ילקוט דוד - באוהל דוד קעב

(משכיל על דבר) בן אדם פקח עיניך וראה כמה עולה שבחן של ישראל דקא משבחי לקב"ה שמתחברין עמהון כמה רבבות ואלפי רבבות של מלאכים קדישין עלאין והם עומדין ברום עולם ועומדין וממתינין על צלותהון ובעותהון ושיר ושבח ששרים ומשבחין לאלהינו שבשמים ועולה שבחן כאחד ואם לא באו חבורת ישראל לבית הכנסת גם המלאכים שהיו עומדין וממתינים עליהם אינם יכולים לומר שירה ומבטלים שירתם וכל אחד חוזר למקומו בידים ריקניות וכמה מגיע צער על זה על כן צריך כל אדם לזרז עצמו לקום להתפלל עם הצבור שעל ידו יבואו ויושפעו כמה טובות כפולה העליון ובעולם התחתון אשרי העם שככה לו תרפ"ט יח' שם קסט' עב' ועד' כליל בהאי עשרה זיני דחדוה ששון ושמחה וכו' עש' ילקוט דוד באהל דוד. (משכיל על דבר) עי' להרב נצוצי אורות שכתב משם ספר הבהיר שאין לשנות מסדר זה דהיינו ששון חד ושמחה ב' חתן ג' וכלה ד' גילה ה' דיצה ו' אהבה ז' ואחוה ח' שלום ט, וריעות יוד עכ' עש' והם כנגד עשרה מאמרות וכנגד עשרת הדברות תרפ"ט. יט' שם קעג' עא' כגונא ישראל לתתא לא יכלין לאתאחדא במאריהון עד דרחיין לההוא סטרא מנייהו ויהבי לה חולקא במה דאת עסקת ילקוט דוד באהל דוד (משכיל על דבר) עי' להרב נצוצי אורות דכתב וזל' פירוש דקודם שיתפלל צריך לפנות עצמו כמשז"ל ארחץ בנקיון כפי וכו' עש' וזה חלק פא' וכו' עש' כ' שם קעה' ותאנא ההוא יומא כנש כל אומיא ועממיא ולישניא למפלח לההוא צלמא ונטל מאנא ממאני מקדשה דהוה גליפ ביה שמא קדישא ועייל ליה בפומיה דההוא צלמא ובההיא שעתא הוה ממלל רברבן (פירוש הכניס הציץ בפיו) עד דאתא דניאל וקריב גבי ההוא צלמא ואמר אנא שליחא דמאריה עלאה גוזרני עלך למיפק מהכא אדכר שמא קדישא ונפיק ההוא מאנא ואתבר היינו דכתיב והוצאתי את בלעו מפיו ולא ינהרו אליו עוד גוים וכו' ע"ש ילקוט דוד באהל דוד. תצוה א' שם קפב' ברוגזיה ממש ידע ליה בר"נ וישתמודע מאן איהו אי ההיא קדישא נטר בשעתא דרוגזת דלא יעקר לה מאתרהא בגין למשרי תחותה אל זר דא איהו בר נש כדקה יאות דא איהו עבדא דמאריה דא איהו גבר שלים ואי איהו בר נש לא נטיר לה ואיהו עקר קדושא דא עלאה מאתריה למשרי באתריה סט"א ודאי דא איהו בר"נ דמריד במאריה ואסיר לקרבה בהדיה ולאתחברא עמיה וכו' ע"ז אתחשיב ההוא בר נש ומאן דאתחבר עמיה ומאן דאשתעי בהדיה כמאן דאתחבר בע"ז ממש וכו' אבל דא שניא מכלא דכל גופא שאיב מגב ומבר ונפשא כלא משאיב ילקוט דוד באהל דוד. (משכיל על דבר) ראה כמה החמירו במי שכועס שהוא משכן סטרא אחרא ואסור לפנות אליו ולראות את פניו דכתיב אל תפנו אל האלילים ראה כמה חמור הוא שהרי רבותינו זל' תקנו לנו מיד כשיקום משנתו דצריך להתתנן לפני בוראו על זה שלא יבוא לידי כעס ולכן תקנו לומר מיד כשיקום משנתו יהי רצון שלא אכעוס ולא אכעיסך כי זה עיקר גדול בהנהגת האדם ואם יבוא לו דבר שלא כרצונו יאמר כי גם זה יעבור והוא לכפרת עונו ויסיח דעתו ממנו כי אפשר שהוא נסיון לו על כן יעמוד כגבור יעיר קנאה שלא ירגיז את עצמו ויאמר שיש דבר קשה מזה וברוך השם שלא הקשה עליו כל כך וינהיג עצמו בשובה ונחת והשם לא ימנע טוב להולכים בתמים ויאמר אל תצא לריב מהר תן מרגוע לנפשך ושיב מחרון אפך והנחם וישם ה' לנגד עיניו ולא תוציא דבר מגונה מפיך סבול הכל ואחר כן תמצא מנוח לנפשך נפש היפה תכלינה אכול בני דבש כי טוב מדובשו ולא מעוקצו כי עקיצת הכעס קשה היא רפואתה פער"ת. ב' שם קפג' תרין נהמי אכלו ישראל וכו' ועד' מקרבין חמץ לאתוקדא על מדבחא ומקרבי תרין נהמין אחרנין כחדא וחמץ אתוקדא בנורא דמדבחא ולא יכול לשלטאה וכו' ילקוט דוד באהל דוד (משכיל על דבר) הנה מדברי הזוהר דתרי מיני היו בשבועות אחד של חמץ ואתוקד על המזבח והשני הם שתי הלחם חמץ שאין למזבח חלק בהם כדאיתא במנחות פרק ו' עיין משנת היום משנה ב' ע"ש אלא דקשה הא כתיב ויקרא ב' יא' יב' כל המנחה אשר וכו' לא תעשה תמן וכו' קרבן ראשית וכו' ואל המזבח לא יעלו וכו' עי' בספר בן יוחאי שער ז' מענה לד' מה שיישב בזה פטר"ת. ג' זוהר קפד' עא' דלית נהורא אלא ההוא דנפיק מגו חשוכא דכד אתכפיא סטרא דא אסתלק קב"ה לעילא ואתיקר ביקריה ולית פולחנא דקב"ה אלא מגו חשוכא ולית טובה אלא מגו בישא ובהאי טוב אסתלק יקריה ודא איהו פולחנא שלים וכו' עש' ילקוט דוד באהל דוד.