ילקוט דוד - באוהל דוד קלג

מעלמא וכו'. תרפ"ו. י"ג שם נ"ה ע"א ת"ח האי נעמה אימא דשדין הות ומספרה אתיין כל אינון שדין דמתחממן מבני נשא ונטלי רוח תיאובתא מנייהו וחייכת בהון דעבדי לון בעלי קריין. ובגין דבעל קרי אתי מסטרא דרוח מסאבא בעי לאסחאה גרמיה לאתדכאה מניה והא אוקמוה חברייא ע"כ. תרפ"ו. י"ד. דף ד' ע"א קם ר' חייא והוה בכי ואזיל ור' יוסי עמיה וכו'. מהכא משמע דר' חייא ור' יוסי נשארו בחיים אחר פטירת רבי שמעון בר יוחאי. פטר"ת:

ט"ו שם ו' ע"ב א"ל קב"ה משה לא יהיבת לך מטה דילי להאי. חייך לא יהיה בידך מכאן ולהלאה. מיד וכו'. ויגזול החנית מיד המצרי. דמההיא שעתא אתמנע מניה. ולא הוה בידיה לעלמין וכו'. פטר"ת. ועי' עוד מזה לקמן ד' כ"ז עד בסופו. ט"ז זוהר בראשית כ' כ"א. ויעש אלהים את שני המאורות דא מאור ודא מאור בגין כך אינון נהורין דסלקי לעילא אקרון מאורי אור ואינון נהורין דנחתו לתתא אקרון מאורי אש. דאינון דרגין לתתא ושלטי כל יומי דחול ועל דא כד נפיק שבתא מברכין על שרגא דהא אתיהב לון רשו לשלטאה אצבען דב"נ אינון סתרא דדרגין ורזין דלעילא. ואית בהו פנימאין ואחורים. אחורים אינון לבר ואינון רמז לטופרין דאצבען ובגין כך אית רשו לאסתכלא בטופרין במ"ש דהא נהרין מההוא שרגא ונהרין מההוא אש לשלטאה אלין אתחזיין אצבען לגו לא אית רשו לאתחזייא בההוא שרגא דהא מלעילא נהרין ואקרון פנים פנימאין ורזא דא וראית את אחורי ופני לא יראו דלא יסתכל בר נש במוצאי שבת באצבען לגו בשעתא דאמר בורא מאורי האש. וראיתי את אחורי אלין פנים דלבר דאתרמיזו בטופרי. ופני לא יראו אלין אצבען לגו אלין שלטי בשבתא ואלין שלטי בחול וביומא דשבתא קב"ה שליט בלחודוי באינון פנים פנימאין על כורסי יקריה וכולהו אתכלילן ביה ושלטנותא דיליה איהו. ובגין כך אחסין נייחא לכל עלמין וירתין ירותא דיומא דא עמא קדישא דאקרון עמא חד בארעא מאורי אור מסטרא דימינא דאיהו אור קדמאה דהוה ביומא קדמאה דביומא דשבתא נהרין אינון מאורי אור בלחודייהו ושלטין ומנייהו נהרין כלהו לתתא. וכד נפיק שבתא גניזין מאורי אור דלא אתגליין. ומאורי האש שלטין כל חד וחד על דוכתייהו אימתי שלטין במ"ש עד מעלי יומא דשבתא ועל דא אצטריכו לנהרא מההוא שרגא במ"ש וכו' ע"ש (ילקוט דוד. באהל דוד):

[משכיל על דבר] הנה דברי הזוהר באו בפירוש דצריך מאד ליזהר כשיברך בורא מאורי האש להסתכל בציפורי ידיו ובאחורי ידיו ולא בפנימות ידיו. שאורות הפניים גדולים ולכל זמן ועת לכל חפץ. וזמנו של זה לאו בזמנו של זה. זה אלי ואנוהו. פטרת כל רחם:

י"ז שם כ"ב פתח ההוא סבא דסבין ואמר שמעון שמעון מאן הוא דאמר ויאמר אלהים וכו' פרח ההוא סבא דסבין ולא חמא ליה וכמה דשמע ר' שמעון דהוה קרי ליה שמעון ולא ר' שמעון. אמר לחברוי ודאי האי הוא קב"ה דאתמר ביה ועתיק יומין יתיב וכו' ע"ש. (ילקוט דוד. באהל דוד). [משכיל ער דבר] הנך רואה בעיניך כמה מעלת רבי שמעון בן יוחאי זתע"א דהוא בעצמו אומר כן מדלא קרו ליה ר' שמעון וכו'. ועיניך תחזינה מישרים דזכה למעלת הגדולים אברהם אבינו שקרא לו ה' וכפל שמו אברהם אברהם. ולמעלת משה שנאמר בו משה משה למעלת שמואל שנא' בו שמואל שמואל. ור' שמעון נמי נכפל שמו שקרא הקב"ה שמעון שמעון כשם הגדולים. פטר"ת. ח"י. שם ל"ז ר' חייא אמר בנוי דקין הוו בני האלהים. דהא כד אתא סמאל על חוה אטיל בה זוהמא ואתעברת ואולידת לקין וחיזו דיליה לא הוה דמי לשאר בני נשא. וכל אינון דאתיין מסטרא דיליה לא הוו אקרון אלא בני האלהים ע"כ. י"ט. שם לעיל ל"ד ע"ב ויקח אחת מצלעותיו וכו'. אחת דיקא (ופירש דרך אמת מדלא קתני צלע מצלעותיו וקתני אחת משמע דאיכא אחריתי והיא לילית וכו' בספרי קדמאי אשכחנא דא לילית קדמיתא דהות עמיה ואתעברת מניה ולא הות לקבליה עזר כמה דכתיב ולאדם לא מצא עזר כנגדו וכו'. עי' בזוהר ויקרא י"ט ע"א שחזרה ונשנית שם:

כ'. שם מ' ע"א תלת זמנין ביומא מקדשי קדושתא וכד ישראל עסקי באורייתא כלהון טאסין וסהדי סהדותא לעילא. וקב"ה חייס עלייהו וכו' ע"ש (ילקוט דוד). [משכיל על דבר] מכאן סמך למה שתקנו אנשי כנה"ג לומר קדושה שלשה פעמים קדושה דיוצר וקדושה דעמידה. וקדושה דסדרא ובא לציון. כ"א שם מ"ז ע"א אמר ר' אבא נפש חיה אינון ישראל בגין דאינון בני דקב"ה דנשמתהון קדישין מניה אתיין. נפשאן דשאר עמין עעכו"ם מאן אתר הוא אמר ר' אלעזר מאינון סטרי שמאלא דמסאבי לון אית לון נשמתין ובגין כך כולהו מסאבין. ומסאבין למאן דקרב בהדייהו ע"ש.) (ילקוט דוד. באהל דוד). [משכיל על דבר] ראה כמה גדלה מעלתן של ישראל שנשמתם חלק אלוה ממעל אצולה מאתו יתברך מאורו יתברך ולכך חביבין ישראל שנקראו בנים למקום מהאי טעמא. אבל נפש עכו"מ מסטרא דמסאבא. לכן אל יקרב אליהן איש הישראלי כי לא קרב זה אל זה. ולא ראי זה כראי זה. כרחוק מזרח ממערב והם נגדיים