ילקוט דוד - באוהל דוד קפג

ולית לון מדלהון דלאו אינין בעלי מלאכה כשאר עבדין בנוי דחולין אגרא דילהון בעלמא דין ובעלמא דאתי לענגא לון בכל מיני מאכל ומשתה ולאוקרא לון בלבושין שפירן כגוונא דשבת דאתמר ביה כבדוהו בכסות נקייה כל מה דעביד בנ' לשבתות וימים טובים אית למעבד לין ומאן דמחלל שבת חייב סקילה והכי מאן דאשתמש בתגא אחלף והכי הוא המשתמש במי ששונה הלכות דמחלל תורתיה וכש' המבזה ליה כאילו מבזה שבתות ומיעדות ואוקמוה מארי מתניתין כל המבזה את המועדות כאילו כופר בעיקר וכגוונא דכל מאני בית המקדש ואתקריאו קדש הכי כל אינון דמשמשי תח' אתקריאו קדש ותלמידי דרב דאינון לקבל איברים דגופא אתקריאו קדש קדשים וכו' עש' משכיל עד דבר הנה כל הרואה דברי הרועה הנאמן משה רבינו רעיא מהימנא הללו מדברי סופרים הנזכרים למעלה ראש צריך להתעורר ולהקיץ משנת תרדמתו ויראה כמה חביבין תח' לפני המקום וכמה מזהיר עליהם שישגיחו עליהם בכל מכל כל הן במזונם הן בכסותם הן בכבודם וכש' שצריך האדם שירחיק עצמו מבזיונם חו' ושלא יונה אותם כלל ויזהר שלא יחלל כבודם דכל אדם חזו בו במא שנאמר עליהם מפי קדש הקדשים תורה צוה לנו משה וצריך לשום שימת עין עליהם לכבדם בגופו והונו וממונו ובכל מידי דמיתב בדבור נאה ויאה בחן שפתיו שפתי דעת שפת אמת תכון וינהגהו בכבידות כבוד חכמים ינחלו ויהיו בעיניו כקדש הקדשים ששם השראת השכינה ב' שם לב' עב דא אוריאל דנחית בחזו דאשא בשלהובא עד דנחית למדבחא לקבלא דורונא ואתחזי כאריה רברבא רביע על קרבנא וכד ישראל לא אשתכחו זכאין או ההוא קרבנא לא קריב כדקא יאות ולא אתקבל קרבניה הוו חמאן דלא סליק תננא באורח מישר והוה קם חד רוחא מנוקבא דצפון ועל למדבחא והוו חמאן דיוקנא דחד כלבא חציפא רביע על קרבנא כדין הוו ידעי דלא אתקבל ברעוא ההיא קרבנא וכו' עש, משכיל על דבר משמע מדברי הזוהר שפעמים היו רואים שאין עמוד העשן של קרבנות עולה בדרך מישור וזה לכאורה היפך ממשכ' בפרק חמישי דאבות משנה ה' דמנה שלא נצחה הרוח את עמוד העשן שהוא עולה מן הקרבנות וכמש' התוס' יט' שם עש' ואפשר שזה שנאמר במתניתין עשרה נסים נעשו וכו' היינו בבית ראשון וזה שאמר הזוהר בבית שני שחסרו בו כמה דברים כמש' רזל' (באהל דוד) א"נ נימא דהא דקאמר ולא נצחה הרוח את עמוד העשן היינו לומר שלא פזרתו לגמרי ג' שם לה' עא' תנינן כל בר נש דאשתדל במילי דאורייתא ושפותיה מרחשן אורייתא קב"ה חפי עליה ושכינתא פרשה עליה גדפהא ההד' ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך ולא עוד אלא הוא מקיים עלמא וקב"ה חדי עמיה כאלו ההוא יומא נטע שמיא וארעא וכו' עש' משכיל על דבר ראה והתבונן כמה גדול כח המשתדל ומתעסק בתורה שקב"ה ושכינתיה פורשין כנף עליו כבן יקיר המשתעשע על אביו ועל אמו והם משימים עיניהם עליו ומשמרין אותו מכל דבר רע ומכל היזק ונזק וכמה גדול זכותו שמקיים העולם על ידו והקב"ה שמח עמו ועושה לו רצונו ומי שיש לו לב להתבונן על דבר זה ישים נפשו בכפו על עסק התורה ולא יתן שינה לעיניו ותנומה לעפעפיו ואל יתן דומי לו ותמיד עיניו ולבו שם כל הימים באהבתה תשגה תמיד כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפה (ילקוט דוד) עי' לעיל בהקדמת הזוהר במש"כ באות ב' עש' וד' לעיל לד' עא' מכאן אוליפנא דלית ברכתא שריא בפתורא ריקניא ועל מלה ריקנית ותאמר אין לשפחתך וכו' אסוך שמן א"ל ודאי סיועא דנסא הוא דהאי ודאי באתריה הוא ומתמן ברכאן נפקין ושריין וכו' עש' (ילקוט דוד באהל דוד) משכיל על דבר הנה מכאן דצריך ליזהר שלא יניח שלחנו ריקן כשיברך ברכת המזון כדי שתחול הברכה על דבר והכי איתא בסנהדרין צב' עא' ואמר ר' אלעזר כל שאינו משייר פת על שלחנו אינו רואה סי' ברכה וכו' ע"ש ופסקו מרן' באח' סי' קף סעי' ב' עש' פטרת' ה' לה' עא' מאן דלעי באורייתא לא אצטריך לא לקרבנין ולא לעלוון דהא אורייתא עדיף מכלא וקשורא דמהימנותא דכלא וכו' עש' [ילקוט דוד באהל דוד] משכיל על דבר וכן אמרו בשס' על פסוק זאת התורה לעולה ולחטאת וכו' כל העוסק בתורה אינו צריך לא עולה ולא מנחה ולא חטאת וכו' ו' שם עב' תח' לית עלמא מתקיימא אלא על ריחא ומריחא דא אשתדמודע ריחא אתרא דהא בשעתא דנפיק שבתא וסלקא נפשא יתרא ואשתארון נפשא ורוחא מתפרשן עציבין אתא ריחא דא ומתקרבין דא בדא וחדאן ועל דא בעי רוחא בתר ריחא לקבלה ריחא כיון דאתקבל ריחא מתקרבן כחדא וחדאן וכו' עש' ילקוט דוד באהל דוד]. משכיל על דבר ראה דברי הזוהר כמה הזהיר על ריח טוב ואמר שאין העולם מתקיים אלא על ריח טוב והביא מהריח של בשמים של מוצאי שבת הרי דריח טוב של בשמים מהני ומועיל לו הרבה כריח של קרבנות על כן צריך ליזהר כל אדם לבשם ביתו ולא יראה ולא ימצא ריח של זוהמא ושל הבל שיעלה מן בשרו ושל נשימת רוח