יהל אור על ספר הזהר ב:קמח

אתיישב ההוא רוחא בההוא עפרא ואתלבש בי' כדין כו'. וז"ש "ויפח באפיו כו' ויהי האדם לנפש חיה", דנפש אינו באדם אלא מחמת הרוח דאתלבש בגוף נעשה בגוף נפש וכמ"ש בפרשת בראשית:

בשעתא דנאים כו'. זהו "ביד כל אדם יחתום" (איוב לז, ז), ביד בשעתא דנאים דאז הוא כותב כל מה שעשה באותו היום ומשתני' השרטוטין בי' כפי מעשיו כמש"ל:

רקים בשיפולא משכנא. ר"ל בעור האדם שהוא אחרון במעשה בראשית. ועיין לקמן ע"ו א' (ח"ב עו, א):

ואמר כדין ההוא עפרא מכשכשא. ר"ל העפרא סטרא דגוף ובי' מתלבש הרוח והעפר מתקבץ מד' רוחות העולם כמ"ש בסוף פרשת עקב וש"מ וכמ"ש בסנהדרין (דף לח.) מכל העולם הוצבר עפרו כו':