יהל אור על ספר הזהר ב:קלג

ר' חזקיה פתח ואמר וישא כו'. צ"ל ר"א , וטעו המדפיסים בין א' לח':

והא אוקימנא רזא. בפרשת נשא תאנא אר"י כהן כו' אר"א רזא הוא משום דכתיב והוא ימשל בך. וז"ש והא אוקימנא רזא , דר"א אוקים ופי' הרזא משום דימינא הוא דכורא דנטיל ה' חסדים בה' אצבעאן דימינא ונוק' ה"ג ועיין באדרא רבא קמ"ב א' (ח"ג קמב, א) ושם קמ"א ב' "ותאנא האי ת"ת כו' תאנא כו'". ועי"ש קמ"ה ב' (ח"ג קמה, ב) "אר"א היינו רזא דתנינן כו'":

אשכחנא כו' מעשרה שליטן ממנן. הן י' ספירות דבריאה, ועיין מ"ש בפסוק והחכמה תעוז כו' שהן חכמה ובינה וז"ש ואינון עשרה שליטן כו'. דעיר היא "עיר קטנה", "אחות לנו קטנה", ושם הקטנה רחל, הנה מטתו שלשלמה כרסייא דילה ואמר במ"ה קפ"ז ב' (ח"ב קפז, ב) א"ל חמינא דהאי אור הראשון דמטלנוי עשרה כו' ובאתוותא עשרה כו'. וז"ש לתתא עשרה שליטין דקאמרין אינון עשר אמירן לתתא ברזא כו'. והן י' מאמרות שבהן נברא העולם. וידוע שהם בבריאה אלהים דעובדא דבראשית, אלהים לתתא, את המאור הקטן כמ"ש בפרשת בראשית כ' א' (ח"א כ, א) וע"ל ס"ח ב' וכן מקננא בי' אלהים חיים בעובדא דבראשית, וז"ש והחכמה תעוז כו' דהיא למעלה מבינה וכן אצילות דרגא דחכמה ור"ל דהתורה יותר מעולה מתפלה כמ"ש אלין אינון כו' צלותא כו' ור' חזייה דהוי מאריך טובא בצלותא אמר מניחין כו' (שבת י, א). והענין כי ה"עולם" בדכורא ו"שעה" בנוקבא קיימא ליה שעתא. והן רמ"ח איברים ושס"ה ימי שנה. ועיין מ"ש בתס"ט ק"ג א' ונפש כליל לשניהם ברמ"ח איברים ושס"ה גידים, מצות עשה ומצות לא תעשה, והוא נגד דעת דכליל שניהם, ג' ספרים ספר כו'. וכן התורה כליל שניהם, מצות עשה ומצות לא תעשה, שהוא הדעת. ו"חיי עולם" היא חכמה תחיה בעליה. ו"חיי שעה" בינה, עץ חיים היא, כמ"ש בתי' כ"ב דשניהם נקראו חיים. ועולם ושעה זו"נ כנ"ל. והן חיים דילהון כידוע וכנ"ל. וכן מועל להפקת שאלה יותר כמ"ש "ועץ חיים תאוה באה" ותפלה היא מעומקא עלאה ממעמקים קראתיך כו' והוא באצבען כ"ח מ"ה . ועיין מ"ש בתל"ט א' אע"ג דמ"ה גם כן בהו הוא חכם בבינה והכל בצלותא עובדא דבראשית, עשר אמירין וחכמה במחשבה. והוא צלותא בכסא דע"י מתברך שמא קדישא. דהוא ברוך דצלותא כמ"ש רס"א א' (ח"ב רסא, א) "ברוך ריבויא דכולהו כו' רבויא דרזא כו'". וז"ש "אלין אינון כו'":

ואמר כיון דמתתא מתברך כו'. כמ"ש שם "'אתה' עטור' דסתימן דאתוון כו' וכדין את כל אשר תאמר ינתן לה כו'", ור"ל אתה הוא כ"ב (אתוון) וה"א עטורא דנותנין לה, וזהו "את כל" ; את כ"ב, כל ה' כליל לון. והוא סוד מנצפ"ך, סוד נוקבא דכליל לון בגוי' וזהו כ"ל דהן נ' שערי בינה, ה' תרעין, והן כ"ח פרקין. וא' בתראה הוא אשר תאמר ינתן לה, והוא דעת הנהר אלף אדרין דהוא אלף בתראה וכ"ב בחכמה בל"ב נתיבות כ"ב ויו"ד, וה' בבינה נ' שערי בינה, וא' בדעת. ושם הוא הפקת השאלה נהר דנפיק כו' ולכן הוא ראש לכל השאלות אתה חונן כו' שאם אין דעת כו'. ומעיקרא צריך מתתא באינון ז' היכלין דבריאה שהן י' ספירות, וע"ש רנ"ו ב' (ח"ב רמו, ב) "ואי תימא מאן אתער שייפי תתאי כו'". וסוד הידין ע"ש ר"ס א'ב' (ח"ב רס, א) "ואלין אתמסרו לקדושי עליוני' למהך באורחא ברזא דאתוון כו' וידי אדם כו' ואלין אחרין ודוכתין דאתקרון ידי אדם דקיימא לבני נשא אלין שמהן קדישין דשליטין בכל דרגא ודרגא דבהון אעלין ב"נ צלותא ובעותא כו'" עיין שם באורך, וידוע דשמהן הן בבריאה ועיין מ"ש בסוף תנ"ה:

ושמא קדישא. הוא מלכות דאיהי קיימא בין תתאי ועלאי ואתברכ' מעשר ספירות דלתתא ועשר ספירות דלעילא הוא שמא קדישא דבה שמהן כמש"ש:

ואמר מההיא פרישו דידין דלעילא. ר"ל מהגבהת הידים של האדם לצד מעלה:

ואמר כדין אתברכא. כצ"ל והן מיין נוקבין ומיין דכורין:

ואמר אלין עשרה אינון ממנן לנטלא כו'. ור"ל שזהו סוד נשיאות כפים בב"כ ועיין ברעיא מהימנא פרשת נשא קמ"ה א' (ח"ג קמה, א) "פקודא דא לברכא כו' חמש דימינא אינון שבחא כו' וע"ד בברכא דקא כו' תא חזי מילין דקא עבדי כו' ועל דא אסור כו' והא אוקימנא דאינון כו' עד ההוא כורסייא דלעילא כו'". והששים הן גם כן על ידי הידים, דשלשים בפיסת היד. ובב"כ מתברך שמא קדישא תחלה כמש"ש קמ"ו א' (ח"ג קמו, א) ובגין כך אתמסר דא לכהן כו' כה תברכו כו' ובשעתא דפרשין כהני ידייהו כו':

וז"ש "דכתיב ואני אברכם כו'" ר"ל כמ"ד אברכם לכהנים (חולין מט, א) כמש"ש קמ"ז ב' (ח"ג קמז, ב) "ושמו את שמי כו' ואי עבדין הכי כו'". ואינון ס' אתוון כ"א סליק לרבוא כמ"ש ברעיא מהימנא ואינון ב' שמות מצפץ מצפץ דסוד י"ג מדות דהן סוד ב"כ כמש"ש קמ"ו קמ"ז "אמר ר"ש תאנא בצניעותא כו' ות"ח דכל הני כ"ב אתוון משה אמרן כו'":

בג"כ כו' בצלו או כו'. נגד ג' דרגין כסדר מלמעלה למטה צלותא כנ"ל וג' דרגין אלו כוללין כל העשר ספירות שהן עשר אמירן:

במאתן כו'. דעשר ספירות כוללין קומה שלימה שהוא רמ"ח איברין וכן בשם המפורש. וכן בברכה כמ"ש בפרשת נשא קמ"ז א' (ח"ג קמז, א) אמור חושבן רמ"ח איברים דבאדם. וכבר כת' דבברכת הנים אתערו אינון עשרה שליטין כמש"ש ברעיא מהימנא קמ"ה א' עיין שם באורך:

והאי הוא דכתיב ויאהב קללה. דסיפא דקרא "ולא חפץ בברכה כו'", ור"ל שלא ראה להרים בתפלה כו':

וכדין רוח כו'. כמ"ש שממית בידים תתפש, וכמש"ו דאיהו כו' , ר"ל מקום שהיה ראוי לקדושה לחול ולא חל שזהו טעם של ש"ז וכן בדבר שנתרוקן כגון במצורע ומת וכיוצא:

ובהאי פרישו דידין אית כו'. ר"ל סוד הדעת שהוא נקרא רזא בכ"מ "סוד ה' ליראיו", סוד דיסוד, והוא בחשאי בזיווג. והוא ה' חסדים וה' גבורות, ה' אצבעין דיד ימין ויד שמאל, חסד וגבורה. ולכן ברית קדישא אתער באצבעאן:

וז"ש בשעתא כו' אוקיר כו'. ר"ל שממשיך הדעת שהוא יקר שנמשך מדיקנא יקירא דכל יקירותא ביה תליא ועיין מ"ש בריש פרק ב' דספרא דצניעותא וכמ"ש ונגד זקניו כבוד:

ואמר בכמה רזין עלאין. דה"ח כל א' כלול מחמשה שכנגד' ששה פסוקים "תורת ה' תמימה" כל אחד מה' תיבות כמ"ש בהקדמת הזוהר, ופסוק ששי הוא ביסוד כלילותן, וכן כל אחד כלול מששה אם תחשוב כלילותן בכל אחד ואחד והוא סוד שם מ"ב, וכמ"ש בתיקונים ל"ח א' ועמש"ש וכ"ה בגבורות:

אחזי לייחדא רזא דעשר כו' ואחזי כו'. הן ג' עלמין בי"ע. דיצירה הן רתיכין פנימי', ועשייה רתיכין דלבר דעלייהו נאמר "וראית את אחורי ופני לא יראו" מט"ט שר הפנים וכמ"ש בזוהר חדש פרשת בראשית דעלי' נתחבט משה לראות עש"ב, והן פנים וחיצון נגד זו"ן וכולהו אתייחדין באצבעין בראשי אצבעאן כורסיא דהוא רם ונשא למעלה על כלן ובפני' האצבעות ואחורי האצבעות ב' רתיכין הנ"ל וכמ"ש בפרשת ויקהל ברזא דאצבעאן ע"ש ר"ח א' ב' (ח"ב רח, א) "דרגין עלאין אשתמודעין בזקיפו דאצבעאין לעילא ובזקיפו דאצבעאן אתברכי דרגין עלאין ודרגין תתאין כחדא כו' ואינון אנפין דאיקרון אחוריים אצבעאין לגו בלא טופרין אלין אינון אנפין פנימאן אתכסיין ורזא דא וראית את אחורי אינון אחורי אצבעין לאחורא בטופריהון ופני לא יראו אלין אצבעאן לגו בלא טופרין דאינון אנפין פנימאין וכד מברכין על שרגא כו'". ור"ל דהן נגד יצירה ועשיה, דכר ונוקבא. וז"א הוא גוונין דלא אתחזיין כמ"ש בריש פרשת וארא וכן יצירה דמקנן בהו. ונגד נוק' גוונין דמתחזיין וארא את ה' את הקולות הוא עשיה אחוריים כנ"ל והם שצריכים לאתברכא משרג' בלילה דאיהו מאורי האש אבל לא פנימאין דאינון מאורי אור, יוצר המאורות, שאין גוון שם. ועיין פ"ב על פ' יהי מאורות וכן בג' עלמין דרישא כמ"ש באדרא רבא "עלמא קדמאה כו' ומני' מתאחדין בקיסטא בעזקא רבא, עלמא תניינא כו'", אלא דשם הוא להיפך בסוד בהרת עזה כשלג כתלג חוור שאת כו' דחוורא דגולגלתא נחית בקודלא כמ"ש בסוד התנין ותיקונא דמ"ס בדיקנא שהן ראשית ושורש דו"נ שהן ב' עלמין הנ"ל ואין הדינין נכפין אלא בשרשן:

וז"ש ולא יראו פני ריקם כו' אלא פני רזא כו'. והוא עלמא דיצירה שהוא פני דלא יתחזי כו'. וכמ"ש "אל ה' ויאר לנו" שהוא מאורי האור בעלמא (ר"ל עולם הב') הנ"ל אל יהו"ה נ"ז אלפין מארי כו' אסרו חג כו' ונאמר זה בסוף הלל ברגלים:

והן ג' עלמין: ברוך הבא בשם ה' עשר אמירן שהם בשם ה', "ברכנוכם מבית ה' אל ה'" ביצירה כנ"ל,"אלי אתה כו'" הוא ברזא דנוקבא שעלה קאמר דוד "אלי", דרגא דאתאחד בה כמ"ש בפ' א"מ"הודו לה' כי טוב כו'" למעלה על כולם, שמא קדישא כנ"ל:

עשרה שליטין כו' דאתוון כו'. הוא אתוון דשמא מפרש. וז"ש כגוונא דלעילא , ר"ל כגוונא דאצילות. ועיין בתיקונים ל"ט א' דעשר אצבעאן אינון עשר אתוון דשמא מפרש שהן כ"ח מ"ה בעשר ובכ"ח פרקי עיין שם באורך:

ואמר ואלין קיימין בקדמיתא כו'. דאינון קדמאין ראשית לכל. וכן הם בראשי אצבעאין בארמא לעילא:

ואמר ובהא כל סט' דקדושה כו' שהן ג' דרגין ול"ל לסט"א לינקא מסיומא דטופרי דאצבעין כיון דאתרמו לעילא וכלא אתאחיד בשמא קדישא ואינון באודאה בארמאן דאצבעאן:

וז"ש ואודין למלכא קדישא. דאינון ל"ל אחיזה אלא במאיכו דאצבעאן אינון בדרגא דלתתא לבד כמ"ש בפרשת ויקהל שם "ובמאיכו דאצבעין כו'" עיין שם באורך: