוי ת"ח בזמנא דבני נשא מתכשרן עובדין לתתא אתער לגבייהו לעילא ימינא דקב"ה כדין מתערין כמה רחימין כמה נטורי דבנ' מימינא ומשמאלא וכו' ובזמנא דלא מתכשרן עובדיהון דבנ' לתתא שמאלא אתער וכל אינון דאתו מסטרא דשמאלא כלהו אתערו וכלהו אתעבידו שלוחין לאבאשא לגבייהו דבנ' דהא אינון דעברו על פתגמי אוריי' כלהו רשימין באנפייהו ואשתמודען לגבי אינון דמתערי מסטרא דשמאלא וכו' עש' ילקוט דוד] באהל דוד] משכיל על דבר ראה והבט מאמר הזוהר אלו הן הנאמרין למעלה ראש ולכן צריך האדם שיקיים בנפשו שויתי ה' לנגדי תמיד כדי שתמיד תתמיד השגחתו יתברך עליו ועל זה אמרו מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך ולכן למה תהיה מן הצד ולא תכנס ראשונה לבית מדרשו של שם כי דרוש תדרשנו בכל לבבך והוא ברוך הוא ידרש לך וכתיב לא יגרע מצדיק עינו. ב' שם לז' עב' ומאן דאתער מלה קב"ה מברך ליה וכ"י מברכה ליה וכו' עש' [ילקוט דוד] באהל דוד) משכיל על דבר עי' בנצוצי אורות שפירש משם הרמז' דרל' מי שיש לו זכות להעיר דבר כגון העונה אמן שעיקרו הוא לכוון בשם יאהדונהי או הבא לעשות מצוה ומקדים ואומר ליחדא וכו' שבכל אלו וכיוצא בזה מתעורר כח עליון להשפיע במלכות עכל' ע"ש. ג' שם מ' עא' בגין כך ישראל שתיין יין דישראל דאתעביד כדקא חזי בקדושה כגוונא דישראל דלעילא דשתי ואשתרשא ואתברכא בההוא יין עלאה קדישא ולא שתאן יין דאתעביד במסאבותא ומסטרא דמסאבותא דהא ביה שריא רוחא דמסאבותא ומאן דשתי ליה אסתאב רוחיה ואסתאב איהו ולא הוי מסטרא דישראל ולית ליה חולקא בעלמא דאתי דהא ההוא עלמא דאתי יין דמנטרא איהו ועל דא דישראל קדישין בעיין לנערא ליה על כלא וכו' וכל נטירו דיליה קדושה הוא לישראל ומאן דפגים ליה לתתא בסטרא דמסאבותא יסתאב איהו בהאי עלמא ולית ליה חילקא בעלמא דאתי אתר דההוא יין דמנטרא שריא הוא לא נטר ליה לא יתנטר הוא בעלמא דאתי וכו' זכאין אינון ישראל דמקדשי נפשייהו בקדושה עלאה ונמרי מאי דאצטריך לאתנטר ומקדשי למלכא בנטירו עלאה דא זכאין אינון בעלמא דין ובעלמא דאתי [ילקוט דוד באהל דוד] משכיל על דבר ראה כמה החמיר ביינם של עכום' ובמגען ביין של ישראל וכל מי שאינו נזהר מזה כמה גורם רעה לעצמו עצמו מספר ועד כמה מגיע פגמו למעלה ועל כן מי פתי ושכל יסור הנה ויראה בעיניו ויראה ויתבונן בדברי הזוהר אלו במאמר קדישין דדמיין לבר אלהין אשר מפיהו אנחנו חיים שכל דבריהם