יהל אור קלד

דמארי דנהורא דאורייתא אלא עניותא (והוא חבלים וצירין כיולדה כנ"ל) בההוא זמנא אלין טפין דהוו נפקין מן הסלע דאינון פסקי הלכות אתמר בהון נשאו נהרות ה' כו'. וז"ש) ואלין אינון רמיזין דקבלה כו' והאי אבן לית מאן דאפיק מינה חכמה דאיהי מלגאו דל"ל סוף מוחא מלגאו הוא מוחא דאגוזא הל"מ פתח ר"מ ואמר סבא סבא אית סלע ואית סלע אית אבן ואית אבן אית אבן דשמא דה' עלה אתמר ואבנא דמחת לצלמא הות לטור רב (שכל אבן הוא בשכינה כידוע והאבן הזאת וזהו אבן היא שכינה דאצילות ובה נאמר אני ה' הוא שמי כו' והיא ל"ל סוף כמ"ש בתי' ובתז"ח) ואית אבן דאיהו אבן משכית דלית תמן נביעו כו' דאיהי סלע דמשה עלה אתמר ודברתם אל הסלע ונתן מימיו דאיהי בת קול ולא תליא בה אלא דבור ופיוסא (והיא אבן דבריאה והיא ברתא דמלכא תורתינו והיא זיווגא דמשה ובה אשתמש ועליה נצטוה) אבל שכחת ונקטת סלע אחרא דאתקריאת קליפה משנה נוקבא דעבד נער עלה אתמר בדברים לא יוסר עבד אלא דמחאן ומתברין מינה כמה פסקות ולקיטות ולקטין לון לכן אתקריאו לקוטות בלא נביעו דחכמה וקבלה (והיא הסלע שנזדמן למשה ובה הקליפות הנ"ל שצריך להכות והיא עה"ד טו"ר ובה כל הקושיות שאמר לעיל איהי קשיא לון לפי שהיא קשה כאבן אבל אלמלי דברו הי' נזדמן סלע הנ"ל ולא היו צריכין לזה כמ"ש בתז"ח שם דאי עבדתון מימרי' בדיבורי' הוו אולפין אורייתא בלא ספק בלא קושיא ומחלוקת כו') אבל סלע דילי איהי ברתא דמלכא בגינה אתמר ודברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו בדבורא ופיוס כברתא דמלכא ובגין דמחינא בה לקינ' עלה ואתגזר עלנא מותא כו' דלא איעול לארעא קדישא ואנא קבור בארעא נוכראה כו' ומה דאתמר בך ולא ידע איש את קבורתו (כו' הובא לעיל ד"ה וכלהו כו' ע"ש עד) ובגין ההוא קבורה הוה בעי רחמי דלא ימות תמן בח"ל לפום דהו' בארץ ציה ועיף בלי מים דאיהי אורייתא כו' וכד מטי פורקנא תהא כשמשא דאזיל בקיץ לעילא ממבועין כו'. והענין כי עכשיו לחכימא ברמיזא בסלע דמט"ט והוא ח"ל דמתנהג ע"י אבל סלע דמשה הוא א"י דמתנהגת ע"י (עד"א) והיא ארץ החיים אבל עה"ד הוא אילנא דמותא ולכן נגזר עליו מיתה ושם בסלע קליפה דבהו ששם הנחש הולך על גחון ושם נשיך לה והנשיכה הוא נחש ברית לויתן דאורייתא כמ"ש שם רע"ח ע"ב ומאן דבעי לאתתקפא בסלע דנוני ימא דמ"מ דאינון תנאים בעי למיהוי תקיף לישנא חדידא חריפא לינקוב עד דמטי לתהומא רבא דתמן כי עוד חזון למועד ויפח לקץ ולא יכזב ואוקמוה דהאי קרא נוקב ויורד עד תהומא רבא מאן הוא דנחית לתהומא רבא לאשכחא זמנא דא אלא אנת דאתמר בך צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה (ור"ל שנאמר בו צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל ובו משפטיך תהום רבה) כמה מ"מ דבעו לנחתא לעומקא דהלכה לאשכחא תמן קץ דפורקנא ונחתי תמן ולא סליקו ואע"ג דלישניהון הוה כפטיש יפוצץ סלע חלישת פטיש דלהון לנקבא בההוא סלע ומאן דנקיבו דיליה בההוא סלע בלא רשו אתא חויא לנשכא ליה ואית אחרנין דנקיבו לה עד דמטו לתהומא רב' ולא סליקו מתמן כו' ומשיח ב"ד נפל תמן עם משיח בן יוסף כו' תהו קו ירוק קליפ' ירוקה דאגוזא תנינא בהו אבנים מפולמות דאינון סלעים תקיפין דמ"מ פסקי מינייהו כמה פסקות ונקיט לון לאפקא מיא דאורייתא ובג"ד אתקריאו אבנים מפולמות דמינייהו מיין נפקין קליפה תליתאה דקיק' גלותא תליתא' דהוה זעיר והאי איהו וחשך גלותא רביעאה תהום רב' חלל דאגוזא כו' ובג"ד קץ דפורקנא נקיב עד התהום רבה כו' וכולהו נחתין בגינך בתהומא לסייע לך ואנת תניא דמסייע לך יתיר מכלהו בגין דאנת לויתן נחש בריח דימא דאורייתא מארי' דכל נונין לויתן זה ע"ש אורייתא דאתמר בי' כי לוית חן הם לראשך כו' ע"ש כל המאמר. והענין כי ד' קליפין קליפ' קדמאה מעבירין ליה בקלות וכשבאין לאבן שהוא סתימא אז צריך לההוא נחש שהוא לויתן לנקוב בה שהוא איתן תניא תנינא דמתני' כמ"ש שם ע"ש וצריך לנקוב עד התהום והן שני קליפין קליפ' זו והדקיקא עד שמגיע לחללא דאגוזא והן בהו וחשך וזהו נוקב א' ויורד שנים עד התהום וזהו שני נשיכין של הנחש ואח"כ אתפתחא התהום לאולדא. וידוע שתהום הוא יסוד דנוק' ועליו הג' קליפין כמו בזכר הערלה ופריעו ואטיפו דדמא וצריך לחתוך הערלה ולקרוע הפריעה כן הוא בנוק' והן הדלתות של האשה ב' דלתות וכנגדן דם טמא באשה ימי טומאה וימי טהר והולד והן ב' משיחין ומשרע"ה כנ"ל והנחש הוא בשמאלא כידוע בהרבה מקומות והוא מחנה דן יהי דן נחש עלי דרך והוא שם קר"ע שט"ן שבה קרע ימא כמ"ש בתז"ח דף ע"ה ע"ב אימא עילאה לגבורה בה קר"ע שט"ן משמאלא ובה וישם את הים לחרבה ובה קרע ימא לי"ב קרעים כו' ובה עקר טורין ותבר טינרין דחויא כו' דאתמר ביה דרך נחש עלי צור ובהאי שמא הוה רבה עוקר הרים. וסוד עוקר הרים הן אבנים מפולמות הנ"ל לאשכחא התהום עומקא דהלכה. ואמר בפ' בשלח דף ס"ד ומטך אשר הכית בו את היאור קח בידך והלכת מ"ט משום דמחקק בנסין הוה ושמא קדישא עלאה רשימא ביה בקדמיתא נחש כמה דאתמר דרך נחש עלי צור נחש הא אתיידע באן אתר אתגלי (ר"ל בשמאלא) הכא אתגלי דכתיב הנני עומד לפניך שם על הצור כו' ר' אבא אמר אית צור ואית צור מסט' דצור עלאה נפיק צור אחרא ומאי צור עלאה צור דכל צורים ומאי איהו ההוא דאולידת לישראל (ר"ל בינה לישראל עד"א) כו' מסט' דאמא נפיק גבורה כו' וע"ד שבח דוד ההופכי הצור אגם מים וגו' ומשמע ההופכי דהא לאו אורחוי דצור בכך וע"ד מצור עלאה אפיק מיא מאתר דלתתא ומה שמיה דההוא דלתתא סלע דכתיב והוצאת להם מים מן הסלע ובמה אפיק האי סלע מיא בחילא דצור דלעילא [ר"ל סלע הוא מלכות ובחילא דצור אפיק מיא]. ובז"ח פ' בשלח אר"י גליף הוה חוטרא מתרין סטרין משמא קדישא חד סט' דרחמי ודינא באתוון גליפין וחד סט' דינא בדינא נחש עלי צור (ששניהן הן בשמאל כנ"ל) והענין כי המטה הוא מטטרון עה"ד ושם המרכבה בד' רתיכין שהן ח"ג נ"ה ובצד א' הן חסד עם נצח שהן רחמי ודינא שלכן בו קרע את הים ע"ש כל המאמר הטיב רחמי לישראל בחסד שבו וא"ו לי"ב קרעים כמ"ש בתז"ח שם ע"ש ובנצח וייז נצחם על בגדי מארי נצחן קרב כמ"ש בר"מ פ' פנחס וצד השני הוא גבורה עם הוד דינא כו'. וז"ס הן הכה צור ויזובו מים ונחלים ישטופי הגם לחם יוכל תת שג' מפתחות הם שלא נמסרו לשליח וכולם הם כאן של חי' כנ"ל. ושל גשמים סוד המים כנ"ל ונקר' גבורות גשמים. ושל תחיית המתים והוא ג"כ שם ברכת מחיה המתים כידוע. וי"א אף של פרנסה ות"ק גשמים היינו פרנסה והוא ג"כ שם כידוע סוד שלחן בצפון ולכן בעצבון תאכלנה ושם נחש וצור חד על מיא וחד על עפר