ילקוט דוד - באוהל דוד קמב

חדש לומר קדיש ועולין לקברו לפוקדו כל י"ב חדש שנשמתו מצויה שם כדאמרן להקל מעליו העונש. ולכן צריך נמי תורה ותפלה וצדקה ושמן למאור לעילוי נשמת המת ועי' לקמן בפרשת ויקהל מש"כ שם באות ג' ע"ש:

פטר"ת:

ו'. שם קל"ד ע"א עד דקב"ה יבני בי מקדשא בקדמיתא ויתקין היכלא ויבני קרתא דרושלם ולבתר יוקים לה מעפרא הה"ד בונה ירושלים ה' וכו' בונה ירושלים בקדמיתא ולבתר נדחי ישראל יכנס וימא התנערי וכו' ע"ש (ילקוט דוד באהל דוד) [משכיל על דבר]:

הנה קאמר הזוהר בהדיא דקבוץ ישראל לא יהיה אלא אחר בנין בית המקדש ובנין ירושלים:

וא"כ אם נפרש שהבנין יהיה על ידי אדם אלא שיהיה ע"י עזר אלהים שיעורר ה' את לבם לבנות את היכלו בבינה ובהשכל בהזמנה כל מה שיצטרכו לבניינו ולצורתו ולציירו הכל במזומן אז יכולים אנו להתחיל בניינו מעתה:

אבל אי נימא דבניינו יהיה ע"י השם שירד בית המקדש בנוי וירושלים בנויה שכך הוא בנין שלישי א"כ אין אנחנו רשאים להתחיל בבניינו עד שירצה השם בקרוב במהרה בימינו אמן:

ועי' מה שכתבתי בספרי הקטן קרית חנה דוד ח"ב סי' י"ד וסי' לק"ט ע"ש ועי' לקמן בפרשת תולדות במש"כ אות ג':

פטר"ת כל רחם חסלת פרשת חיי שרה:

פרשת תולדות א' שם קמ"ב ע"ב על פסוק ותקח רבקה את בגדי עשו וכו' ז"ל אלין לבושין דרווח מנמרוד וכו' ועשו נפק לחקלא ואגח ביה קרבא בנמרוד וקטל ליה ונסב אלין לבושין מניה וכו' ע"ש וכן הוא במדרש רבה ומביאו רש"י בפירושו בחומש בפרשה זו ע"ש:

ולכאורה קשה מהא דכתב רש"י ז"ל בעצמו בפרשת לך לך י"ד א' על פסוק ויהי בימי אמרפל מלך שנער שכתב רש"י שם הוא נמרוד שאמר לאברהם פול לתוך כבשן האש ע"ש ובפסוק ט"ו שם כתב שם על ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו ויכם וירדפם וכו' ובמדרש הקשה אחר שהרגם כתב וירדפם וכו' ע"ש א"כ משמע שאברהם הוא שהרג לנמרוד:

ודוחק לומר שהרגם לא קאי אנמרוד אלא להמלכים ואנשי חיל שהיו עמו ובלבוש האורה פ' לך לך כתוב לאמר וז"ל שבעבור אמרפל סבב הקב"ה המלחמה הזאת כדי שיהרג הוא וכו' ע"ש, ואפשר לומר שכל מלך שהיה מולך בבבל היה נקרא נמרוד כמו במצרים מלך פרעה וא"כ שנים היו וק"ל (משכיל על דבר) באהל דוד):

ב'. שם קמ"ב ע"ב קמ"ג ע"א שיר המעלות אל ה' בצרתה לי וכו' ר' אלעזר אמר יעקב אמר שירתא דא בשעתא דאמר לו אבוי גשה נא ואמשך בני וכו' כדין דהוה יעקב בעאקו סגי דדחיל דאבוי ידע ליה ואשתמודע קמיה מה כתיב ולא הכירו וכו' ויברכהו כדין אמר אל ה' בצרתה לי וכו' ה' הצילה נפשי משפת שקר מלשון רמיה דא הוא דרגא דעשו שריא ביה דאיהו שפת שקר מהו שפת שקר בשעתא דאייתי ההוא חויא לווטין על עלמא ובחכימו ובעקימו אייתי לווטין דאתלטייא עלמא ת"ח בשעתא דאמר יצחק לעשו וצא השדה וצודה לי צידה בה"א ואוקמוה ונפק עשו בגין דיתברך מיצחק דקאמר ליה ואברככה לפני ה' דאלו אמר ואברככה ולא יתיר יאות כיון דאמר לפני ה' בההיא שעתא אזדעזע כרסי יקרא דקב"ה:

אמרה ומה דיפוק חוייא מאינון לווטין וישתאר יעקב בהו דעשו נקרא נחסרכן כדתרגם אונקלוס) בההיא שעתא אזדמן מיכאל ואתא קמיה דיעקב ושכינתא בהדיה וידע יצחק (שהשכינה שם) וחמא לגן עדן בהדיה דיעקב וברכיה קמיה וכד עאל עשו:

עאל בהדיה גהינם וע"ד ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאד דחשב דלא הוה עשו בההוא סטרא פתח ואמר ואברכהו גם ברוך יהיה (ילקוט דוד):

ג' שם קמ"ו ע"א ת"ח כמה ברכאן אתברך יעקב חד דאביו ידע בההוא עקימו ורווח כל אינון ברכאן וחד דשכינתא דבריך ליה קב"ה כד הוה אתי מלבן דכתיב ויברך אלהים את יעקב וחד דברכיה ליה ההוא מלאכא ממנא דעשו וחד ברכה אחרא דברכיה ליה אבוי כד הוה אזיל לפדן ארם דכתיב ואל שדי יברך אותך וכו' בההוא זמנא וכו' אמר במאן ברכתא דמנייהו אשתמש השתא אמר בבתרייתא דברכיה אבוה ואשבק כל תלתא אחרנין לזמנא דאצטריך לי ולבנאי בתראי:

אימתי בזמנא דיתכנשון כל עממיא לאובדא בני מעלמא דכתיב כל גוים סבבוני בשם ה' כי אמילם סבוני גם סבבוני בשם ה' כי אמילם:

סבוני כדבורים וכו' בשם ה' כי אמילם, הא הכא תלת לגבי תלתא ברכאן דאשתארו חד אינון ברכאן דברכיה ההוא מלאכא אמר יעקב להתם אצטריכו לגבי מלכין וכל עמין דכל עלמא ואסליק לון להתם והשתא לגבי עשו די לי בהאי למלכא וכו' ע"ש:

(ילקוט דוד) ד' שם מדרש הנעלם דף קל"ט ע"א דתנן בית המקדש קודם לקיבוץ גליות:

קבוץ גליות קודם לתחיית המתים וכו':

תנן מ' שנה קודם הקבוץ גליות לתחיית המתים וכו' ע"ש:

ועוד כתוב שם דלסוף מ' שנה שהצרות יעברו והרשעים יכלו:

אז יחיו המתים שוכני עפר מ"ט משום דכתיב לא תקום פעמים צרה ודי להם במה שעברו כל הצרות עליהם, ומזמן תחיית המתים יתיישב עלמא בישובו הה"ד ביום ההוא יהיה ה' אחד וכו' (ילקוט דוד באהל דוד) עי' מש"כ בפרשת חיי שרה אות ו' ע"ע:

ילקוט דוד:

ה'. שם קל"ז מדרש הנעלם אמר ר' אחא מפני מה היא עקרה מפני שיצר הרע אינו