ילקוט דוד - באוהל דוד קמא

מבוהלת בראשונה ואחריתה לא תבורך שהרי הם גלו תחלה כדכתיב בדברי הימים א' ה' ויער אלהי ישראל את רוח פול מלך אשור ואת רוח תלגת פלנסר מלך אשור ויגלם לראובני ולגדי ולחצי שבט מנשה ויביאם לחלח וחבור והרא ונהר גוזן עד היום הזה. שלא שבו מן הגולה בימי עזרה. ועי' מלכים ב' ו' ששם הוסיף הכתוב נהר גוזן וערי מדי ע"ש. ועדיין לא נשמע לנו מקומם איו. ומה נעשה בהם אם עדיין הם שומרי דת משה ודת יהודית. פטר"ת:

י"א. לעיל קי"ג ע"א ב' מדרש הנעלם אמר ר' יוחנן וכו'. הקיצו ורננו שוכני עפר. אלו המתים שבמדבר. דאמר ר' יוחנן למה מת משה בחוצה לארץ להראות לכל באי עולם כשם שעתיד הקב"ה להחיות למשה. כך עתיד להחיות לדורו שהם קבלו התורה ועליהם נאמר זכרתי לך חסד נעוריך וכו' לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה. ע"כ. [משכיל על דבר.] עי' בפרק חלק דף ק"י ע"ב שהביא הש"ס דברים אלו משם ר' יוחנן וסיים הש"ס וז"ל ומה אחרים באים בזכותם הם עצמם לאכ"ש ע"ש:

ודברים אלו אמרם בשיטת ר' אליעזר ולא בשיטת ר' עקיבא דאמר במתניתין שם דף ק"ח ע"א דור המדבר אין להם חלק לעולם הבא עש"ב:

התרצ"א:

י"ב. זוהר קט"ז ר' יהודה פתח ואמר עת לעשות לה' הפרו תורתך. עת לעשות לה' מהו. אלא הא אוקמוה. אבל עת לעשות לה' דא כנסת ישראל דאקרי עת כמא דאת אמר ואל יבא בכל עת וכו'. ע"ש:

(ילקוט דוד) חסלת פרשת וירא פרשת חיי שרה א'. זוהר דף ק"ל ע"ב ת"ח בשעתה דזמין ב"נ למיהב חושבן עובדוי עד לא יפוק מעלמא ההוא יומא. יומא דחושבן איהו. דגופא ונשמתא יהבי חושבנא. לבתר נשמתא אתפרשת מניה. וגופא תב לאתריה לארעא. וכלא תב לאתריה דאתנסיב מתמן והא אוקמוה וכו':

[משכיל על דבר] משמע מהזוהר דבזה העולם קודם שילך אל עולמו נותן חשבון על מעשיו יוודע לו אם הוא בן העולם הבא. אם לאו. וכל זה בעוד נשמתו בו שבכח שניהם עשה מה שעשה לכן בעוד נשמתו בו יתן חשבון בשתוף. (באהל דוד):

ב' שם קל"ב ע"ב ות"ח דהא אוקמוה לא יצלי ב"נ אחורי רביה ואתמר כמה דכתיב את ה' אלהיך תירא. את לאכללא דבעי למדחל מרביה כמורא דשכינתא ודחילו דתלמיד רביה איהו. בגין כך בשעתא דצלותא. לא ישוי ההוא מורא לקמיה. אלא מורא דקב"ה בלחודוי ולא מורא וכו' ע"ש. ג' שם ע"א שמעה תפלתי ה' דא צלותא די בלחש. ושועתי האזינה דא צלותא דארים קליה בעקתיה. כד"א ותעל שועתם אל וכו'. ומהו שועתם. אלא דבצלותיה ארים קליה וזקיף עינוי לעילא כד"א ושוע אל ההר. וצלותא דא מתבר תרעין ודפק לון לאעלא צלותיה. אל דמעתי אל תחרש. דא אעיל קמי מלכא. ולית תרעא דקאים קמיה ולעולם לא אהדרו דמעין בריקניא וכו' ע"ש. [משכיל על דבר.] הנה הזוהר קאמר הכא בהדיא שדוקא תפלת צבור דהיינו שמ"ע היא שנתקנה להתפלל בלחש. אבל אם מתפלל אדם מתוך צרה ומתחנן לפני המקום שירתם עליו ויוציאהו מצרה לרווחה. בזה יכול להרים קולו ויזעק בזעקה גדולה ויקרא אל השם שיענהו. וזה הוא דלא כהרב רבינו חיד"א ז"ל שכתב בספרו פתח עינים בפרק אין עומדין וז"ל ואפשר דסבר דדוקא בתפלה קבועה ערב ובקר וצהרים דזמן תפלה לכל היא. אבל כשמתפלל על דבר פרטי שלו. שלא בזמן תפלה. שרי וכו'. אבל אין האמת כן. וזהו שאמר כאן שאסור להגביה קולו בתפלתו דווקא כלומר אף תפלתו פרטית שלו אסור להגביה קולו ודוק' עכ"ל. וכמו כן כתב ג"כ בספרו הקדוש ספר מחזיק ברכה סי' ק"א אות פ' ע"ש. ובאמת לשון הזוהר הנז' סותר דבריו להכי אין לדייק הכי מהש"ס שהוא הפך מדברי הזוהר הנז' ודו"ק. באהל דוד) ט' לחדש זיו התרפ"ז:

ד' שם קכ"א ע"ב זוהר ולא תימא דדנין ליה על טבין דעביד לחוד. אלא לאוטבא ליה על אינון טבין דהשתא כמא דאתמר. ודנין ליה על זכיין דאיהו זמין למעבד. ובגינייהו אשתתזיב אע"ג דאיהו השתא חייבא. בגין דקב"ה עביד טיבו עם כל בריין. וכל אורחוי דאיהו עביד לאוטבא לכולא. ולא דאין לב"נ על בישין דאיהו זמין למעבד וכו' ע"ש (ילקוט דוד באהל דוד):

[משכיל על דבר] הנה לפי דברי הזוהר הנ"ל יונת לנו במה שאנחנו רואים שכמה רשעים נעשה להם נס וניצולו מצרתם וכל הרואה יתמה דלמה יעשה נס לשקרי. אבל לפי דברי הזוהר אין כאן תימה שהקב"ה דנו על העתיד ואפשר שיעשה תשובה גמורה בתשובה ומע"ט שהם כתריס בפני הפורענות ועל זה נאמר בתורה וחנותי את אשר אחון לעתיד שהוא ראוי לחנות וכל זה במדה טובה אבל לא במדת פורענות כמה מתוק חיך זה וכמה נחמד טעם לשבח אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלהיו. אשרי מי שחשקה נפשו לעשות רצון קונו. פטר"ת:

ה'. שם קכ"ג מדרש הנעלם כך נשמתא ההיא דאתבזייא לקבלא עונשא. אזלא להך בעלמא ומפקדת לאתרה תריסר ירחי בבת קברי ובעלמא וכו' ע"ש (ילקוט דוד באהל דוד) [משכיל על דבר] דע דמשום זה