יהל אור על ספר הזהר ב:קלה

אמר ר"ש לר"א בריה. טעות סופר למעלה ס"ז ב' (ח"ב סז, ב) "פתח ואמר יודוך עמים כו'", אלא צ"ל "פתח ר"ש ואמר יודוך כו'", והכל מדברי ר"ש להסכים עם ר"א:

ואמר כאן ע"ד כתיב כו' לראיה על דבריו שעליו קוטב כל המאמר של ר"ש כמש"ל "לבתר אתא כו' בגין דשלימו דיקרא כו' בשעתא כו'" כנ"ל:

א"ל כלא חדא כו'. כי הדעת הוא כלל ופרט וכלל כמ"ש בתיקון מ"ז, ומשה הוא הדעת במקומו למעלה. ולכן הם בדרגא חדא בכללם. וז"ש ו"ו תרין כחדא ר"ל הו"ו מלא של השם דכל ו' הוא בדעת כמש"ש ל"ח א' (ח"ב לח, א) וכן נקרא "ידע" ביסוד על שם הדעת. והנה זיווגא דדעת כ"י כמ"ש שאמרה שבת כו' שהוא הדעת וכמ"ש בת"ע דחסד ונצח כחדא וכן כולם וכ"י באימא והוא הדעת שמשתתפת בתחתונים ועיקרו בשבילה שאין המשכות הדעת אלא בזיווגא בנוקבא והנהר נקרא שלום כמ"ש (ברכות נו, ב) שלש שלומות כו' כנהר שלום, והיפוכו בסט"א, וזהו אשת מדנים וזהו כהן מדין דכל ספי' כלולה מי' ספירות וביוסף נקרא און כחי וראשית אוני כנ"ל, וכאן עלמא הוי קאים בסוד הדעת, כהן מדין:

וישמע כו' רח"א כו' ד"א כו'. (ויותר נראה דלא גרסינן כאן "ד"א" אלא למטה אחר "וכלא תליא בהאי חכמה". כל זה נכתב בגליון בכי"ק). בתחלה פי' דאגין עלייהו בגולתא ומשה וישראל בכלל. ועתה פירש ניסין דעביד עמהון ולכ"א בפרט דבגלותא לא אתגלי רק שמא דאלהים כי שמא דהויה נתגלה בגאולה למעביד ניסין דבהאי עביד ניסין כידוע:

וישמע כו' לקבל תלת פורקנין כו'. ראשון פדות מבבל בבית שני במדי והן בג' אומות בג' גליות. שני ביוון על ידי הכהנים וזהו צוה לעולם בריתו וכמש"ל רנ"ח א' (ח"ב רנח, א) וע"ד הוו כהנים כו' ולהאי אצטריך כו' והוא לקבל היכלא שתיתאה דלהון ערלה את הברית ואת החסד. שלישי לעתיד לבא והתגדלתי והתקדשתי כו' והתנבא דוד על העתיד לבד מה שאמר:

ואמר קרא אחרא כו'. כמ"ש ראשית חכמה כו' והוא התורה פי' פתחה בחכמה בראשית שהוא ראשית חכמה וכמ"ש בתיקונים בחוכמתא. שכל טוב שהוא על ידי המעשים והסיפורים כמ"ש במ"א והוא בנביאים, והתחלת נביאים "לא ימוש כו' אז תשכיל כו'". תהלתו הוא כתובים שראשיתו תהלים. וכן איוב ושארי. והן בו"ק תורה בת"ת ספר זכרון ספר תורה. ונביאים וכתובים בחו"ג ופורקנ' בנה"י שהן גוונים דאתחזיין דמתמן ב' משיחין וכל הנסים. וז"ש בגין לאשלמא כו' :

ואמר וכלא תליא כו'. ר"ל כל תנ"ך. שכל טוב כו' תהלתו כו' קאי אראשית חכמה שהוא שכל טוב כו' והוא כמ"ש (תענית ט, א) ליכא מידי כו' דלא מרמזי כו':

ד"א‏ פדות שלח כו'. השתא מפרש באופן אחר כל הפסוק על גאולת מצרים:

ואמר מתמן כו' ר"ל זהו לעולם בריתו. ואמר ומתמן ולהלאה קדוש כו כנ"ל, ור"ל בכל הגוים והן ג' דרגין מלך וכהן וישראל. וכן באומות. ואח"כ ראשית חכמה דאח"כ אתייהב אורייתא כנ"ל וכלילא בה תנ"ך כנ"ל וכמ"ש (שבת פח, א) בריך רחמנא דיהיב לן אורייתא ביום תליתאי כו':