ילקוט דוד - באוהל דוד קלד

זה מזה. כי ישראל חיבה יתירה נודעת להם כיתרון האור מן החשך. כ"ב שם נ"ה ע"ב. ת"ח בכל אתר דלא אשתכחו דכר ונוקבא כחדא. קב"ה לא שוי מדוריה בההוא אתר. וברכאן לא אשתכחו אלא באתר דאשתכחו דכר ונוקבא. דכתיב ויברך אותם אלהים ויקרא את שמם אדם ביום הבראם. ולא כתיב ויברך אותו ויקרא את שמו אדם. דאפילו אדם לא אקרי. אלא דכר ונוקבא כחדא ע"ש עי' לקמן פרשת ויקרא ה' ז'. ועי' מש"כ שם אות ה' ע"ש. ועי' עוד שם בזוהר י"ז ע"א שחזרו הדברים ונשנו שם. כ"ג. שם נ"ז ע"ב וחם עליה קב"ה וגניז ליה בשעתא דמית סמיך לגנתא דעדן. מה עבד אדם. עביד מערתא חדא ואתטמר בה הוא ואתתיה מנא ידע. אלא חמא חד נהורא דקיק עייל בההוא אתר דנפק מגנתא דעדן ותאב תיאובתיה לקבריה ותמן הוא אתר סמוך לתרע דגנתא דעדן. ילקוט דוד. באהל דוד). [משכיל על דבר] מכאן נודע לנו ידיעה ברורה מדברי רבותינו הקדושים שגן עדן הוא עומד סמוך ונראה למערת המכפלה מקום קבורת האבות ע"ה. השם יזכנו לעלות וליראות ולחזות בנועם ה' ולעמוד ולהסתופף במקום הקדוש הזה. ולמשוך ולקבל שפע רוחני ממושב בית אלהים הזה. ולבקר בהיכלו היכל ה' היכל ה'. המה המה הגבורים אנשי השם. אנשי קדש. קדש הקדשים. מעשה ידיו להתפאר. צדיקים יסוד עולם. כ"ד. שם נ"ח עלא זכאין אינון צדיקייא דרשימין ברשימו דגושפנקא דמלכא עילאה למהוי בשמיה רשימין. ואיהו שוי שמהן בארעא כדקא יאות וכו'. (ילקוט דוד. באהל דוד):

[משכיל על דבר] מכאן למנהגן של ישראל שנהגו שאינם קורין בשם הבן הנולד עד דחתימו ליה בברית מילה ואז קורים לו שם. ועי' בטור יו"ד סי' רס"ה שהביא הנוסחא קיים את הילד הזה לאביו ולאמו שנקרא שמו פלוני וכו' ע"ש. משמע שכבר קראו לו שם קודם המילה. אבל בב"י משם הרב אבודרהם ומשם הריטב"א כתב הנוסח ויקרא שמו פלוני ע"ש. הרי שאין קורים לו שם אלא אחר המילה. כדי שיהיה שם השם ברישא והדר שמו. כ"ה. ודע כי רבינו ב"י העתיק שם דברי הרב ר' דוד אבודרהם שהביא נוסחת הרמב"ם ז"ל ומה שפירש בה הרמב"ם בתשובה וכתב וז"ל ואחר כך שואל מאת השם ואומר אתה צורנו צוה להציל ידידות וכו' ע"ש. משמע דמלת צוה היא בפתח תחת הצאדי שהוא לשון בקשה לא לשון הודאה. וכמ"ש הש"ך שם ע"ש. אחר כך ראיתי בספר ש"ך ומצאתי שהרב בעצמו הביא ראיה זו ע"ש. אבל הרב שאילת יעב"ץ קיים גירסת צוה בחיריק וכמו שמסיים ולמען בריתו אשר שם בבשרנו שהוא כינוי נסתר ע"ש. ולפי דבריו יש לתת סימן על זה מדכתיב פדות שלח לעמו. צוה לעולם בריתו. הרי לך בהדיא דלענין ברכת הברית כתוב ציוה בחיריק. שם ויקרא את שמו נח לאמר וכו' מנא ידע אלא בשעתא דלייט קב"ה עלמא דכתיב ארורה האדמה וכו' אמר אדם קמי קב"ה רבינו ש"ע עד מתי יהא עלמא בלטיותא. א"ל עד דאתיליד לך בן מהול כגוונא דילך והיו מחכאן עד שעתא דאתייליד נח וכו'. חמא ליה גזיר רשים באת קדישא וחמא שכינתא מתדבקא בהדיה כדין קרא שמיה על מה דעביד לבתר. בקדמיתא לא הוו ידעי למזרע ולמחצד ולמחרש והוי עבדי פולחנא דארעא בידייהו כיון דאתא נח אתקין אומנותא להו וכל מאנין דצריכין לתקנא ארעא למעבד פירין. הה"ד זה ינחמנו ממעשנו וכו':

פרשת נח א'. זוהר דף ס"ד ז"ל כל מלוי דבר נש דאינון בסתימו. ברכאן שריין עלוי. וכל דאינון באתגלייא ההוא אתר דבי דינא שריאן עלוי בגין דאיהו אתר באתגלי. וההוא דאקרי רע עין שליט עליה וכו' ע"ש. והיינו דכתיב כבוד אלהים הסתר דבר. באהל דוד. ועי' פרשת נשא אות ג' מש"כ שם:

ב'. שם ס"ב ע"ב ז"ל ת"ח מה כתיב לעילא. ויהי כי החל האדם לרוב על פני האדמה ובנות יולדו להם והוו אזלין ערטילאין לעינהון דכלא וכו' ודא הוא יסודא ועיקרא למיגד בחוביהון עד דגרים לון לאשתצאה מעלמא וכו'. בגין כך קץ כל בשר בא לפני וכו' ע"ש. תסמר כל אדם שערת ראשו אשר עיניו יחזו ויבושו קנאת עם שרואים בעינינו היום בדור הזה שכמה נשים ובתולות שקצר הלבוש מהשתרע. ערומי כתף וערומי חזה. וחשופי שת למעלה למעלה מארכבותיהן. גם ערומי חצי עורף עיני בשר למו. והולכין בנימוסי נשים הערלים כי זה דרכם כסל למו ונכנסים לבתי כנסיות כך. בפריצות גדולה. השם יעיר את לבם ואת עיניהם שישובו ויאמרו כלך מדרך זה אמן:

(משכיל על דבר) באהל. דוד תרפ"ו. ג' שם דף ס"ב ע"א ת"ח כל חטאוי דבר נש כולהו חבלותא דיליה תליין בתשובה. וחטאה דאושיד זרעא על ארעא ומחבלא אורחיה. ואפיק זרעא על ארעא מחביל ליה ומחביל ארעא. ועליה כתיב נכתם עונך לפני. וכתיב כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע בר בתשובה סגי וכתיב ויהי ער בכור יהודה וכו' ע"ש. (משכיל על דבר) תן דעתך כמה חמור עון זה. עד שאפילו קטני קטנים נענשו עליו. וצריך תשובה