יהל אור ריז

[אמר המסדר עי' בביאור הגר"א שם בד"ה דאיהי כלילא משמע שם מדבריו דמ"ש חד איהו עלמא דאתי כו'. קאי על הבינה שהיא הדעת נהר דכליל ו' צינורות והוא כולל ז'. ומ"ש וחד איהו צדיק כו' קאי על יסוד שכולל ג"כ ז']:

באופן אחר תתר"ו סימן. והוא כי הכתוב אומר ויהי שירו חמשה ואלף הרי אותם השירים שהן חמשה ואלף ושיר זה של שיר השירים א' הרי אלף וששה גי' תתר"ו וזהו שיר השירים תתר"ו סימן:

ובז"ח אחרי אמרו תתר"ו סימן כו' מסיים וע"ד כתיב בנה בניתי בית זבול לך ואיהו היכלא דאית בי' תתר"ו דרגין דסלקין בשבחא גו כולהו כו' והנה בין הכל תתר"ז ואם תחשוב ג' שמות הנ"ל שיש לה היינו אדנ"י אלקים הוי' בגילופין פי' במילויים כנ"ל עולה תתר"ז במכוון:

(ליקוט) גן עדן הוא סוד ג' שמות שהוא שם מלא השם בכתיבתו וקריאתו ואלקים ומילואו הוא תתר"ו דרגין דשם כמ"ש למטה ועוד א' נקודה המסתתרת בתוכם עיקרית דבמלה:

(ובמ"א כתב) תתר"ו דרגין הוא השם מלא בכתיבתו וקריאתו ג' השמות במילואן הן תתר"ו והן נזכרים שם בזוהר למעלה וא' הוא פנימית (הוי"ה דאלפין מ"ה אדני תרע"א אלהים רצ"א. ס"ה תתר"ז):

ובמ"א מצאתי בז"ח ש"ה תתר"ו סימן. הענין ששיר השירים גי' תתרע"ה ואמר בפ' תרומה שיר חד השירים תרין הרי תתרע"ח והן דרגין שבמל' וידוע שכלולה מחסדים. וגבורות הפנימיים הוא חסדים והוא ע"ב נשאר תתר"ו והוא גבורות ז"ש זעו ורת"ת כו' ובנו כלהו אית חד דרגא פנימא' מכלהו אתבריר רחימו כו'. והוא חסדים. ותתר"ו הם בעלי השיר והן מסט' דגבורה בחי' הלוים כידוע וכן כל השמות של י"ס (ס"א הנז' בס"ס יצירה) הן תתרע"ח והיא כלולה מכולם:

(ובמ"א כתב) סוד תתר"ו הוא ג' שמות שאמר למעלה אדנ"י אהי' הוי"ה במילוא' והוא סוד השירים ה' שירים] ת"ק פרסי דעץ החיים אשר לשלמה והוא והמלך שלמה (בתוך) [צ"ל ברוך. המסדר] אלף דרגין האלף לך שלמה כמ"ש בפ' תרומה שז"ס ויהי שירו חמשה ואלף. ועוד שיר הוא מל' שר אדון כל. כמ"ש למעלה. ועמה תתר"ו ואינה במלכות עצמה אלא בעטרה ברית קדש. דש"ה בעד"א ומשלי בג"ר שלשת אלפים משל ג' משלי (בשם והם) [צ"ל כי שם הם. המסדר] בסוד אלפים. וקהלת בנוק' וידבר על העצים כו' ועל העופות כו' דיוקנא דכליל כולא רביעית לכל תלת:

[אמר המסדר נ"ל דזה שייך לעיל לראש המאמר בענין ד' שמות דשם] ד' שמות אדני צבאות כו'. הן ד' דרגין ג"פ ג' ומלכות שהיא רביעית לכל תלת (זש"ס) [שז"ס] שם י"ב וע"ס לפי שבה נכלל הכל לאחד כמ"ש בסוד תפילין וד' שמות הללו גי' תורה שהן כל התורה:

(נ"ד א) בסוד עמודי הכסא הוא סוד הנאמר בפ' בראשית ובפ' פקודי בענין האתווין תרי וחד דאשתתף בהו. ועמוד השני הוא תחילתן וסופן בדרך תשר"ק ב' אותיות עד י"ט ואמצעיתן דאשתתף בהו א"ב כסדר עד ז' ונשאר שאר ח' והוא התחלת תיבה שמינית ונוטלין ב' אותיות אמצעיות של כ"ב אותיות למפרע והן ס"ד כי עד אותיות אלו הם עשר אותיות וכן לאחריהם ותשיעית הוא שם של ג' אותיות (הוי"ה) [צ"ל הו"י המסדר] שעליה נתבנה כולם והוא סודן של כ"ז אתוון. [א"ה נמצא סדר העמוד השני כזה תאש רבק צגפ עדם נהמ לוכ יזט חסד הוי. כצ"ל ולא כמו שהוא בכל הדפוסים] ועמוד הראשון אש"ב כו' תחילתן וסופן א"ב ג"ד כסדר עד מ"נ ובאמצעיתן הוא אותיות אחרונות אלא שהן זוגות זוגות ש"ת ואח"כ ק"ר ואח"כ פ"ץ ואח"כ ס' ונשאר ע' ונותן ב' [אותיות] אמצעיות הנ"ל. ג' אותיות של השם כנ"ל:

[אמר המסדר לכאורה צריך להיות סדר עמוד א' כזה אשב גתד הקו זרח טפי כצל מסג ערח יהו. כי כשנחשוב עשר אותיות ראשונות עד ז' דזרח ועשר אותיות אחרונות עד ע' נשאר ר"ח באמצע]:

(נ"ז ד) [ז"ל הגר"א בתו"ח ע"ח ד' בד"ה יתבי כגופא בלא רוחא. אתוון כולהו רשימין ברזא כו'. ר"ל שנקרא סוד (אמר המסדר נראה שחסר כאן וכצ"ל ר"ל בינה שנקרא סוד) בד' נ"ח ע"א בשעתא דנפקי אתוון מגו עלמא דאתי ואקרון גופי תורה. שהן גוף כנ"ל [ר"ל שהאותיות בלא נקודות הן כמו גוף בלא רוח]:

נקודין אינון נפקין כו' שהרוח בא מחכמה אל ז"א ונפש מבינה אל מל' ע' בתיקונים ת"ה ט"ז ב' טעמי אינון מכתרא כו' ע"ש. עכ"ל] וז"ל הגר"א שם ע"ט א' בד"ה תשע נקודין. בוצינא דקרדינות' כד בטש ההוא אוירא דכיא במוחא בטש ולא בטש מטי לגביה דההוא מוחא ואסתלק מניה כדין ההוא בטישו נפיק לגבי אתוון מנו מוחא ואתוון אתנקידו. ור"ל כמ"ש במאמר הנ"ל [הוא מאמר קו המדה] ומגו ההוא פריסו ברדיפו כו' וכדין ההוא מחשבה נהיר בנהירו כו' וההוא נהירו היינו נקודות:

כיון דההוא בטישו אתיישב במוחא כו'. ר"ל מ"ש במאמר הנ"ל כדין בטיש האי נהירו דמחשבה כו' ונהרין כחדא והן הטעמים שהן מאוירא מ"ד ונקודות ממוחא מ"נ. ואמר מגו אוירא דאתפס. ר"ל אוירא שבגלגלתא:

בגין דאית אוירא דכיא דלא אתפס כלל. הוא רדל"א וענין אוירא הוא אור הגנוז שאינו מושג כלל כמו האויר משא"כ אור המאיר שמושג לכל והוא אור הגנוז באות י' כמ"ש בפ' בראשית (ט"ז ב') אפיק י' מאויר ואשתאר אור. עכ"ל:

ושם בד' ע"ח הנ"ל כתב וז"ל בשעתא דאתברי אדם אתוון כולהו איתבריאו כו' בשעתא דאתנשיב כו' בשעתא דאתתקן בסוכלתנו כו'. והוא נשמה כידוע עכ"ל]:

(נ"ח ע"ג) ז"ח סוף ש"ה. י"ב אברים פנימים באדם והם מפורשים באותיות דר"ע אות למ"ד שנים עשר דברים יש באדם. לב מבין דעת. כליות יועצות פה מחתך. לשון גומר. קנה מוציא רוח וקולות. וושט בולע אוכלין ומשקין. ריאה שואבת משקין. כבד כועס. מרה מניחתו. טחול שוחק. קורקבן טוחן. קיבה ישן. וכ"ה במעשה תורה [גליון:

וכ"ה בגמ' סוף ברכות ומ"ש אף ניעור אינו מן המנין אלא לסיים תנא אם שניהם כו'] ומ"ש פה מחתך היינו השיניים שהן מאיברים פנימים. וחושב הכליות לאחד אע"ג שחלוקין בעצאם מ"מ שימושם אחד וחושב הלב מכללם אע"פ שהוא מלכם. ובס"י אינו חושב הלב וגם הריאה וגם הפה וכל שבה דהיינו הלשון וקנה וושט וחשיב במקומם הכליות לשנים וחשיב דקין וב' ידים וב' רגלים אבל כאן ידים ורגלים הן י"ב פרקין חיצונים. ודקין הן בכלל הקורקבן וכן שאר איברים הפנימים