יהל אור על ספר הזהר ב:קלו

ר' אבא אמר בכמה כו'. אמר זה משום שר"ל לקמן "ת"ח יתרו כו' ות"ח לא ינהג ב"נ קלנא כו'" ואמר זה כאן על קוטב הנ"ל דאתקדש שמא דקב"ה כמש"ו "פתח ואמר על כן אודך כו'". ואמר "תא חזי יתרו הוא כו' ורזא דא אודי לי' לקב"ה כו' ולא לסט"א כו'". ועיין לקמן קכ"ב קכ"ג (ח"ב קכב, א) דל תיקונא דכורסייא הוא על ידי משפט וכמ"ש בזהר חדש פרשת בראשית בשירה דחיות כונן למשפט כסאו:

פתח ואמר וירא כו' עילא ותתא. אצילות ובי"ע דאלהים חיים למעלה. ואמר וכלא רזא חדא ר"ל עם מ"ש טוב סט' דימינא מאד כו':

ואמר רזא הוא לאינון כו'. כבר כתב' למעלה רזא בסוד הדעת ושם טו"ר כאחד וכן הוא באלב"ם כמ"ש בפרשת תרומה וכתיב טובה תוכחת מגולה כו' דאור הראשון נגנז, טוב כעס וגם מות טוב דעל ידי זה מתלבש בלבושים טובים מזה, וע"ל ק"נ א' (ח"ב קנ, א). והנה בפשוטו של מקרא נראה דיש טוב שאינו גמור והוא שיש בקצתו רע, ו"טוב מאד" הוא שכולו טוב. והנה בכלל הבריאה יש לכאורה רע מה אבל כיון שאומר מאד ע"כ גם הוא טוב וע"פ הסוד הוא אם ימינא ושמאלא יחד הגבורות טובים שהם ממותקים ויותר טובים הם כמו הזהב עם הכסף, רק זהב לבד קשה להוציאה. ועיין בספר הבהיר (שאמר כסף קל להוציאה וכמ"ש חז"ל הזהב קונה את הכסף שהוא פרי נגד הכסף), וכמו מלח ופלפלין לתבשיל רק אם הקדיח מלח קשה. וזהו סוד בריאת קליפה למוחא רק שבחטאם כו' וזהו בכל לבבך כו' וכן טוב ורע יחד ולכן הם באדם יחד והוא בצדיקים יותר טוב ומועיל לאדם לא לבד בשביל קיבול שכר אלא שמחה של מצוה וחדוא דאורייתא. וז"ש את כל אשר עשה בכללא חדא דייקא וז"ש "רזא הוא כו'":

ואמר אלהים לתתא כו'. ר"ל שכינה תתאה על בי"ע והכל דרגא חדא כמו שבינה כוללת ג' ראשונות והיא על זו"נ כן היא בבריאה ועל יצירה ועשיה. ובד"א פירש הכל על בינה וכנ"ל:

תוספתא. בטמירו כו'. כבר כתוב' במ"א ונכתב זה כאן משום שאמר "ההוא היכלא איהו פקיחא כו'" וכמש"ל בזוהר דא אלהים חיים וירא דאסתכל כו':

תוספתא. בטמירו דטמירין. ר"ל אוירא עלאה ברוחא דגניז בגוי' שמשם נאצל נקודת חכמה כמ"ש באדרא זוטא והאי אבא מרוחא דגניז בע"י:

אתרשים רשימו חד דלא אתחזי כו'. הוא סוד י' דנפיק מ אויר אויר י אור , והוא שרש אבא:

ההוא רשימו רשים ולא רשים. הוא אבא עצמו נקודה עלאה שנתגלה עצמו ויצא מההוא רוחא דגניז וההוא רוחא הוא שורש היו"ד והוא י' בתוך אור ועתה נתגלה היו"ד ואעפ"כ סתום מאוד כמ"ש בס"ת קיימא ולא קיימא. ובתז"ח פ"ט ע"ד "טמיר בטמירו ידיע ולא ידיע כל סוכלתנו בי' הדרא לאחורא זעיר הוא כו'", עי"ש. וז"ש "מארי דסוכלתנו כו'":

איהו קיומא דכלא. כמ"ש בפרשת ויקרא דף י' ע"ב (ח"ג י, ב) "א"ל על יו"ד קיימא כלהו ומני' אתבניאו כו'":

ההוא רשימו איהו זעיר כו'. כנ"ל בתז"ח איהו זעיר ומגו זעירותא דיליה טמיר בסתימו דמעוי ולא ידיע:

"קיימא ברעותא כו' דלא אתחזק" צ"ל "דלא אתחזי" , ר"ל שניטל מא"ס ממ"ס כמ"ש בז"ח ה' ע"ב את יו"ד סלקא ברעו דמחשבה כו':

ההוא רשימו כו' חד היכלא‏. הוא בינה שגנוז בתוכה אור החכמה כמ"ש בריש פרשת בראשית דף ט"ו א' "כהאי זרע דמשי דארגוון טוב כו'" עי"ש, ובפרשת תרומה קכ"ו ב' (ח"ב קכו, ב):

ומתח ליה במתיחו רב כו'. הוא ה"א עלאה אתפשטותא דהאי ראשית שמקודם בצורת י' זעירא:

אוקיר ליה בלבוש יקר. הוא סוד הדעת דגניז בה והוא סוד המזלא דחפיא עלה שנקרא' לבושין דיקר כמ"ש בספרא דצניעותא פ"א וכמ"ש ולבושיה כתלג חיוור. הוד והדר לבשת. והדר זקנים שיבה. וז"ש "תפארת בחורים כחם" והדר "זקנים שיבה" כי הם ענין תציקון של א"א ושל ז"א כי של א"א מורים על השיבה שהוא לישיבה ושל ז"א על המלחמה כמ"ש בספרא דצניעותא "בהני תיקונין אשתכח גבור תקיף", וכן באדרא רבא בכמה מקומות. וז"ש כתוב אחד אומר ולבושיה כתלג חיוור וכתוב א' אומר שחורות כעורב, כאן לישיבה כאן למלחמה דאמר מר אין לך נאה כו' ושל א"א נק' 'הדר' בסוד "והדרת פני זקן" "ונגד זקניו כבוד" לבושין דיקר. ושל ז"א נקראו 'תפארת' כמ"ש באדרא רבא דף קמ"א א' (ח"ג קמא, א) "ועל דא כתיב תפארת כו'", ושם ע"ב "באתר דתליין שערי דדיקנא דאקרון תפארת כו'". וז"ש כאן "אוקיר כו'", וזהו שאמרו שמים נבראו מאור לבושו של הקב"ה והוא סוד הדעת, זוהר הרקיע, [אש ומים], שממנו נברא שמים שהן חו"ג והלבוש יקיר הוא א' של מילוי ה"א שהוא אור שמאיר מסוף העולם ועד סופו שממנו נברא שמים שהוא סוד אל"ף:

פתח לי' חמשין תרעין. הוא פתיחת הה"א וכלילתה ביו"ד:

לגו בגו כו'. חכמה שנגנז בה והוא סוד נקודה האמצעית של ה"א כמ"ש בפרשת תצוה ק"פ ע"ב (ח"ב קפ, ב):

מההוא נהירו נבעין נהורין וניצוצין נפקין מאינון תרעין. דע כי כלל הכל הוא סוד אוירא וניצוצא, סוד ה' חסדים וה' גבורות, ב' עטרין דגניזין באבא ואמא. גו אבא עטרא דחסד וגו אמא עטרא דגבורה כמ"ש באדרא זוטא. והן נהורין וניצוצין כידוע. ונ' שערי בינה הוא סוד ה' גבורות שכל אחד נחלק לעשר, והן ה' מוצאות הפה שהן נ' שערים לאותיות בסוד רל"א שערים של אותיות דנפקין מבינה כמ"ש בתיקונים דאותיות מבינה ונקודות מחכמה והן נהורין. והן סוד כוכבים ורקיע, שרקיע בסוד ניצוצין וככבים הם נקודין נהורין. והוא בסוד "דרך כוכב מיעקב וקם שבט" שהוא נהורא וניצוצא. ועיין בתז"ח ע"ט ע"א "ודא נקודא דנהיר מסייפא עלמא עד סייפא עלמא כו' משך בוצינא כו'", עיי"ש ותבין זה:

אתחפי' בשית יריען. הוא ו"ק של בינה סוד הדעת שלה שהן נ' תרעין וכלילתן ביסוד. וז"ש אינון חמש , והן סוד ו' שהוא חמש יריעות כמ"ש בז"ח ש"ה כיריעות שלמה יריעות שלמה אינון כלילין באת חד ובההוא את לא אתחזין ביה כלל אינון שית ואינון חמש ורזא דא חמש יריעות חוברות בלא פירודא כלל דכליל לון ו' דאיהו טמיר וגניז כו', והן סוד השמים ה' שמים , שהן יריעות דמשכנא כמ"ש בפרשת ויקהל וכמ"ש נוטה שמים כיריעה עוטה אור כשלמה הוא סוד לבוש יקר דנהיר שנתעטף הקב"ה בו ובו ברא "אלה" שהן השמים כמ"ש "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה", והוא נוטה שמים כיריעה וכמ"ש בפרשת בראשית "בשעתא דסתימא כו' ואקרי מי כו' בעא לאתגלייא ולאיתקרי בשמא אתלבש בלבוש יקר דנהיר וברא אלה כו'":

בגו אינון יריען כו'. הוא סוד החסדים שהן כלולים באחד כי ה' גבורות מתחלקים שהן ה' גוונין כמ"ש בפרשת בראשית ט"ו (ח"א טו, א) ובתיקונים תיקון י"ח, אבל החסדים אין להם גוונים אלא דמיני' אצטבעו גוונין כמו הנשמה ולפיכך מתחלק לה' חסדים כדמיון האור בגוונים והנשמה באיברים וזהו יריעה חדא, והוא סוד י' והוא סוד שם אהי"ה והוי"ה. (ע' באד"א בפרשת אמור ע"ד רמז. המסדר). וזהו היריעה הוא רוקם בתכלת ובארגמן שהם הגוונין ואמרו שרוקמין במקום שחושבין והוא בסוד המחשבה והוא כאן וכמ"ש בסוף תז"ח צ' ע"א בי' שוויין ציורין אומנין כו':

בההוא יריעה כו'. הוא הלבוש יקר הנ"ל:

מיני' אשגח כו'. בסוד נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו, וכמ"ש שם "ועביד טיבו לכלא דאפיק מזונא לכולא ונהיר לון":

האי היכלא איהו פקיחא כו'. בסוד הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל שהיא נק' "הנה", והיא שומר ישראל דלעילא וממנה רוחצות בחלב בחלבא דאמא דנגיד ונפיק תדירא והן ל"ב עיינין דסתימין בחכמה כמ"ש שם "בי' סתימין ל"ב עיינין", וכאן אתפתחו בסוד ארחין:

מגו נהירו כו'. הוא סוד אוירא כנ"ל:

ההוא סוכלתנו כו'. הוא חכמה שלא ידע אנוש ערכה ועיין בסתרי אותיות ה' ע"א (זהר חדש ד, א) "אלין ט' סמכין כו' סלקין גו מחשבה כו'":

מטמירו דטהירו כו'. ר"ל מכתר:

תא חזי יתרו כו' והכי אצטריך כמו שמפרש והולך ורדא דא אודי כו' ולא לס"א כדי לאתקדשא שמא דקב"ה כנ"ל, וכמו שמפרש והולך, אבל שאמר "והכי אצטריך" הוא משום דקין אמר לית דין כו' והוא נפרד מקין ואתתקן בזה: