ילקוט דוד - באוהל דוד קמג

בנמצא (ר"ל לעתיד לבא שאינו מנוול כ"כ שתש כחו) בכחו בעולם וכו' כך הוא דקב"ה אתער ליה לההוא עניינא דצריך לזווגא ולא לכל שעתא:

דיהא תדיר עם בר"נ כסו כפן דאיהו אשתכח תדיר וחטאן ביה בני נשא אלא לההוא זווגא בלחודוי ואתערותא ההיא אתערותא דקב"ה להוי הה"ד והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר. מהו לב בשר אמר ר' יהודה לב להוציא בשר ולא נדבא אחר ע"כ (ילקוט דוד באהל דוד) [משכיל על דבר] הנה לפי דברי רבותינו ז"ל הנ"ז יתורץ לנו קושיא עצמית במה שכתוב בפרשת בראשית א' כ"ו ויברא אלהים את האדם בצלמו וכו' זכר ונקבה ברא אותם ויברך אותם אלהים ויאמר להם אלהים פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה וכו':

וכתיב שם ב' כ"ה ויהיו שניהם ערומים ולא יתבוששו ופירש רש"י שם בחומש שלא היו יודעים דרך צניעות וכו' לא ניתן בו יצה"ר עד אכלו מעץ הדעת וכו' ע"ש, ובאמת קשה כיון שלא ניתן בהם יצה"ר היאך יקיימו מצות פרו ורבו אבל לפי דברי רבותינו הנזכרים במדרש הנעלם הנז' אתי שפיר דהקב"ה יתער להו לההוא עניינא כדי שיוכלו לקיים מצות פריה ורביה ודו"ק:

פטר"ת כל רחם ו'. שם קל"ט ע"ב ר' אלעזר בן ערך הוה יתיב והיה מצטער בנפשוי טפי עאל לקמיה ר' יהושע וכו':

וההוא דאתערו דבשתיתאי יהא פורקנא שפיר אבל אנא חמי אורכא יתירא על אינון דיירי עפרא דבאלף שתיתאי לזמן ארבע מאות ותמניא שנין מניה יהיו קיימין כל דיירי עפרא בקיימיהון ובגין כך אתערו חבירנא על פסוקא דקרא לון בני ח"ת:

ח"ת דיתפרון לחית שנה והיינו דכתיב בשנת היובל הזאת תשובו איש אל אחוזתו כשישתלם הזא"ת שהוא חמשת אלפים וארבע מאות ותמניא תשובו איש אל אחוזתו אל נשמתו שהיא אחוזתו ונחלתו וכו'. מאן יזכי להאי ארכא מאן יתקיים בקיום דתיה בין האי זמנא ועל דא אצטערנא בנפשאי אמר ליה רבי הא תנינן יהי או"ר יהי ר"ז חזר ואמר בתשובה יתקדם כלא אמר ליה אי לאו דאמרת הכי אחסימנא פומין למצפי פורקנא כל יומא דכתיב חסן ישועותן מהו ישועות אלו המצפים ישועות בכל יום וכו' (ילקוט דוד באהל דוד) [משכיל על דבר] הנה אתה רואה בעיניך כמה צער מגיע לצדיקים יסורי עולם על אריכות הגדול ועל אריכות זמן תחית המתים שראו שיגיע עד לארבע מאות ותמניא כחושבן בני ח"ת באלף הששי ובעונותינו שגרמו עבר קץ הזה שנצטערו על אריכותו גם עבר חר"פ מזמן הנז' ואנחנו לא נושענו. שמדת הדין מעכבת:

השם יראה בעניינו ויפג צערנו שכבר עבר מאלף הששי תרפ"ח וכבר נכנסנו לשנת תרפ"ט ועדיין לו אנו מצפים שיושיענו בקרוב למען שמו ולמען תורתו ולמען שכינתו אמן:

תרפ"ח היום תרצ"ה לו אנחנו מחכים:

חסלת פרשת תולדות פרשת ויצא א' זוהר סוף דף ק"ס ז"ל ת"ח בר נש כד צלי צלותיה לא יימא עליה זכרני ופקדני וכו' דהא בכל אתר דבר נש צלי צלותיה יכליל גרמיה בין סגיאין בכללא דסגיאין ולו' ע"ש והיינו טעמא שאנחנו אומרים בעושה שלום וכו' יעשה שלום עלינו אע"פ שכל יחיד מתפלל לעצמו, (משכיל על דבר) באהל דוד:

ב' שם קס"א ע"א אלא נטל עשרה מעאנין:

ועשרה מאתנין ועשרה מעזין ויהיב ליה ליעקב ע"ש לפ"ז לא נטל יעקב לעצמו ועשה את כל הכבוד שהיה לו אלא משלשים בהמות מן בהמה דקה הנדחה והצולעה וגם באלו אם יהיו בהם עקודים וטלואים להודיע כי אין חכמה ואין תבונה לנגד השם כי העושר והכבוד מלפניו יתברך:

משכיל על דבר. באהל דוד:

ג' לעיל מזה ר' אבא אמר אלף עאנין:

אלף אמרין ואלף עזין הוה מייתי ליה ללבן יתיר בכל ירחא וירחא וכו' ע"ש והיינו דכתיב כי מעט אשר היה לפני ויפרוץ לרוב שהיה פריץ ברבוי רב מאד שלא כדרך הטבע כי גדול מעל שמים חסדך משכיל על דבר:

באהל דוד אפשר אלף עאנין שהם גדולים מבן חדש ואלף אמרין וכו' שהם פחותין מבן חדש:

ד'. לעיל מזה דף קנ"ז ע"ב בזוהר ויבא יעקב מן השדה בערב ותצא לאה לקראתו וכו':

מנא ידעת הא אמרו דגעא חמרא ולאה ידעת ונפקת ליה וגרים ליה דנפק מנה יששכר הה"ד יששכר חמור גרם א"ת גרם אלא גרם דחמרא גרמא ליה וכו' ע"ש:

ה' שם קס"ה ואשתמע דאדם וחוה כחדא אתבריאו בזווגא חד וכיון דאשתכחו בזווגא חד מיד ויברך אותם דלית ברכתא שריא אלא באתר דאשתכחו דכר ונוקבא ת"ח כד נפק יעקב למיהך לחרן בלחודוי הוה דלא אינסיב מה כתיב ויפגע במקום:

וכו' ולא אתיבו ליה אלא בחלמא. השתא דאנסיב וכו' ע"ש:

ו'. שם קמ"ט ע"א א"ל חייך דלא זמיננא לך להלולא דברי בגין תלת מלין חד דלא ידענא בך ולא אשתמודעא לך דהכי מזמנין ליה לבר נש כפום יקריה ודילמא אנת גברא רבא ואפגים יקרך וחד דילמא אנת אזיל בארחך בבהילו ולא אטרח עלך:

וחד דלא תכסיף קמי חברנא דאורחא דילן דכל אינון דאכלי לפתורא דחתן וכלה כלהו יהבי נבזבזן ומתנן לון אמינא ליה קב"ה ידין לך לטב וכו' (ילקוט דוד באהל דוד):

[משכיל על דבר] הנה מנהג זה דקאמר בזוהר שכל המזומנים לסעודת חתן וכלה כולם מביאין דורון