ילקוט דוד - באוהל דוד קע

קליל המתנוצץ (דרך אמת ע"ש) דאסוותא דלהון לא תלי אלא בחד מראה דפרזלא קליל נציץ לעיינין ואית ליה למאריה דמרע לאסתכלא ביה ולא אתסי בהאי עד דאעבר ההוא מראה לסטרא דא ולסטרא דא כגוונא דשרביטא דככבי דיושיט נציצו דברק לאנפוי בההוא אושיטו דברק דקא נציץ לעיינין אתי ליה אסוותא וכו' ע"ש. משכיל על דבר הביטה והבן כמה ברא ה' דברים סגוליים לצורך בריאות וחיות האדם אשר יצר לשמור בריאות והויתו כדמותו כצלמו צלם אלהים פני אלהים חיים פנים מאירות אור פני מלך חיים חי ובריא אולם באהל דוד:

יא'. שם לעיל קל"ח ע"ב כוס של ברכה דאצטריך לקבלה ליה בימינא ובשמאלא וכל עיקר לא אשתאר אלא בימינא ושמאלא אתעדי מניה ולא אתדבק ביה בגין דאיהו אתיהיב בין ימינא לשמאלא ושמאלא אתאחיד תחותיה וימינא אתאחיד ביה לעלא כד"א שמאלו תחת לראשי וימינו תתבקני וכו' ע"ש. ילקוט דוד. באהל דוד. משכיל על דבר הנה מלשון הזוהר הנ"ל מתחלתו ועד סופו מוכיח שעל אחיזת השמאל בכוס קא קפיד אבל אם האחיזה והתפיסה בכוס היא בימין והשמאל מניחו למטה ומדביקו לשולי הכום לסייע בו הכי עדיף טפי חדא מדקאמר בתחלת דבריו וכל עיקר לא אשתאר אלא בימינא דקאי על הכוס שלא נשאר הכוס אלא בימין ועל זה קאמר ושמאלא אתעדי מניה דר"ל שהשמאל הוסר מהכוס ולא אתדבק ביה באחיזה וכן משמע מדקאמר ושמאלא אתאחיד תחותיה וימינא אתאחיד ביה לעלא וכן משמע להדיא מדהביא ראיה מהכתוב שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני דהיינו שמאלו תהיה תחת הכום והיינו תחת לראשי וימינו תחבק הכום דהיינו תתפוש ותיאחוז את הכיס שהוא נקרא' חבוק ידים ודוק' ודברי הזוהר הנז' הם תנא דמסייע ליה להרב ב"ח בא"ח סי' קפ"ג דכתב וז"ל מדברי ב"י נראה דדוקא כשתופס הכוס בשמאלו ממש מצד הב' כמו שתופסו בימין מצד האחד הוא דאסור וכו' אלא שמשים יד השמאל תחת הכוס וכו' ושרי ע"ש. ועי' מ"א שם שדחה פירוש הב"ח ע"ש והסכים לדברי מור"ם דלא התיר אלא כשאין יד שמאל נוגעת כלל בכוס והרב ע"ז אוסר גם בזה ע"ש ובאמת דברי הזוהר הללו הוי תיובתם ע"ש שלא הרגישו כלל מדברי הזוהר הנ"ל ובאגב אודיע לך שהפירוש שפירש הרב דרישה שם דברי הטור עי' שם בציונו אות ד' שפירש יאות ובדברי שארי דברי השבלי לקט שהעתיק הרב. ב"י שכתב וז"ל כתב הר' בנימין דוקא למנקט ליה כוליה בשמאל אסור אבל לסיועי ליה בשמאליה תחת ידא ימינא וכו' ע"ש ודוק אלא מלשון הזוהר כאן דף קכ"ט ע"א דקאמר שהשמאל לעשו וע"ד לא יתקרב שמאלא כלל בברכת מזונא וכו' משמע כהרב ע"ז דלא יסייע שמאלא כלל עי' לקמן בזוהר והבן. פטר"ת. יב. שם קמ"א ע"א תלת שמה אקרי נשמתא דבר"נ נפש רוח ונשמה וכלהו כלילן דא בדא ובתלת דוכתי אשתכח חילייהו נפש דא אשתכחת גו קברא עד דגופא אתבלי בעפרא ובדא מתגלגלת בהאי עלמא לאשתכחא גו חייא ולמנדע בצערא דלהון ובשעתא דאצטריכו בעאת רחמי עלייהו רוחא דא איהו דעל בגנתא די בארעא ואצטייר תמן בדיוקנא דגופא בהאי עלמא בחד מלבושא דמתלבשא תמן ודא אתהני תמן בהנאין וכסופין בזיווא דבגנתא ובשבתי ובירחי וזמני סלקא לעלא ואתהני תמן ותב לאתריה וע"ד כתיב והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה תשוב ודאי בהני זמנין דקאמרן. נשמה איהי סלקא מיד לאתרהא לההוא אתר דנפקת מתמן ודא איהי דבגינה אתנהירת בוצינא לאנהרא לעלא דא לא נחתת לתהא ולעלמין בדא אתכלילת מאן דאתכלילת מכל סטרין מעלא ומתתא ועד דהאי לא סלקא לאתקשרא בדוכתהא בכורסייא לא מתעטרא רוח בגינתא די בארעא ונפש לא מתישבא בדוכתהא כיון דהיא סלקא כלהו אית להו נייחא וכד אצטריך לבני עלמא דאינון בצערא ואזלי לבי קברי האי נפש אתערת ואיהי אזלא ומשטטא ואתערת לרוח וההוא רוח אתער לגבי אבהן וסליק ואתער לגבי נשמה וכדין קב"ה חייש על עלמא וכו' ע"ש מה שסיים הזוהר. ילקוט דוד. באהל דוד. משכיל על דבר) הנה מכאן שמנהגן כל ישראל אנשים ונשים תורה היא דכשהם שרוים בצער בר"מ עולין לבית הקברות ומרבין שם בצערן בתפלה ובתחנונים לפני קבריהם של מתים ומתחננים שם לפני קונם והוא כדי לעורר את הנפש והנפש תעורר את הרוח והרוח תעורר לאבות ולנשמה וכלם יעמדו בתפלה לפני המקום וכדין קב"ה חייש עליהם ומצילם מצרתם כי בכל צרתם לו צר ומלאך פניו הושיעם אמן. פטר"ת. יג. שם ק"ן ע"א חמי כמה רחמנותא דקב"ה עם בריוהי דאפי' דאיהו חייבא יתיר ולבסוף הרהר תשובה ולא יכיל למעבד תשובה ומת הא ודאי מקבל עונשא על דאזיל בלא תשובה לבתר ההיא רעותא דשוי למעבד תשובה לא אעדיאת מקמי מלכא עלאה וקב"ה אתקין לההוא חייבא דוכתא במדורא דשאול ותמן מצפצפא תשובה דהא ההוא רעותא נחית מקמי קב"ה ותבר כל גזיזין דתרעי מדורי גיהנם ומשי לההוא אתר דההוא חייבא תמן ובטש ביה ואתער ליה ההוא רעותא כמלקדמין וכדין מצפצפא ההיא נשמתא לסלקא מגו מדורא שאול לית רעותא טבא דיתאביד מקמי מלכא קדישא ובגין כך זכאה איהו מאן דמהרהר