יהל אור קנז

באו"א וזהו נחש וצור שבמטה כמ"ש במ"ה פ' בשלח שנגדן נחש וקסם וזהו שתמה שלמה בקלא דהדרא ואמר דרך נחש עלי צור דהא איהו בדיבור ומה ענינו להקרא בהכאה שהוא בצור וזהו סמיכות פ' פרה לפ' מריבה ולכן נלקח ממנו המטה שהן שערי בינה דאשתמש במטה מ"ט ה' והוא שער החמישים שנתלבש במ"ט שהוא ה' עילאה. ושכ"ה היא נערה עולימתא שפירתא ועוד יש דרגא נ"א מסט' דאבא נקודה עלאה יו"ד דל"ל חיוורא שעליה נאמר שחורה אני כו' וזהו אשה כושית שעלי' ותדבר מרים כו' והוא כ'ו'ש' ש'כ'ו' וז"ש באד"ר. קל"ב ב' מסתכל הוינא כו' וחד חשוך. ר"ל מלבד השכ"ה שהן נהירין וז"ש הר"ק א"ך שהוא גי' שכ"ו. והאחת היתירה הוא שזכה משה אליה ועליה השיב השם לא כן עבדי משה כו' ובה זכה לקירון עור פניו כמ"ש שם דמסתחי בנהרא עמיקא כו' והוא שם הוי"ה ית' שלכן נושא עון וז"ש אם יהי' כו' במראה הוא אדני שהיא מראה והיא נערה (פי' שה"פ אדנ"י הוא גי' נערה. המסדר) משא"כ משה דרגא דהוי' ולכן פירש מאשה שדרגיה למעלה מנערה ואותן שכ"ו הן א' מסט' דאבא בז"א ולכן הוא שכ"ו ש"ך עם ו' שבז"א ופ"ר הוא בנוקבא בסט' דאמא לכן הוא פר עם ה' וז"ס תורה (פי' דתורה גי' שכ"ו ופר"ה. המסדר) כי תורה בגבורה ניתנה כידוע והוא נותן שניהם לנוקבא אלא דפרה הן קודם הזווג אבל נערה בסוד זווג מאבא כי מסט' דאימא אין זיווג כמו ביוה"כ וכמ"ש בת אבי כו' ותהי לי לאשה ובמדבר היתה הבאר להם ע"י הכאה בצור דבמדבר היתה בסט' דשור מדברא תקיפא אבל לילך עתה לא"י בסוד הנערה ששם הזיווגים היה צריך דיבור לפיוסא כי א"י בסוד אריאל וז"ס מ"ש בפ' בראשית בפ' ובניהו כו' הכה את הארי כו'. ע"כ]:

(עוד מצאתי כתוב וז"ל שבע פרות. כמ"ש במתני' דפרה הראשונה עשה משה כו':

ז' שריפות. עורה. בשרה. דמה. פרשה. ארז. אזוב. תולעת. והן ג' דדכורא וד' דנוקבא כידוע בסוד נהי"ם שהן דנוק' והן בסוד המרכבה ג' בדכורא וד' בנוק' כמ"ש בז"ח ש"ה (נ' ע"ב) בסוד אופן הז' ע"ש:

ז' הזאות. כמ"ש:

ז' כיבוסים. שוחט וזורק ושורף ומשליך ואוסף והמזה והניזה:

ז' טמאים. זאת התורה כו' כל הבא. וכל אשר. וכל כלי. בחלל. או. או. או כו':

ז' טהורים. והזה על האוהל. ועל. ועל. ועל. או. או. או. :

ז' כהנים. ונתתם. ולקח. ולקח. וכבס. וטמא כו' (פי' שבכל אלו הפסוקים כתיב כהן כמבואר לעיל וע' באדרת אליהו):

אלין נגעי בני אדם. והן בסוד השעירים שר"ת שלהם נ'ג'ע' ושבט אנשים הן בני אלקים וז"ש והוכחתיו כו' ונא' ופקדתי כו':

(עז ע"א) סוד אלף וארבע מאות וחמש זיני מסאבותא. הוא סוד הגבורות שהן כמנין זה כמ"ש בא"ר דנפקין מגו בוצינא קוץ העליון של אלף בסוד את"ה ה"פ אפ"ר:

גזעין ושרשין נפקין כו'. חו"ג שהן הגזע של האילן:

ואתפרשן ענפין. שהיו בכותל א' וכמ"ש בא"ר קמ"ב ב'. ואמר כדין ענפא אסגי. וזהו סוד מוסף (אולי צ"ל יוסף. המסדר) דנפק בתוספתא ולכן נקרא איש חסד דאתגליא אבר כו':

(עח ע"א) הה"ד שבטי יה משפר סהדותא כו'. כי העדות באנפין שהוא דאבוה ואמיה חו"ג ותרין דאו"א (ה"ה) הן י"ב וזהו שבטי י"ה. ואמר משפר. דאינו נאה כ"א בשתיהן כמ"ש דודי צח ואדום וכמ"ש צחו מחלב אדמו כו' וכמ"ש במרכבה ל"ג ב' ע"כ ל"ל חיזו בשפירו כו':

(עט ע"א) ביעא דקושטא. הוא סוד הדעת שהוליד' אימא ויוצא מיסוד שלה. וז"ש מעופא דשריא בנורא. (א"ה עוף גי' יוסף יסוד דאימא נורא) סוד דחילו ואימתני כו':

ואתבקע לד' סטרין. כידוע ד' פרשיות:

תרין סלקין. דחו"ב:

וחד מאיך. שהוא חסד שמתפשט בו:

וחד רביע כו'. שיורד השני לנוקבא. ואמר דשריין בנורא ששם בוצינא ביסודה ושם מתמתקין ושם הנ' תרעין:

דתנינן אלף כו'. בסוד ה"ג בה' אצבעות וז"ש וכלהו מתערין כו':

(ע"ב) היינו יוסיף כו'. ר"ל בלשון נסתר ולכן ט"ו שנה משם י"ה:

פרשת קדושים (פ"א ע"ב) רע"מ. ליקרא דשבת. כ"ע כמש"ו למטה:

לאבא אקדים כו' ר"ל חכמה שנק' כבוד כמש"ו ומסטרא דחכמה בינה נקראת ג"כ כבוד ולכן אקדים לחכמה:

ואם אדונים כו'. מסטרא דאימא ולכן הקדים מורא שם:

איה כו'. בשניהם נאמר איה לכלול הכתר עמהן שהוא אל"ף כידוע וזהו אי"ה:

עשר אמירן ול"ב כו'. עשרה מאמרות דבראשית נגד ע"ס ששרשן בחכמה כידוע ול"ב אלקים עד לעשות נגד ל"ב נתיבות חכמה שכלם בחכמה עשית:

ל"ב אלקים דתורה. שהתורה מתחלת בהון:

יקרא דילי'. ר"ל התורה בה אשתמודען ליה:

בגין דחלישתא כו'. שהתעוררא מנשמתין דלעיל ותורתן הכל כפי ההתעוררות למטה וכשלמטה מחלישין ההתעוררות מתחלשין למעלה וז"ש אתתקף בך כו':

להעמיד עליך כו'. ר"ל הקב"ה:

עלייהו שכינתא כו'. מסטרא דתרין מתיבתין כמ"ש בת"ז:

עלת העלות כו'. א"ס ב"ה הגנוז בכתר דלא"ס אין שייך לא תפלה ולא שום מחשבה. ואו"א הן עלות לז"ת וכ"ע הוא עלת העלות וזהו העלות לשון רבים:

(פ"ב ע"א) ואנת שקלת כו'. כמ"ש (קדושין ל' ע"ב) שקל הכתוב מורא או"א למורא המקום כ"ע הנה מקום אתי כו':

ולבתר ביקרא בקדמיתא. ל"ג:

ולבתר ביקרא דאבי כו'. ר"ל תו"מ. ויקרא דכ"ע הן או"א כמ"ש שקל כו':

דכליל ע"ס מעילא לתתא ואימא דכלילא ע"ס מתתא לעילא. כצ"ל. ור"ל לכך נקר' שניהן כבודי הן ל"ב אלקים ועשר אמירן כנ"ל:

ותרווייהו אינון כרסייא וספסל כו'. כצ"ל. ור"ל חכמה נקר' ספסל ואימא כסא כידוע דאימא מקננא בכורסייא:

אבא איהו חכמה כו'. עכשיו מפרש כבוד או"א ומביא ראיה שאבא חכמה שנאמר הלא אב כו' כמ"ש כלם בחכמה עשית:

ואמר לאימא לשמשא לאבא כו'. כצ"ל:

דאיהו. צ"ל דאיהי תחותיה. ור"ל תחות אבא. וז"ש (שם ל"א ע"א) שאתה ואמך חייבין בכבוד אביך:

ויאמר איהו כו'. ר"ל חכמה דשם עשר אמירן:

יהי כן. בחכמה:

ויהי כן. בבינה דשם המעשה כמש"ו. ולכך כתיב אלקים בעובדא דבראשית אלקים חיים:

ובגין כו'. מפרש למה נקרא אימא ג"כ כבוד:

ובהיכלו. שהוא בינה היכלא עילאה:

כלו אומר. הן עשר אמירן:

כבוד. ל"ב