ילקוט דוד - באוהל דוד קפב

בתענית כג' בעבו' דחוני המעגל דחזייה לההוא גברא דהוה נטע חרובא אמר ליה עד כמה שנין טעין א"ל עד שבעין שנין וכו' עש' ואכ' צריכין לומר דהא דקאמר ר"ש מכל אילני וכו' לית דמתעכב כמו המר לאו דוקא שאין למידין מן הכללות אפילו במקום שנאמר חוץ ודוק, יא' שם כהאי ארז דמתעכב לסלקא ומשעתא דסליק עד דקאים בקיומיה הוא יומא ושירותא דיומא אחרינא עד דעביד צל בנהורא דיממא וכו' (ילקוט דוד) באהל דוד משכיל על דבר גדולים מעשה ה' אין חקר לתבונתו שזה פלאי פלאים הוא שמיד שיראה בעליל לארץ ביום וחצי יום יעלה עד למעלה עד שיראה צלו וזה כמו שאמרו רזל' על תח' כיון דנבט נבט והיינו כארז בלבנון ישגה יב' שם יח' בהאי יומא בעי עמא לאסתכלא בבר נש שלים מכלא דידע אורחוי דמלכא קדישא דידע ביקרא דמלכא דיבעי עלייהו בעותא בהאי יומא ולזמנא קל שופרא בכלהו עלמין בכוונה דלבא בחכמתא ברעותא בשלימו בגין דיסתלק דינא על ידוי מן עלמא וכו' [ילקוט דוד באהל דוד]. משכיל על דבר לבך תשים לדעת הזוהר שכתב דצריך לדרוש ולבחור על אדם השלם בכל מדות להיות שליח צבור ביום רה' אשר ראוי והגון לבקש על העם רחמים ולפחות שלא יהיה בעל עבירות איש טוב וישר יג' שם יט' אסוותא להאי בההיא שעתא דאזדווג ברנ' באתתיה יכוין לביה לקדושא דמאריה ולימא הכי עטיפא וכו' [ילקוט דוד באהל דוד] משכיל על דבר עי' פירושו בדרך אמת אלא שהרמ"ז והרב חיד"א ז"ל צוו דבזמננו לא לימא האי לחש יד' שם כ' עא' רמ' ע' סנהדרי גדולה הוו ומשה עלייהו ושבעים סנהדרי קטנה הוו ואהרן עלייהו וכו' [ילקוט דוד באהל דוד]. משכיל על דבר נל' דטעות סופר יש כאן דקאמר ושבעים סנהדרי קטנה דסנהדרי קטנה אינם אלא כג' דלפי דבריהזוהר למה נקראת סנהדרי קטנה כיון דשוים ועוד דבהדיא בשס' סנהדרין דף פח' עב' אמר ר' יוסי מתחלה לא היו מרבין מחלוקות בישראל אלא בד' של שבעים ואחד יושבים בלשכת הגזית ושני בתי דינים של עשרים ושלשה אחד יושב על פתח הר הבית ואחד יושב על פתח העזרה וכו' עש' לכן נל' דט"ס וצל' ועשרים ושלשה סנהדרי קטנה טו' שם כג' או הודע אליו וכו' מהו הודע ולא נודע וכו' אלא קב"ה פקיד לכנסת ישראל לאודעא ליה לבר נש ההוא חובא דחב ובמה מודע ליה בדינהא כדא' יגלו שמים וכו' דתניא בשעתא דבר נש וכו' ואשדי בתר כתפיה נשמתיה סלקא ואסהידת ביה כדין פקיד קב"ה לכנסת ישראל ואמר או הודע אליו חטאתו אושיט דינא עליה בתר דמטי דינא עליה אתער בתיובתא קמי מאריה ואתבר וכו' עש' ילקוט דוד באהל דוד]. משכיל על דבר ראה והתבונן כמה חפץ בנו ה' כאב רחמן על בניו שרוצה בתקנת בניו להכשירם ולתקנם בכל מדה טובה טז' שם נפש כי תמעול מעל נפש ודאי כתיב והיתה נפש אדוני וכתיב ואח נפש אויביך יקלענה וכו' ילקוט דוד משכיל על דבר כתב הרב נצוצי אורות וז"ל שדוק' הנפש היא החוטאת לא הרוח וכש' הנשמה וכנזכר בספר הגלגולים וכו' וכבר כתבתי במא' שהנפש דוקא נצטוית במצות ע"ש ונ"ל דהיינו טעמא שמזכירין בהשכבה דוקא ולא הנפש ולא הרוח והנשמה אבל בנשמת כל חי מזכיר דוקא נשמת ורוח שהם יאות להם להלל יז' שם כד' והא אוקמוה דנפש אתקשר ברוח ורוח בנשמה ונשמה בקבה' זכאה חולקיה מאן דירית יריתא עלאה וכו' עש' ילקוט דוד באהל דוד משכיל על דבר עי' לעיל בפ' לך לך מש"כ באות ז' עש' יח' לעיל מזה כג' עא' ר' יהודה ור' יוסי הוו יתבי חד ליליא ולעאן באורי' אמר ר' יהודה לרבי חמינא דצחותא דאורייתא בליליה הוא יתיר מביממא אל' בגין דצחותא דתורה שבכתב תורה שבע"פ היא יתורה שבעל פה בליליא שלטא ואתערת יתיר מביממא ובזמנא דאיהי שלטא כדין איהו צחותא דאורייתא עש' ילקוט דוד באהל דוד משכיל על דבר הנה לכאורה דברי ר' יהודה ור' יוסי שאמרו הכא דצחותא דאורייתא בליליא הוא יתיר מביממא הם היפך ממה שאמרו בש"ס עירובין סה' ע"א אמרי ליה לר' זירא מחדדן שמעתתך אמר להו דיממא נינהו עש' דלשון צחותא יורה על הדבר הברור כמו צרו מחלב דהיינו ברורים ונכונים והיינו מחדדן וצריך ישוב תרצא' יט' ויקרא אלף זעירא כתבו המקובלים כי משה רבינו עה' בלוחות נתמעטו ממנו אלף חלקים מאורות שהיו לו בתחלה בלוחות ראשונות והיינו אלף זעירא דויקרא אל משה עי' נצוצי אורות בפרשת נשא דפ קלב' עב' תרצא' פרשת צו א' דפ כט' עב' והכי תלמידי חכמים בנוי דמלכא ומטרוניתא אתקריאו שבתות וימים טובים