יהל אור קעב

והוא מדת דוד חצות לילה אקום כו' ובזה היא אד"ני אדון הכל שנותנת מדתה לכל ברי' שמצמיח תבואה וכל הפירות לכל וד' דברים הן בקב"ה כנ"ל וכן באדם מ"ד עד הבקר ואח"כ מ"נ ואח"כ עיבורה ואח"כ הלידה וכן בכ"ד:

כ"ח עתים שבקהלת הם מ"ש בס"י פ"ד במתני' ב"ג ואמר שם במתני' א' רך וקשה גבור וחלש והם ז' פעמים ד' וכן בשבוע ד' עתים בכל יום שמחולקין לד' רוחות וכן בשמיטה ד' תקופות בכל שנה וכן בכל השביעיות והן ז' פסוקים פסוק ראשון חיים ללדת הוא רפה של דגש קל ולטעת הוא רפה של דגש חזק וכן בכולה. שני בנים וז"ש לבנות כמ"ש ואבנה גם אנכי כו' וכן במתני' (יבמות ס"ד א') שמא כו' להבנות ממנה וכן הרפואה כמ"ש (סנהדרין ק' מנחות צ"ח) ועלהו לתרופה להתיר עקרות. שלישי ממשלה והוא השחוק ורקוד כמ"ש בשלמה מחללים בחלילים ותבקע כו' ולהיפך איכה ישבה כו' היתה למס בכה כו' תחת שלש רגזה והרבה פסוקים והוא פשוט. רביעי חן לחבק. חמישי עושר לשמור לבקש. ששי חכמה לדבר וכמ"ש (ברכות ס"ג א') בשעת המכנסים פזר בשעת כו' וז"ש עת כו' והוא בחכמה כמ"ש בסוף תז"ח במתני' בטהירו כו' א' כו' כניש לון בשעתא דאזדריקו כו' ובחכמה עילאה לחשות ובחכמה תתאה לדבר חכמת שלמה וכן לתפור הוא בחכמה כידוע. שביעי שלום וכן אהבה תלוי בשלום והכל שלום וסדרן כאן חיים בנים ממשלה חן עושר חכמה שלום.] וז"ס יהי אור ויהי אור ב' אורות חו"ג כמ"ש בזוהר ותיקונים יהי אור עד חצי היום שהולך האור ומתהווה ואחר חנות ויהי אור שכבר היה והולך באור חוזר וזהו ויהי והוא דין כמ"ש בתיקונים כל ויהי כו' ויהי אור כו' וירא אלקים את האור כי טוב הוא בחצות ממש בין חו"ג עד"א כמ"ש בפ' בראשית ט"ז ב' יהי אור דהוא אל כו' ויהי רזא דחשך כו' וירא אלקים את האור כי טוב דא עד"א כו' ואז האור שלם וזהו כי טוב בשלימותו דלכן לא נאמר בשני כי טוב ויבדל אלקים בין כו' הוא בתחלת היום דאבדיל בין החושך כו' ויקרא אלקים לאור כו' סוף היום והתחלת הלילה ובשניהם נאמר אור וחושך וכן התקינו בתפלה להזכיר מדת יום כו' (ברכות י"א י"ב) ובג' התחלות תקינו ג' תפלות וז"ש ואשתכח דינא כו' שהוא אור חוזר והקב"ה מביט אל מעשיהם וז"ש ואתפשט לעילא באור חוזר ואמר וכדין בעי ב"נ לכוונא כו' כמ"ש לעולם יכוון כו'**(בברכות (ו' ב') הגי' לעולם יהי' אדם זהיר בתפה"מ:

)** כי בזמן ההוא השי"ת משגיח ומקבל מעשיהם והדין אז וצריך להמשיך החסד והרצון וכמ"ש (במדרש) על פ' ונגינות שותי שכר ואני תפלתי כי במנחה זמן השכרות כמ"ש בפ"ד דתענית (כ"ו ב') והענין כי אז יין המשכר**(ואולי ז"ש יין של צהרים כו'. המ"ל:

)** ולכן ואני תפלתי כו' אלא שבשבת מתגלה הרצון ועתה צריך לכוונא רעותא למארי' שהוא אור חוזר מתתא לעילא סוד מ"נ אתערותא דתתאי:

כד נטי שמשא. ר"ל למערב שמזרח ומערב הוא סוד חיים ומות אור ישר ואור חוזר ועמ"ש למטה:

כדין אתפתח כו'. שנפתח בשמש חלון למעלה והאור יוצא משם מעט מעט וז"ש ואתכנש חיליה כו':

ויצחק כו'. שאלו שנים אברהם ויצחק כרו הבאר והוא לקבל חו"נ והם ב' תפלות אבל יעקב ישב על הבאר לבד כמ"ש בס"פ חיי שרה לקבלא לה בין ב' דרועין לאתחברא בגופה ע"ש:

כיון דעאל ליליא כו'. ואז דין הגמור חשך והולך ומתגבר החשך עד חצי הלילה ומשם ואילך מתמעט החשך ומתעורר הרחמים ועמ"ש בלקוטים בד' העתות הנ"ל וכן הלוך השמש עד חצי היום הוא מזרחית דרומית ששניהם חסדים ואחר חצות דרומית מערבית ומערב הוא דינא וחצות לילה הראשון הוא דין גמור מערבית צפונית וב' חילוקים הם א' שמ"מ אחר חצות ממוזג חו"ג דרום עם מערב ועוד שמערב בעצמו אין דין גמור כמו צפון ואחר חצות צפונית מזרחית ולכן מתעורר החסד והכלל כי ביום לעולם דרום מעורב ואין חילוק בין קודם חצות ואח"כ אלא במזרח ומערב וכ"ה בלילה בצפון והכל בצפון ועוד שהכל הולך אחר ההליכה ועד חצות הולכת לדרום ואח"כ למערב שהוא דין ובחצות לילה לצפון שהוא דין גמור ואח"כ למזרח והנה כפילת הרוחות לשנים כנ"ל שהן ח' כי כ"א כפול לשנים בסוד י"ב שבטים כמ"ש בפ' ויחי והן ז' כפולות וכ"א כלול מחו"ג ב' דעות שבטי יה עדות לישראל ולכן חלוק כנ"ל מזרח לשנים עם דרום ועם צפון וכן כל רוח כנ"ל ועמ"ש בליקוטים בזה בארוכה:

[ליקוט. עד חצות היום הולכת השמש חצי מזרח וחצי דרום רביע הרקיע והוא נק' מזרחית דרומית והוא כולו חסד אבא עם זעיר ובבקר הוא חסד הגדול ומאמצע היום עד הלילה שהולכת ומתקרבת למערב מתחלת הדין דרומית מערבית ובחצי הלילה הראשון הוא דין הגמור מערבית צפוני'. ובחצי לילה האחרון נמתקת צפונית מזרחית. וכל הקו של דרומית וצפונית נחלק לשתים לפי שיש חסד עלאה וחסד תתאה וחסד עלאה הוא נהירו דאבא של הדעת והוא קודם חצות וחסד תתאה הוא לאחר חצות וכ"ה בצפון לאחר חצות הוא דאימא ממותקות וכן מזרח נחלק לשתים דעת שהוא במקום הכתר ות"ת. ומ"ש למעלה מזרח אבא ר"ל הדעת והוא אחסנתא ב' אחסנתין דכלילן כחדא שהן ג' מוחין וכן מערב נחלק לשתים יסוד ומלכות חצי הראשון הוא יסוד והשני מלכות והשמש נשקע בחצי מערב סיום היסוד שהוא היום והתחלת המלכות שהיא הלילה ומעלה ומטה הוא נצח והוד והן ע"ס. והנה בכל רוח חצי הראשון יותר ממותק משל האחרון בין בחסדים בין בגבורות לכן עד חצי היום חסד גדול דעת וחכמה ואחר חצות חסד ויסוד שהוא ממותק יותר ממלכות שהוא איש והיא אשה דידיה מרחקא ודידה מקרבא ועד חצות לילה מלכות וגבורה ואחר חצות בינה ות"ת ומ"ש חו"ב ר"ל נהירו שלהם והוא ג"כ בז"ת כי נהירו דחו"ב הן בנו"ה מוחין דנוק' ונהירו דדעת נכלל במלכות שהיא עטרת בעלה שם וז"ס תחום שבת לכל צד אלפים אמה שהן ב' הויות לכל צד שתים והיא ה' אחרונה אחת לכולם רביעית ושביעית וכ"ה בתיקו' ת"ע וז"ש לשבת שהוא הדעת כ"י יהיה בן זוגך שכל קו י"ל בן זוג חסד עם נצח כנ"ל או בינה כוללת ג"ר במקום הדעת שהוא סוד א"ז שמנה ספירות שכוללין כל העשר א' ושבע וג"ר כאחד ועוד בד' פרקי המרכבה חגת"ם או נהי"ם ג"כ שמנה הנ"ל כי הן כפולות כ"א כלול דיד' ודחבריה כמ"ש בפ' ויחי וכמ"ש בס"י שהן ז' כפולות וכמ"ש בתיקו' סוף תכ"א שלכן חם בדרום כו']:

פתקא דקוטפא באחמתא שכיח. כצ"ל וע"ל קמ"ט ב' ת"ח ותנח התיבה כו' בשעתא דדינא תלי כו' כמה פתקין גניזין בגווה בגו אחמתא דמלכא כו' וע"ל קנ"ד ב' דגלא תליתאה כו' כמה חבילי כו' ואחמתא דכל חובין כו' ונסיעת השמש מחצות לילה הוא כעין הדגלים אחר חצות דגל מזרח וקודם