ילקוט דוד - באוהל דוד קעז

אתוון דרזא דשמא קדישא דהוו גליפין על ציצא הוו נהרין ובלטין ונצצין כל מאן דהוה מסתכל בההוא נציצו דאתוון אנפוי נפלין מאימתא והוה אתבר לביה וכדין ציצא מכפרא עלייהו כגוונא דא כיון דהוא גרים לתברא לביה ולאתכנעא מקמי מאריה וכו' עש' משכיל על דבר ראו חיבתכם לפני המקום הוא עשנו ולו אנחנו והוא מכשרנו ומתקננו וברא ועשה כמה דברים סגוליים להכשר מעשינו כהשקפת אב על הבן כן ישקיפ עלינו השם לטובה להישר את דרכינו והיינו דכתיב והייתם לי סגולה ור"ל והייתם לי לשמי סגולה. ע"י שנתתי לכם דברים סגוליים להיישר את' דרככם אחרי אלהים בני בכורי ישראל קדש ישראל לה' (באהל דוד) יג' שם ריט' עא' תח' האי מאי דדינא רדיפ אבתריה אצטריך להאי קטורת ולאתבא קמי מאריה דהא סיועא איהו לאסתלקא דינין מניה ובהאי ודאי מסתלקין מניה אי הוא רגילא בהאי לאדכרא תרין זמנין ביומא בצפרא וברמשא דכתיב קטורת סמים בבקר בבקר וכתיב בין הערבים יקטירנה ודא איהו קיומא דעלמא תדיר וכו' בההוא אתר דלא אדכר קטורת בכל יומא דינין דלעלא שריין ביה ומותנין סגיאו ביה ועמין אחרנין שלטין עליה בגין דכתיב קטורת תמיד לפני ה' וכו' חביבא איהו עובדא דקטורת דהוא יקיר וחביב קמי קב"ה יתיר מכל פלחנין ורעוחין דעלמא וכו' עש' תרפו'. יד' שם לעיל קצק' עא' רבי חייא ורבי יצחק ורבי יוסי הוו אזלי בארחא עד דהוו אזלי פגע בהו ר' אבא אמר ר' חייא ודאי שכינתא בהדן כד מטא לגבייהו וכו' (ילקוט דוד באהל דוד). משכיל על דבר נ"ל שנתעורר בזה ר' חייה ולא אחד מהם משום שכל אלו שנזדמנו יחד כל שמותיהם נכללו בשמו ר"ת חייא חייא. יצחק. יוסי. אבא. ואז נתמלא שמו אורה אורו מרא"ש וכל הארתם שבת אחים גם יחד היו כלולים בו ורבי חייא הרגיש בדבר זה שנתוספ בו הארה ולכן נתעורר הוא ואמר ודאי שכינתא בהדן תרפ"ט. מו' שם רב' עא' ואקרון אודנין בגין דאינון צייתין כל אינון דמצלאן צלותהון בלחישו ברעותא דלבא דלא אשתמע ההיא צלותא לאחרא האי צלותא סלקא וצייתין לה כל אינון דאקרון מארי דאודנין ואי ההיא צלותא אשתמע לאודנין דבר נש לית מאן דציית לה לעילא ולא צייתין לה אחרנין בר מאן דשמע בקדמיתא בגין כך בעי לאסתמרא דלא ושממון לההיא צלותא בני נשא וכו' (ילקוט דוד באהל דוד). משכיל על דבר הנה הזוהר כאן באו דבריו מפורשים דלא קפיד אלא שלא ישמיע קולו בתפלתו לאחרים ומשמע שהמתפלל בעצמו יכול להשמיע לאזניו ועי' בשע' אח' סי' קא' סעיפ ב' דפסק ומשמיע לאזניו בלחש ועי' באה"ט שם ובשערי תשובה שם דכתב משם האר"י שלא ישמיע לאזניו עש'. תרפט טז' שם רו' עא' סדורא לסדרא עמא קדישא ביומא דא ובשאר יומין דספר תורה בעי לסדרא ולאתקנא תקונא בחד כורסייא דאקרי תיבה וההוא כרסייא דלהוי בשית דרגין לסלקא בהו ולא יתיר דכתיב ושש מעלות לכסא ודרגא חד לעילא לשוואה עליה ספר תורה ולאחזאה ליה לכלא כד סליק סת' לתמן כדין בעאן כל עמא לסדרא גרמייהו לתתא באימתא בדחילו ברתת ובזיע ולכוונה לבייהו כמה דהשתא קיימין על טורא דסיני לקבלא אורייתא ויהון צייתין וירכון אזנייהו ולית רשו לעמא למפתח פומיהון אפילו במילי דאורייתא וכו' אמר ר' שמעון כד מפקין סת' בצבורא למקרא ביה מתפתחין תרעי שמייא דרחמין וכו' ומבעי ליה לבר"ג למימר בריך שמיה דמארי עלמא (ופירש בנצוצי אורות דמיירי בשבת ולא בחול עש'). פטר"ת יז' שם עב' וההוא דקארי באורייתא ישוי לביה ורעותיה לאינון מלין וכו איהו שליחא דמאריה בסדורא דהני מלין למשמע לכל עמא וכו' בגין כך מאן דסליק למקרי באורייתא יסדר אינון מלין בקדמיתא בביתיה עד לא ישמע אוריית' לעמא קדישא ואי לא לא יקרי באורייתא מנלן מההוא דכתיב אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה ולבתר ויאמר לאדם וכו' עש' (ילקוט דוד באהל דוד). משכיל על דבר הנה הזוהר מצריך שיתן לבו למה שהוא קורא להבין המלות והענין במה שמוציא מפיו ועוד דמי שהוא רוצה לקרות בספר תורה צריך מקודם לסדר הפסקה שהוא רוצה לקרות בצבור בביתו אז יעלה ויקרא ואם לאו לא יעלה ויקרא ויניח השצ' שהוא יקרא שמסתמה סדר הפרשה מקודם וכן פסק מר"ן בשע' אח' סי' לקט' סא' שכ' מר"ן פעמים שלש ועי' באה"ט שם פטרת' יח' שם דף רז' עא' כד נפק שבתא צריכין ישראל דלתתא לאתעכבא דהא יומא רבא עלאה איהו ובהאי יומא אושפיזא רבא ויקירא קא שריא עליה בגין כן בעי לאתעכבא להחזאה דלא דחקין באושפיזא קדישא וכו' עש' (ילקוט דוד באהל דוד) משכיל על דבר הנה הזזהר מזהיר דצריך לאחר תפלת ערבית ליל מוצאי שבת וכן פסק מרן בשלחנו הטהור אח' סי' רצג' ע"ש מטעמא אחרינא ע"ש פטרת. יט' שם ריב עא' בשעתא דאמרין ליה למשיחא