ילקוט דוד - באוהל דוד קעא

הרהורין טבין לגבי מאריה דאע"ג דלא יכיל למעבד לון קב"ה סליק ליה רעותיה כאלו עביד דא לטב אבל לביש לא. בר הרהורא דכו"מ וכו' ע"ש. ילקוט דוד באהל דוד. משכיל על דבר פקח עיניך וראה כמה חס עלן קב"ה אשר לא ידח ממנו נדח אפילו בהרהור תשובה בלי מעשה תועיל לו לצפצפ ולעלות מבאר שחת ועומד לפני מלכו של עולם אעג' דכתיב כן יורד שאול לא יעלה יש ליישב היינו אם לא הרהר תשובא. פטרת'. יד' שם קו' עב' אינון דמחבלי אורחייהו על ארעא ולא חשו ליקרא דמאריהון בהאי עלמא כל אינון אתדנו תמן לדרי דרין ולא נפקי מתמן בשבתי ובירחי ובזמני ובתגי בההוא אתר נורא אשתכך ולא אתדנו אבל לא נפקי מתמן כשאר חייבייא דאית לון נייחא כל אינון דמחללי שבתות וזמני ולא חיישי ליקרא דמאריהון כלל בגין למטר לון אלא מחללי בפרהסיא כמא דאינון לא נטרי שבתי וזמני בהאי עלמא הכי נמי לא נטרי ליה בההוא עלמא ולית לון נייחא אמר ר' יוסי לא תימא הכי אלא נטרי שבתי וזמני תמן בגיהנם בעל כרחייהו וכו' ילקוט דוד באהל דוד (משכיל על דבר) הנך רואה בעיניך דברי הזוהר מפורשים שאפי' הני דמחבלי אורחייהו חו' שנדונים במקום גיהנם שנקרא צואה רותחת שמזוהם ביותר אפילו הני רשיעי נינהו אית לון נייחא בשבתות וביט' ובחגים ובזמנים אלא שאינם יוצאים משם להנפש בימים הנז' והמחללים שבתות בפרהסייא לדעת ר' יהודה לית לון נייחא בשבת ולר' יוסי גם אלו נטרי שבת שם בעל כרחם פטרת. טו' שם קנג' עב' שלחן דלא אתמר עליה מילי דאורייתא עליה כתוב כי כל שלחנות מלאו קיא צואה בלי מקים ואסיר לברכה על ההוא שלחן וכו' שלחן איהו דקא מסדרא קמיה דקב"ה לעילא ואיהו קיימא תדיר לסדרא ביה פתגמי דאורייתא ולאתכללא ביה אתוון דמילי דאורייתא וכו' ועל שלחן דא כתיב זה ה שלחן אשר לפני ה' שלחן אחרא אית דלא אית ביה חולקא דאורייתא ולית ליה חולקא בקדושה דאורייתא וכו' שלחן דמילי דאורייתא אתמרו עליה קב"ה נטיל ההוא שלחן ושוי ליה לחולקיה וכו' ילקוט דוד באהל דוד. (משכיל על דבר) ראה כמה הזהיר על מילי דאורייתא על השלחן וכמה החמיר בדבר זה דברים העומדין ברומו של עולם ובני אדם מזלזלין בהם שחיי האדם תלויין בהם דכל חיים והשפעה תלוין בזה דהא בהא תליא ולכן צריך האדם לאזור חיל לעמוד בזה ולהנהיג עצמו בזה והבא ליטהר מסייעין אותו וממציאין לו לומר מה שצריך וכתיב נחל נובע מקור חכמה דחכמת התורה היא כנחל נובע אשר מעצמה תמשך אל פה השותה אם יתקרב לו וכן חכמת התורה כך כשיכין האדם את עצמו ורעיונותיו משוטטים בחכמת התורה מיד היא נמשכת אל לבו ומפתח כיו משרים בד"ת כדכתיב אני אוהבי אהב ומשחרי ימצאונני פי ידבר חכמות והגות לבי תבונות אחד המרבה ואחד הממעיט הכל כפי רצונו וחפצו חפץ ה' יעלה וירצה וכתיב כל היום היא שיחתי ואז נקרא שלחנו של מקום פטרת' טז' שם קנו' עא' משה אסתלק מעלמא בההיא שעתא דצלותא דמנחה דשבת בשעתא דעת רצון אשתכח ובההיא רעוא הוה לעילא וצערא לתתא ועד' ננעלו תרעי בשבת וכו' אורייתא דמשה עציבה עליה בההיא זמנא מאן לא עציב בג"ך כל תרעי דבי מדרשא ננעלו ואצטריכו כלא לצדקה לקב"ה באורח שבחא והיינו צדקתך כהררי אל וכו' ילקוט דוד באהל דוד. (משכיל על דבר) הנה לפי טעם הזוהר דבמנחה דשבת אית צערא לתתא ואורייתא עציבא עליה דמשה ומיאן דלא יתעצב וכו' הנה בזה יש לתת טעם הא דלא אמרינן בתפלת מנחה דשבת ישמחו במלכותך כולם ישבעו ויתענגו מטובך וכו' הגם דבכל התפלות אמרינן ניסא ישמחו וכו' בערבית ובשחרית ובמוסף משום דאותו זמן הוא זמן צער ועצבות ולא זמן שמחה להכי לא סדרוה בתפלת מנחה ודוק' ובמקום אחר כתבתי טעמים אחרים על זה עי' בספרי הקטן קרית חנה דוד ח"ב סי' קמד' שני עש':

יח' שם דב קסד' ברב עם הדרת מלך ובאפס לאום מחיתת רזנן וכו' מט' בגין דבההיא שעתא דישראל לתתא קא מסדרי צלותהון ובעותהון ומשבחין למלכא עלאה כל אי ינון משריין עלאין מסדרי שבחין ומתהקנן בההוא תקונא קדישא בגין דמשריין עלאין כלהו חברין לישראל לתתא לשבחא לקב"ה כחדא למהוי סלוקא דקב"ה עילא ותתא כחדא וכד אינון מזדמנן למהוי חברים בהו בישראל וישראל לתתא לא אתיין לסדרא צלותהון ובעותהון ולשבחא למאריהון כלהו משריין קדישון שלטנותא עלאה אתברו ואתעברו מתקוניהון דהא לא סלקין בסלוקא ולא יכלין לשבחא למאריהון כדקא יאות בגין דשבחי דקב"ה אצטריך למהוי כחדא עילא ותתא עלאין ותתאין בשעתא חדא ועד' מחתת רזון ולא מלך ואפילו דלא אשגיאו בבי כנישתא אלא עשרא באיגון עשרא מזדמנן משריין עלאין למהוי עמהון חברים מ"ט בגין דכל תקוני דההוא מלך אינון בעשרה אי לאו אינון יתיר וכו' עש' ילקוט דוד באהל דוד.