יהל אור על ספר הזהר ב:קלד

תא חזי ברזא דשמא כו'. ר"ל דקומת אדם הוא מב' דברים ראש וגוף, והוא ג' ראשונות וז' תחתונות. ובינה כוללת ג' ראשונות וחסד ז' תחתונות יומא דאזיל בכולהו יומין. והן מלך וכהן. וכן בריאה ג' ראשונות, יצירה ועשיה ז' תחתונות. וז"ש "בין לעילא בי לתתא":

והנה הקדים מתחילה וישא אהרן ידו חד כו' ואח"כ אשכחנא בספרא דשלמא כו' משום דבפ' הרימותי כו' דהרים ידוי אז דאז נתעלה הקב"ה משום מלך וכהן שנתחברו יחד לגבוה ומלכי צדק כו' והוא כהן ויתן כו' ובאותו היום עמק שוה שהושוו כל האומות כו' וכן כ"א הי' שניהם אלא בכללות זה מלך וזה כהן ויחזק חרש את צורף כו' ולכן נאמר שם לאל עליון שנתעלה אז אלא שנאמר הרימותי ידי יד א', ולכן התחיל דבעי לארמא ימינא כו' והוא יד אברהם ידי:

בס"א דלאו כו'. גם כן כמו בקדושה וז"ש למטה "דאיהו סטר שמאלא", ר"ל דכל סט"א הוא סטר שמאלא ויותר שמאל הוא בס' וזהו שם סמ'. ואמר "בגין דחילא דא שלטא כו'". וע"ל קצ"א ב' (ח"ב קצא, ב) אמאי על אהרן בגין כו' דהאי כו' ועיין שם קצ"ב א' "חמו דכוס כו'", והוא סוד ראשית אונו דסטרא דימינא הוא בכור כמ"ש ברעיא מהימנא ס"פ בא והוא ראשית ולכן כל ראשית לו ונק' כח כמ"ש בתיקונים וכמ"ש ימינך ה' נאדרי בכח ונאמר כחי וראשית אוני, אבל הוא מסטרא דלא אכלתי באוני, לחם אונים, וכל תוקפא הוא בימינא לכך נקרא כח ואון. וז"ש יעקב בן ימין מבן און, דהוא אחד, אלא ש'און' יש לו גם כן בסט"א לכן כמעט שנפלו בפלגש בגבעה אלולי שמיהר יעקב לקרותו בן ימין דל"ל חולקא שם:

עילא ותתא. ר"ל באצילות עילא, ובי"ע תתא, וכנ"ל. ותתא הוא כד אתברו ואהדרו מסט' דילהון שהן נגד עלמין דבי"ע, אבל למעלה לא יגורך רע ושם העילוי:

לבתר יהב אורייתא כו'. כדעת דקודם מ"ת בא:

כד אודן קמי'. כמ"ש בסוד "הודו לה' כי טוב", וכמש"ל דפרעה אמר ה' הצדיק ויתרו עתה ידעתי כו' ואורייתא הוא עשר אמירן דכלילין בי' הכל מלך וכהן לכן לא ניתן אורייתא כו' וכן היא כוללת כל עלמין:

כצ"ל פתח ואמר יודוך כו' עמים כלם ת"ח בשעתא דקוב"ה אתער כו' עמים כלם כדין דוד מלכא קם ומשבח ואודי למלכא קדישא ואמר ישמחו וירננו כו' כיון דהוי אשתדל באורייתא כו' וכנורא הוה מנגן ואמר שירה ואמר יודוך כו' ורוח צפון מה הוה קאמר ארץ נתנה יבולה יברכנו אלהים אלהינו. דוד כד הוה אתער עלי' רוח קודשא פתח ואמר יברכנו אלהים כו' . כצ"ל. ו"קוב"ה אתער" הוא דרגא דבינה דמקנן בכורסייא. ומבינה כל ברכאין וכמש"ל (ח"ב קסט, ב) ומהאי שביעא' מתברכין וש"מ רבו מספר. ורוח צפון דאתער ונחית לעלמא הוא המשכת הדעת בעלמא ואתערותא הוא מבינה כידוע. וכנור הוא מלכות כנור דדוד, וביה מנשב ההוא רוחא. ועיין בתיקון כ"ה ות"נ ואח"כ קם דוד ובי' הוה גם כן אלו ג' כד אתער משינתיה ואח"כ התעסקו בתורה שהוא הדעת. וז"ש "וההוא שעתא כדין רוח כו'". והכנור מנגן גם כן באתערותא באורייתא ודוד הוה אמר ורוח צפון וכנור נגד ג' הנ"ל. אלא כאן פסוקא דכנור קודם לרוח דדוד שני מדות דיליה כמ"ש בפרשת פנחס ואח"כ בשריית רוח הקודש על דוד אמר פסוק השביעי כלל כולם דביה ז' תיבין נגד ז' פסוקים. והנה ג' פסוקים הן באצילות וג' דדוד הן בבי"ע שהן עלמין דמלכות, דרגא דדוד. ג' לעילא דכליל כלא וג' לתתא. והשביעית הוא בארץ שלנו שכוללת הכל בחי' התחתונה של העולמות. וז"ש כאן האי מימרא ומפרש ואזיל ולבתר אתא דוד כו' בגין דשלימו דיקרא כו' . והכל בשעתא דעמין אתברו דלכן כנור מנגנא יודוך עמים כו' וכמש"ו. וכן הז"פ נגד ז"ת וד' אחרונים נהי"ם הן דנוקבא, לכן הם בבי"ע, ומלכות נגד הארץ שלנו כנ"ל. וידוע שאבהן חג"ת שכוללין ג' דרגין כמ"ש בסוד סעודת שבת ולכן הם בחג"ת ובנה"י: