יהל אור קנו

(עג ע"ב) מתניתין. חד לסטר ארבע וארבע לסטר חד. נקודה עילאה הוא יריעה חד והיכלא הוא ארבע סטרין כמ"ש בז"ח ש"ה ואחתא ומודעתא כלילין דא בדא הבן בחכמה וחכם בבינה:

בההוא גוונא תכלא וארגוונא כו'. הוא ה' גווני נהורא ה"פ אור דבהיכלא עילאה:

(ובמ"א כתב וז"ל. חוורא וסומקא. הסומקא הוא הצבע זהורי הנ"ל והן ד' דיריעות ושחור קורא כאן תכלת וירוק ארגמן ושחור אדום הן המסתלקין):

דא עייל כו'. הן ה' יברכו כה שהן כ"ה רתיכין ה"פ ה' כמ"ש בס"א ה' ע"ב ע"ש:

חד רישא אסתלק מגו סחיו כו'. הוא אבנא חד דסליק מגו תהומא חד לאלף שנין גוונא אוכמא על אבן אחת שבעה עינים והוא עין בעין יראו כו' רוחצות בחלב כו':

תרי איילתא קציבין כו'. הן התאומות (ר"ל ב' העיניים. נראה מהרמ"ש):

בשעורא חד. ששניהן נסתלקו מגו הסחיותא ועליהם נאמר כעדר הקצובות שהן קצובים בשיעור אחד ועולות מן הסחיותא זהו שעלו מן הרחצה ובהן תלוי העריין כד אתגליין כד לא נהיר יו"ד ביו"ד (צ"ל. בו"ד) כמ"ש בס"ד פ"ב שע"ז נאמר ערות אביך לא תגלה ערייתא דכלא אשתכח לגלאה אורחין דחייבייא וע"ז סובב כל המתני' ולכן אמר כאן בענין העריין וע"ז הזהירה התורה לא תגלה. וכל יום הכיפורים הוא דרגא דרוחא דנפיק לפרדשקא לכן חמשה מלכין קיימין בבהילו ולפני ארבע לאו יכלין למיקם ובמנחה מתחיל עד יום ראשון של סוכות ארבע מלכין נפקין לקדמות ארבע כו' ולכן קורין בשחרית בקרבנות וקטורת לריח שמניך טובים. ובמנחה בעריות לטעם הנ"ל ואז רוחצות בחלב:

(ובמ"א כתב וז"ל ואמר בשיעורא חד שבכ"א שבעה עינים. ואמר ארבע גדפין. תרין כרובי עינא ותרין עפעפים והן כנפים ד' דחיות. ואמר כאן שכאן הוא סוד עריות כמ"ש בס"ד פ"ב כד אתגליין תרין כו' וי' כו'. ושם בס"פ כד אסתלק כו' וע' בא"ר. ואלין ד' כנפים כמ"ש שתים חוברות שהן נסגרים יחד ושתים מכסות להן:

וידין זעירין. כמ"ש וידי אדם כו'. ואמר זעירין שהכנפים מכסות וע"כ קטנים הם והן פרושות לקבל תפלה בדמעות תרין דמעין המתבסמין כו' ה"ג. בה"ח. וז"ש וחמש בחמש כו'. ואמר לעילא לעילא. בימא רבא:

(עד ע"א) מה תפוח אשתכח בגוונוי כו'. עבא"ר קל"ג ב' וגוונין הן סוד הדעת כד מדיד משיחין עביד גוונין לאנהרא:

בריחא. הוא חכמה מקום השמן לריח כנ"ל. ואמר בז"ח ש"ה נ"ב א' דזמין לאתגלייא מגו ריחא דעלה כו' דהא ההוא ריחא עילאה סלקא כו' ע"ש. והוא חכמה:

בטעמא. בינה בתוך הפה וריחא סלקא מגו מ"ס סוד החכמה והן ג' מוחין דיליה סוד יה"ו ז"א וה' אחרונה שכינה (ס"א שושנה) כידוע והוא ג' אותיות והיא אחת וזהו בגוונוי כו'. ולכן נק' מלכות חקל תפוחין קדישין בסוד נה"י דעלה כידוע דג' דרגין אלו מתגליין בה שבהן סוד המוחין שהן ג' דברים של התפשטות (ס"א. התפוחים. ול"נ שהן ג' תיבות חקל תפוחין קדישין כידוע. המסדר) וזש"א קדישין שהמוחין נק' קודש כידוע ונאמר כריח שדה אשר ברכו ה' ואמרו שדה של תפוחים אשר ברכו ה' דאתברכת מאלין תלתא כמ"ש למעלה ע"ב א' וריחא בסוד מוחא סתימאה וטעמא בסוד גרון וגוונוי בסוד דעת והן בסוד תרין תפוחין ששם אסהיד גוונוי דאו"א. דעות עדות והן אמ"ש שבא"א שמשם אסוותא כמ"ש בא"ז ועיקר אסוותא בתפוח בריחא כמ"ש רפדוני בתפוחים ועיין בא"ז רפ"ט ע"א. [כתב הרמ"ש וז"ל מ"ש עוד מה תפוח וז"ל. בריחא הוא חכמה כו' בטעמא בינה בגוונוי דעת כו' עכ"ל. ועפ"י זה יובן מאמר הנ"ל מ"ש למטה בשעתא דאסגיאו זכאי בעלמא כ"י סלקא ריחא טבא. כנגד ריח שלו מחכמה כנ"ל:

ומתברכא ממלכא קדישא. נגד טעם שלו מבינה שהיא נק' ברכה כידוע ובסוד ברוך טעמך:

ואנפהא נהירין. נגד דעת גוונין דאנפוי. וכן ידיעת ההפכים אחת בזמנא דאסגיאו חייבין כביכול כנ"י לא סלקא ריחין. נגד ריח הנ"ל:

ואטעימת מסט"א מרירא. נגד טעם:

ואנפהא חשוכין. נגד גוונין הנ"ל. עכ"ל הרמ"ש]:

(עו ע"ב) מ"ש בזוהר אחרי מות דף ע"ו ע"ב:

בג"ד כתיב בה כלא בשבע. שבע פרות. כמשרז"ל במשנה (פרה פ"ג מ"ה) ז' פרות עשו לא מצאו משבע כו':

ז' שרפות. כמש"ה ושרף את הפרה כו' את עורה. בשרה. דמה. פרשה. עץ ארז. ואזוב. ושני תולעת והשליך אל תוך שריפת הפרה:

שבע הזאות. כמ"ש והזה שבע פעמים:

ז' כבוסים. היינו השוחט הפרה. המקבל הוא המזה. והשורף. והאוסף את עפרה. והמשליך עץ ארז כו' לתוך שריפת הפרה. והמזה על הטמא. והמוזה:

ומ"ש ז' טמאים. כמ"ש כל הבא אל האהל. וכל אשר באהל. וכל כלי פתוח. וכל אשר יגע בחלל חרב. או במת. או בעצם אדם. או בקבר:

ומ"ש ז' טהורים. כמש"ה ולקח אזוב כו' והזה על האהל. ועל כל הכלים. ועל הנפשות. ועל הנוגע בעצם. או בחלל. או במת. או בקבר וחטאו ביום השביעי. הרי ז' טהורים:

ומ"ש ז' כהנים. כי חמשה כהנים כתובים בפרשה ומשה ואהרן הרי ז'. הרי שבפרשה ז' פעמים ז' הרי מ"ט מזוקק שבעתים (נראה מהרמ"ש. ומ"ש בענין ז' כיבוסים המזה על הטמא לשון הפסוק נקט. אבל באמת המזה טהור כמשרז"ל ומאי מזה נושא. וכן מ"ש והמוזה כמ"ש בתוספתא שני שבילין הלך בראשון ונכנס הזה ושנה וטבל הרי שצריך טבילה אחר שהוזה עליו):

ובמ"א כתב הגר"א וז"ל כלא בשבע כו' והן ז"פ ז' (אד"ל. כ"ה בפסיקת' דפרה מ"ט טהרות כו' ז"פ ז' כו') כמש"ו:

ז' פרות הן. וכדתנן הראשונה עשה משה כו':

ז' כהנים. שם בפרשה [ליקוט מגכי"ק שת"י הר"א נ"י. בתנחומא ובזוהר ז' הזאות. והוא כמ"ש והזה שבע פעמים וכמ"ש (מנחות כז) שבע הזאות שבפרה כו' וכל אלו השביעיות הם כתובים בקרא לבד משבע פרות שהיא שביעית האחרונה שהיא תורה שבעל פה. וענין מ"ט שבפרה כי הנו"ן תרעין הן ה"ג כידוע והן פ"ר דפרה ה' מנצפ"ך ומ"מ אינן אלא מ"ט אלא ה' דפרה הוא שער הנ'. וש"ך הן ל"ב נתיבות ומ"מ ה' דשכ"ה הוא הנתיב לא ידעו עיט והכל בנוק' אלא מסט' דאבא היא נער"ה יפה בנשים ומסטרא דאימא היא פרה אדומה מארץ אדום והוא בחו"ב שלה ולכן פרה נמסרה למשה בסוד מ"ט שערי בינה שנמסרו למשה ומטהרת לטמאים שהדינים נכפין בשרשן ובה עתיד הכל ליטהר אבל בסטרא דנערה לא יכול לעמוד בה ולכן הוציא ש"ר על נערה בסלע כי דיבור מאבא וידבר על לב הנערה והכאה מאימא בצור כי כל דיבור באבא ומעשה באמא וכמ"ש בפ' בראשית אומר ועושה ויאמר אלקים ויעש אלקים