ילקוט דוד - באוהל דוד קלב

[ר"ל יסוד עאל בין כ"ה נ"ה ינקין לחד. ר"ל למלכות] חד יניק לכמה סטרין כדין כלא חד וכו' ע"ש נמצא הצדיק הוא יסוד וקיום העולם. (משכיל על דבר) ונ"ל דעל פי זה יש לפרש מאמר ר' אלעזר בסוף אדרא זוטא אבא אבא תלת הוו חד אתחזרו השתא תנוד חיוותא וכו' ע"ש. ר"ל כשהיה רבי שמעון בר יוחאי בעולם היה הוא צדיק יסוד עולם ותלת אינון שהם חג"ת קיימי כחד שהוא יסוד עולם. ועל ידו היה יורד שפע לעולמות והשתא דאסתלק רבי שמעון בר יוחאי מן העולם תכוד חיוותא שאין עוד משפיע. כנ"ל. ואם שגיתי אתי תלין משוגתי. באהל דוד. עי' להרב ניצוצי אורות שם. תרפ"ו:

ח'. שם מ"ח ע"א ת"ח כד אתקדש יומא במעלי שבתא סוכת שלום שריא ואתפרישת בעלמא מאן סוכת שלום דא שבתא. וכל רוחין ועלעולין ושדין וכל סטרא דשמאלא כולהו ממירין ועאלין בעינא דריחייא דנוקבא דתהומא רבא דהא כיון דאתער קדושתא על עלמא רוח מסאבא לא אתער בהדיה ודא עריק מקמיה דדא וכדין עלמא בנטירו עלאה ולא בעינן לצלאה על נטירו כגון שומר את עמו ישראל לעד אמן דהא דא ביומא דחול אתתקן דעלמא בעא נטירו. אבל בשבת סוכת שלום אתפרישא על עלמא ואתנעיר בכל סטרין וכו' ע"ש:

(משכיל על דבר) הנה כיון שנכנס השבת וסוכת שלום פרוסה על העולם אין שטן ואין פגע רע וכל רוחות רעות ושדין ושטרא אחרא נחבאין ופוראים מקדושת השבת ונמצא שלום בעולם דלפ"ז אתנח לן מה שמנהג ישראל תורה שפוקד כל אחד לחבירו באמרי נועם ואומר לו שבת שלום. דלכאו' יש להתבונן דלמה בחר בפקידה זו ולא אמר כמו שאומרים במועדים מועד טוב דגם בשבת יאמרו שבת טוב. ולפי הזוהר הנז' אתי שפיר ועי' במש"כ בזה בספרי קרית חנה דוד חלק א' סי' צ"ג. תרפ"ז. ט'. שם דף מ"ח ע"ב ובליליא דשבתא בעי ב"נ לאטעמא מכלא בגין לאחזאה דהאי סוכת שלום וכו' ולזעירי בתרי תבשילין סגיא וכו'. משמע מכאן דלפחות יעשה לכבוד שבת מלכתא לסעודה רא' ב' תבשילין הכל יהיה משנה. לחם משנה. ותבשילין משנה ג"כ. לכבוד זכור ושמור שני נרות. שני כוסות כוס של קדוש וכוס של ברכת המזון לדידהו שהיו נוהגין בו (באהל דוד):

יו"ד עוד שם נר של שבת לנשי עמא קדישא אתיהיבת לאדלקא וחברייא אמרו דאיהי כבתה בוצינא דעלמא וכו'. ואתתא בעיא בחדוה דלבא ורעותא לאדלקא בוצינא בשבת דהא יקרא עלאה היא לה וזכו רב לגרמה למזכי לבנין קדישין דיהון בוצינא דעלמא באורייתא ובדחלתא ויסגון שלמא בעלמא ויהיבת לבעלה אורכא דחיין בגין כך בעיא לאזדהרא יתיר בה וכו' ע"ש:

(משכיל על דבר) ראה כמה שכר ניתן להאשה שזוכה במצוה רבה כזאת הגם שהיא מצות עשה שהזמן גרמא מ"מ חייבת בזה משום דהיא כבתה אורו של עולם. ועונש המבטלתה מרובה שגורם לה מיתה כמ"ש בסוף במה מדליקין על שאינן זהירות וכו' הדלקת הנר:

י"א שם מ"ט מכאן אוליפנא מאן דמתחבר באנתתיה בעי למפגע לה ולבסמא לה במילין ואי לאו לא יבית לגבה בגין דיהא רעותא דלהון כחדא בדלא אניסו וילן שם כי בא השמש לאחזאה דאסור ליה לב"נ לשמשא ערסיה ביממא וכו'. ת"ח מה כתיב הכא ויאמר האדם זאת הפעם וכו' הא בסימו דמלין לאמשכא עמה חביבותא ולאמשכא לה לרעותיה לאתערא עמה רחימותא. חמי כמה בסימין אינון מלין כמה מלי דרחימותא אינין עצם מעצמי ובשר מבשרי בגין לאחזאה לה דאינין חד וכו'. השתא שרי לשבחא לה לזאת יקרא אשה דא היא דלא ישתכח כותה דא היא יקרא דביתא כולהו נשין גבה כקופא בפני בני נשא אבל לזאת יקרא אשה אשה שלימו דכלא לזאת ולא אחרא. כלא הוא מלי רחומתא וכו' על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד כלא לאמשכא לה ברחימו ולאתדבקא בהדה וכו' ע"ש:

[משכיל על דבר] ראה כמה למדונו רבותינו ז"ל להועיל שלא ישמש אדם בקטעה עד שידברו דברי פיוסין זה לזה דברי אהבה של אחדות לא דברי ליצנותא ח"ו חלילה וחס אלא כדבר האמור בתורה הנזכר וכבר למדונו ז"ל ללמוד צניעות מתרנגול שמפייס ואחר כך בועל והכל יהיה בקדושה ובטהרה בכבוד ובבושת פנים באימה וביראה וכבוד אלהים הסתר דבר בקול ענות חלושה. רק אין דבר ואין דובר אליו דבר ותהא יראתו על פניהם ועי' בש"ע א"ח סי' ר"מ כיצד יתנהג עם אשתו והחכם עיניו בראשו [באהל דוד] תרפ"ו:

י"ב. שם נ"ג ע"ב ת"ח כל בני עלמא בשעתא דניימי על ערסייהו בליליא. וליליא פריש גדפהא על כל בני עלמא טעמי טעמא דמותא ומגו דטעמי טעמא דמותא האי רוחא מסאבא שטיא על עלמא וסאיב עלמא בגו קפטירא (שהוא אהל) דיליה ושריא על ידוי דב"נ ואסתאב וכד אתער ואתהדר ליה נשמתיה בכל מה דיקרב בידוי כלהו מסאבי בגין דשריא עלייהו רוח מסאבא ועל דא לא יסב בר"נ מנוי ולא לבושא ממאן דלא נטיל ידוי דהא אמשיך עליה רוח מסאבא ואסתאב ואית ליה רשו להאי רוח מסאבא לשריא בכל אתר דאשכח רשימו מסטריה. ועל דא לא יטול ידוי בר"נ ממאן דלא נטיל ידוי בגין דאמשיך עליה רוח מסאבא וקבל ליה האי דנטיל מיא מניה ואית ליה רשו לשריא עליה דברינ בגין כך בעי לאסתמרא בכל סטרוי מסטרא דהאי חויא בישא דלא ישלוט עלוי וזמין קב"ה לעלמא דאתי לאעברא ליה