יהל אור קנט

דנפקין מיניה שנהיר באימא שית יריעות כי יעקב בחר לי י"ה וכשסליק בע"ק נסתם ביו"ד פשוט ונכלל בו ג"כ כל הע"ס כי י' מנין עשר וכמ"ש בפ' ויקרא. ע"כ פירש היו"ד ועכשיו מפ' ה"א. ואמר ה"א שלימותא דכלא לעילא ותתא. מפרש עכשיו ה"א במילואו. ואמר לעילא ותתא ר"ל ה"א עילאה ותתאה ומפ' שניהן כאחד כמו בה"א עילאה למעלה כן בתתאה למטה:

ה' הא ידיעא. שהוא הנהר באתגליא ואלף הוא צורת יו"ד שכוללין הכל. וז"ש דאינון ברישא סתימין ביו"ד. שתחלה הן ביו"ד ועכשיו באלף והרי כל הוי' בה יו"ד והד' הוא ה' כמ"ש בס"ד וה' עצמה:

וא"ו בגויה א' והא אוקמוהו כולא כו'. כצ"ל ור"ל וא"ו בתוכו הא' שהוא יו"ד והיו"ד אוקימנא שהוא שלימתא דכלא והשני ווי"ן ידיעי גוף וברית והא' שבתוכו אמר לעיל ס"ו ע"ב שהוא על ע"ק שבתוכו ור"ל ד' מוחין דנחתין מע"ק כי י' הוא חו"ב עם העוקץ התחתון. ו"ד הן ב' עטרין ובחכמה הן בסוד ג' טפין לכן הן יו"ד אבל משבאו לאימא הן מתחברין יחד ולכן הן כלולות באות א' באלף והן זעג"ז. וז"ש הוא שלימא דשמא כו'. ר"ל הא' שרומז על ע"ק שהוא משלים למעלה בע"ק ומשלים למטה בכסא בסוד אי"ה או"ה. וז"ש בג"כ לזמנין ה"א (ס"א כסא) נטיל א' כו'. דא' מע"ק דהן העטרין מע"ק:

ת"ח כו'. השתא חוזר לראשונה דכל את בין בפשוטו בין במילואו כולל הכל:

יו"ד הא אתמר כו'. כנ"ל בפשוטו ובמילואו:

ה' שלימו כו' דלאו איהו באלף ה' בלחודוי הא אתמר בדיוקנהא א' הוא שלימותא דכולא. כמ"ש בפ' ויקרא י' [ע"ב. ע"ש. המסדר] שבתוכו הנהר ותרין בנין. א' הוא שלימותא ר"ל א' מילואה הוא שלימות בפועל העטרין כנ"ל:

ו' בין כו'. ר"ל בין ו' הראשון או השני הוא הכולל כל שלימות שהוא רומז בצורתו על בריח התיכון והוא כי הת"ת הולך בציור הספירות והצינורות מכתר עד יסוד ונאחז בצדדין בכל הספירות וכן הוא ביסוד דסליק למוחא כי גוף וברית כחדא כו'. וז"ש בין בסטרא אחרא שלימא הוא דכולא. וא"ו הוא שלימו יתיר כו'. ורצונו לומר שהווין בלבד הן שלימותו ובמילואו באלף הוא שלימותו יתיר שהוא העטרין כנ"ל. וז"ש לעטרא לכלא. ואלו הב' ווין הן כוללין כל הו"ק כי ת"ת מייחד בין חו"ג וכוללן ויסוד בין נו"ה ולכן ב' ווין בו וא' הוא שלימות יתיר שהן חו"ג ונו"ה בפרטות כי חו"ג הן מב' עטרין ונו"ה הן מחו"ב וכידוע ולכן ת"ת הכולל חו"ג [ר"ל בחו"ב]. (צ"ל. ר"ל בחו"ג והוא פי' על בדעת) בדעת אתתקן ויסוד בחו"ב בסוד שבעים שנה:

הא דכלא חד. ר"ל שכל האותיות שוות הן שכולן על ענין א':

ת"ח והי' כו' וא"ו ה"א יו"ד ה"א אתגליפו אתוון כו'. שהן בסוד י"ד אתוון דשמא מפרש (ר"ל שם מ"ה) בפשוטו ומילואו כמ"ש בתז"ח והן נחלקות ז' וז' והוא סוד קו המדה (כדאי' ז"ח מ"ה ע"ג) ה' אלקינו ה' ואח"כ מפרש שגם בפשוטו הוא ז' וז'. ואמר ו"ה הא כו'. כי ו' הוא ששה וה' שביעית ואח"כ כשמקבל הנוק' מדכורא ונכלל בה הזכר היא לבדה בת שבע. וז"ש אתכלילו בחד. ואח"כ מפרש למעלה יק כו':

חד כו'. ר"ל י' שבה"א ואח"כ באחרונה אמר יק הא שבעה. על י' שבשם. וכד אתכלילת וכולהו ז' בה כנ"ל. והן ב' רגלים בתחלה פסח ואח"כ סוכות ולכן כתיב והי"ה שלא כסדר השם אלא מלמטה [למעלה] והדכורין נכללין בנוק' אבל הדכורין בעצמן הן שני עצרת. שבועות וש"ע. ו' שבועות כמש"ל צ"ו א'. וש"ע י' לכן לא מתפרשין משא"כ בשבועות דבעי ז' נקיים דנק' כלה:

[ז"ל הרד"ל מ"כ בענין זה הגהת תלמידו הרב מו"ה משה שלמה וז"ל. ומש"ל ה' תלתא היא ותרי בנין. שהן ישראל ויעקב. עד החזה ישראל ומהחזה ולמטה יעקב. ומ"ש ברא חד תרין אבהן בי' כלילין. הוא ישראל שמהחזה ולמעלה ששם חו"ג תרין אבהן. וברתא נוקבא חד. הרי שהה' ראשונה כוללת ששה כי צורתה ד"ו שהד' נוק' והו' ישראל ויעקב והבן. כנלע"ד משה שלמה]:

עקרא דכל כו'. ר"ל אמא עילאה ודריש עקרה עיקרא מלשון עקרת הבית אם הבנים שמחה שהוא זמן שמחתינו:

ורבת בנים. שהן שבעים אומות שבעים פרים:

ות"ח כו'. שהס"א מגביה בלי הדרגה ונופלת אבל ישראל סלקין בהדרגה וכמש"ו ג' דרגין זע"ז הידועין עפר שמים ואח"כ בה' אלקיכ' או"א:

(צב ע"ב) רע"מ. בתרין גוונין. מ"ע ומל"ת:

אמאי כתיב כו'. דלא תליא בה אלא מל"ת:

דכלא רזא חדא. ר"ל זכירה [נעה"ג כמ"ש זכרי עם ו"ה רמ"ח מ"ע] ועשי' כמש"ו:

ואתעבד. שנתקן:

וכלא רזא חדא. ר"ל שלכן כתיב כל מצותיו:

(צג ע"א) (שם) מתתא לעילא. מסט' דבני ישראל בנה"י שנקר' בני ישראל כידוע:

כמה דאיהו כו'. ר"ל בחג"ת:

לאבהן ובנין. חג"ת ונה"י:

ורזא דא כו'. ר"ל ונקדשתי חג"ת. בתוך ב"י נה"י. וז"ש עילא בתלת כו':

לעילא על כלא. בכח"ב:

סטר עילאה כו'. חכמה שנקר' קדש:

ואע"ג דאיהו כו'. ר"ל הל"ל קדש בלא ו':

ואיקרי קדש. שהוא בהעלם ואין חל על דבר ואח"כ קדוש בת"ת בוא"ו ואח"כ קדושה במל' בה"א:

אתפשט כו'. דעת בת"ת:

אמצעיתא. בין חו"ב:

סופא כו'. במל'. והן ג' דרגין הנ"ל כח"ב גג"ת נה"י שם המל':

בתלת דרגין דאבהן. ר"ל ג"פ קדוש חג"ת:

ורזא דא כו'. ר"ל בתחל' כתיב ונקדשתי כו' שהן ג"פ קדוש ואח"כ כתיב תיכף כי אני כו' ה' צבאות שנקרא צבאות מסטרא דישראל צבאות ה':

אלא לבתר כו'. ר"ל לכלול נו"ה ביסוד בהאי קדושה. וכן לפי' השני אחר שכולל חג"ת יכלול נה"י בה' צבאות:

[מ"כ עה"ג. בלחודוי. צ"ל בחילוי. ע"כ]:

ולבתר כו'. שהוא מל':

ולבתר יעביד כו'. כל מה שכלל כאן:

דא כבוד עילאה. חכמה:

ולבתר כו'. מל' לכלול רישא וסופא דכל דרגין:

תורה שבכתב. חג"ת:

נביאים. נו"ה:

ימלוך ה'. יו"מ:

לאשתכחא תמן כו'. דמל' כולל יחודא כמ"ש והי' ה' למלך כו' ביום ההוא כו' ולכן בברכה דברוך ברכה. אשר קדשנו קדושה. ה' אלהינו יחודא צריכה מל' [מ"כ עה"ג כי מלכא בלא מטרוניתא לאו הוא אחד כמ"ש בזוהר ויקרא ז' ע"ב ע"ש]:

(צו ע"ב) בזוהר [ליקוט. סוד המלכות בשלשים מעלות בת"ז כ"ג ע"ב תניינא בשיר כו' ושם כ"ה ע"ב אתער ברתא דמלכא כו' והיא סלקא באבהן שבהן שלשים כנפים כמ"ש בס"א דף ו' וכהונה בכ"ד שהוא שושבינא דמטרוניתא בכ"ד קישוטי כלה בכ"ד צירופי אדנ"י והן נמשכין מכ"ד רתיכין דכלילין בבעלה כמ"ש בח"ג קפ"א ע"ב ע"ש והתורה במ"ח דברים הענין הוא כי בינה ימא דאורייתא ואמר שם דף ק"פ ע"ב כד קיימא ה"א דא על סמכין חמשין ואינון הוי תליסר מכילין דרחמי בחד דרגא דאיתוסף עלייהו ואלין אינון תריסר דקיימין כו' ע"ש והענין י"ג דסליק לנ' תרעין כי בה י"ב שהן י"ב נקודות לכל סטר לד' סטרין כמ"ש שם ע"א ואינון ט' נקודין ואינון