עולם הלימוד · Olam HaLimud
Library › ילקוט דוד - באוהל דוד

ילקוט דוד - באוהל דוד קעו

Yalkut David Beohel David 176 · ילקוט דוד - באוהל דוד · free full Hebrew text

Open in the reader →

ח' שם דף ריח' מאן דמברך לקבה' מגו שובעא בעי לכוונה לביה ורעותיה בחדוה ולא ישתכח עציב אלא דיברך בחדוה ברזא דא ולשוי רעותיה דהא איהו יהיב השתא לאחרא בחדוה בעינא טבא ובגין כך לא ישתכח עציב כלל אלא בחדוה וכמה דאיהו מברך בחדוה ובעינא טבא הכי יהבין ליה בחדוה ובעינא טבא וישתכח בחדוה ובמילין דאורייתא וישוי לביה ורעותיה למיהב ברכה ברזא דאצטריך וכו' והיינו דכתיב טוב עין הוא יבורך כי נתן מלחמו לדל ומההוא חידו נתן מלחמו לדל אתר דאצטריך לאתונא מכל סטרין אתר דלית ליה מגרמיה כלום וכו' עשב' וכתב הרב חידא בניצוצי אורות שם ולכן ישתה דבר המשמחו כדי שיברך בשמחה וזו סגולה להתעשר אם יברך בשמחה ובקול רם וכו' הרשב' והרב חידא הוסיף יוסף דזה כוונת הכתוב ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה פי' כשברכת ה' שהיא דאורייתא כתקנה בשמחה ובקול נעים לברך השכינה היא מלכות אז תעשיר ולא יוסיף עצב עמה עש' ונל' דהיינו טעמא דבית שמאי בפרק אלו דברים ברכות נא' עב' דקאמרי שאם בא להם יין אחר המזון אם אין שם אלא אותו כוס בלבד בש' אומרים מברך על היין ותני ר' חייא ושותהו ואחר כך מברך על המזון עש' והיינו טעמא כדי שיברך בשמחה ודוק' משכיל על דבר ט' שם רלז' עב' זל' תח' להאי אתר דהוא מסאבא קבה' יהיב ליה שולטנו למשלט בעלמא בכמה סטרין ויכיל לנזקא ולית רשו לאנהגא ביה קלנא דבעינן לאסטמרא מניה דלא יקטרג עלן בגו קדושה דילן ועד' רזא חדא אית לן דבעינן למיהב ליה דוכתא זעיר בגו קדושה דילן דהא מגו קדושה נפק שולטנו דילה דבעינן גו רזא דתפילין לאצנעא חד שערא דמגלא דיפוק לבר ויתחזי דהא חוטא דשערא דא לא מסאיב בר דאי אתחבר האי שערא ואתעביד כשעורה אבל פחות מן דא לא מסאיב וההוא שערא בעי לאעלא ליה בגו קדושה עילאה דילן ולמיהב ליה דוכתא בגין דלא יקטרג לן בקדושה ויפוק מן ההוא שערא לבר ויתחזי דכד חמי לההוא בר נש בקדושה עלאה וחולקא דיליה משתתף לתמז כדין לא יקטרג ליה ולא יכיל לאבאשא ליה לעילא ולתתא דהא דוכתא יהיב ליה וכו' עשב' והיינו טעמא משום דחש רחמנא עלן כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו ורוצה שהכל יהיו משכימין לטובתינו ולא יתנגד לנו שום מנגד שתהיה השפעתינו בשפע רב ולכך גם ביום הכפורים שניתן לנו לסליחה ולכפרה נותנים לו חלקו בגו קדושה דילן שעיר לעזזאל דלא יקטרג לן בקדושה דילן וכן במים אחרונים גכ' נותנים לו חלק כדי שלא יקטרג עלן בסעודתא וכן צריך לנהוג עמו בכל מידי ולא נעביד ביה קלנא כדי שיהא מסכים על ברכתנו משכיל על דבר תרפ"ה יוד' שם דף רב' עא' ז"ל ולגבייהו קיימין אינון משריין מאריהון דאודנין ואקרון אודנין בגין דאינון צייתין כל אינון דמצלאן צלותהון בלחישו ברעותא דלבא דלא אשתמע ההיא צלותא לאחרא האי צלותא סלקא וצייתין לה כל אינון דאקרון מארי דאודנין ואי ההיא צלותא אשתמע לאודנין דבר נש לית מאן דציית לה לטילא ולא צייתין לה אחרנין בר מאן דשמע לה בקדמיתא בגין כך בעי לאשתמרא דלא ישתמעון לההוא צלותא בני נשא וכו' עש' מדברי הזוהר הנאמרין למעלה ראש משמע דעיקר קפידא הוא דלא ישמיע תפלתו לאחרים אבל המתפלל עצמו גם אם ישמיע לאזניו אין קפידא וכדעת מהרי סרוק דכתב דצריך להשמיע תפלתי לאזניו וכאשר הכריע הרב שית עובד בדינים השייכים לתפלת יח' אות עה' דפ עא' עב' עש'. וסיים בזוהר הנז' זל' כל ההיא צלותא סלקא בלחישו כל אינון שתין רבוא משריין וכל אינון מארי דאודנין כלהו נפקי ונשקי לההיא מלה דצלותא דסלקא ההר' עיני ה' אל צדיקים ואזניו אל שועתם וכו' השתונן והתבונן כמה גדלה מעלת מי שמתפלל כהוגן כדין וכשורה כמה ששים רבוא מחנות מקשיבין ומאזינין לתפלתו ושמחין ומתענגים ונושקים לכל מלה ודבור היוצא מפיו אשרי העם שככה לו אשרי מי שנותן לבו לזה ולא יסיח את דעתו מכל זה ויכונו מחשבותיו במלאכת מחשבת ממעל לחשב (משכיל על דבר באהל דוד). ועי' בפרשת ויגש דפ רי' עא' ועי' משכ' שם אות א' עש' תרפ"ה יא' שם ריג' עב' כד פלח למאריה בצלותא ברעותא ובכוון לבא אדבק רעותיה כנורא בגחלתא ליחדא אינון רקיעין תתאין דסטרא דקדושה וכו' ובעוד דפומיה ושפוותיה מרחשן לביה יכוין ורעותיה יסתלק לעילא לעילא ליחדא כלא ברזא דרזין דתמן תקיעו דקל רעותין ומחשבתין ברזא דקיימא באין סופ ולכוונה בהאי בכל צלותא וצלותא בכל יומא ויומא לאעטרא כל יומוי ברזא דיומין עלאין בפולחניה בליליא ישוי רעותיה דהא אתפטר מעלמא דא נשמתיה נפקת מיניה ויהדר לה למאריה דכלא וכו' עש' משכיל על דבר הנה מוכח מדברי הזוהר עליונים למעלה דעיקר הכוונה בלב הוא בעודו רוחש ומדבר בשפתיו דברי תפלה וברכה ושבח והודאה לא במחשבה לבד אלא צריך הכוונה טרם שנגמר הדבור מפיו ומשפתיו יכוין מה שיכווין לא אחר כך עי' בנצוצי אורות אות א' עש' (באהל דוד) יב שם ריח' עב' זכאה חולקיהון דצדיקיא אינון דמשתדלי באורייתא זכאין אינון בעלמא דין ובעלמא דאתי הח' דהא אמרו דכל אינון תקיפי מצחא דלית לון כסופא לית להון חולקא בעלמא דין וכו' כל אינון תקיפי מצחא דהוו בישראל כד הוו מסתכלן בההוא ציץ הוו מתברן לבייהו ומסתכלן בעובדייהו בגין דציץ על אות הוה קאים וכל מאן דמסתכל ביה הוא מכסיפ בעובדוי ועד' ציץ מכפר על אינון תקיפי אנפין תקיפי מצחא