עולם הלימוד · Olam HaLimud
Library › יהל אור

יהל אור קלג

Yahel Ohr 133 · יהל אור · free full Hebrew text

Open in the reader →

חיות הקודש והיא נותנת בלילה כמ"ש ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחק לנערותיה ומשריין דחיות הקודש הן ששים רבוא כמ"ש בפ' בהעלותך בחשבון הדגלים ע"ש. וז"ש בתז"ח דף צ' ע"א קיימין שתין אלף רבוא על טורין סגיאין שהן אלף טורין ובכל א' ששים רבוא וז"ש ושתו כל אינון בעירין די בטורי'. והן הרי בתר טורי דפירודא בסוד ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים כנ"ל וזהו בין הרים יהלכון ישקו כו' כנ"ל. והענין כי המשנה הוא אסור והיתר כשר ופסול טמא וטהור עה"ד טו"ר וה' דמים טמאים ה"ג וה' דמים טהורים ה"ח וכלל שלהן ג' ג' כידוע והן ג' ג' הנ"ל ובתחלה יוצא הדמים טמאים שהם אסור כו' ואח"כ ה' דמים טהורין (שהם כשר כו' כידוע) ואתפתחת ואולידת וסימנך ויך את הסלע במטהו פעמים וכתיב ותשת העדה ובעירם. בשני' שתו בעירם. וסוד הזה עמוק מאד מאד והוא נחש עלי צור והכאתו בסוד נשיכה ונאמר קח את המטה כו' ודברתם אל הסלע שהמטה הוא דאתהפך לנחש בחורב ובו הכה את הצור דאסתימת כנ"ל וכמ"ש בז"ח פ' בשלח ע"ש והמטה הוא מט"ט ע"ה טו"ר ששם המשנה והוא אתהפך ממטה לנחש ומנחש למטה כמ"ש בתי' ובתז"ח דף פ' ע"ג דביומי דחול שלטא עה"ד טו"ר דאיהו אדם דוייצר ביצה"ט וביצה"ר הה"ד וייצר ה' אלקים את האדם ואיהו עה"ד טו"ר דחב בי' אדם ודא הוא מט"ט דאיהו עבד דשליט בשית סדרי משנה ואיהו גופני ושליט בשית יומין דחול דאינון חולין דטומאה וחולין דטהרה ומיניה אתיהיבו שית סדרי משנה באיסור והיתר טומאה וטהרה כשר ופסול כו' ואילנא דעה"ד טו"ר צריך למיעבד ביה פירוד בין טוב לרע כו' ולקבל מ"ט מן מטטרו"ן אינון מ"ט פנים טהור ומסט' דס"מ מ"ט פנים טמא ומאן דזכי לחברא ה' למ"ט פנים טהור דאיהו ה' חומשי תורה אתעביד מט"ה כו' ובג"ד אקרי מטה האלקים כו'. ובתי' ת"מ דף צ"ו ע"ב ויורהו ה' עץ דא מטה דמשה דהוה מתהפך ממטה לנחש ומנחש למטה כגון להט החרב המתהפכת ודא מט"ט דבי הוה משתמש מרע"ה כגוונא דעד"א דהוה משתמש בי' והוה מנהיג בי' תתאין אוף הכי משה דהוה כגוונא דיליה הוה משתמש במטה ואמאי אתקרי מטטרו"ן מטה דלזמנין מטה כלפי זכו לצדיקיא ולזמנין מטה כלפי חוב' לרשיעיא ובג"ד אתהפך ממטה לנחש כו' ומנחש למטה כו' וכד ב"נ שליט על יצרי' נהפך נחש למטה ואם יצרי' שליט עלי' נהפך כו' ודא איהו רזא ותפקחנה עיני שניהם ובמאי אתפקחי למנדע טוב ורע דאיהו מטה כליל מתרווייהו כו'. וסוד הענין כי האילת סתימא בחוורא דאגוזא שהוא הסלע ועד דמחאן לה ומתברן לההוא בהו אבנים מפולמות ונקיב לון לא יצאו המים ולא אתפתחת האגוזא. ומחאה הוא במטה דאתהפך לנחש בשמאלא כמ"ש בז"ח פ' בשלח רק שהקב"ה אמר אל משה לדבר אל הסלע והוא סלע אחר בת מלך שאליה א"צ אלא דיבור ואז לא היו צריכין אל כ"ז בעצב תלדי בנים נשיכה הנ"ל בנחש ע"י שמיעתה לנחש ואכלה מעה"ד טו"ר ושם צריך להנשיכה ומחאה ואם היה מדבר אל הסלע ואז ואכל מעץ החיים וחי לעולם אבל באשר הכה אז נזדמן לו עה"ד טו"ר ונגזר עליו מיתה ונגנז בגיחון ולא נפקין אלא טפין טפין וצריך בכל פעם להכות ב' פעמים ואין מוציאין אלא טפין וכמ"ש בר"מ פ' תצא דף רע"ט ור"פ קום ר"מ טול אבנא דא בידך דאתמר בה על אבן אחת שבעה עינים לתבר' קליפין דאגוזא דהא כמה רועים פרנסי דרא אתכנשו על האי אבנא דאיהו סלע לאפקא מיא מתמן (והוא סלע דסתימא מכל סטרא והוא אגוזא ג"כ דסתימא מכל סטרא והוא גנת אגוז כמ"ש בז"ח דף י"ז ע"ג גנת אגוז כלומר גנת עדן מה האגוז הוא סתום מכל עבריו ויש עליו כמה קליפות כך כו' ובפ' שמות דף ט"ו ע"ב מה אגוז' טמירא וסתימא מכל סטרוי כך רתיכא דנפקא מגנתא סתימא מכל סטרוי כו' ע"ש) דכלה דילך מעין החכמה בהאי סלע דנביע' דילה באורייתא ברזין סתימין דלית סוף ועלה אתמר והחכמה מאין תמצא (ר"ל סלע דיליה הוא בת מלך כמש"ל ועל האי סלע סלע אחר ושם הקליפין דאגוזא דצריך להכות עה"ד טו"ר) וכל תוקפא דילהון לאעברא קליפ' דלעילא (קליפ' ירוקה פישון פשט תהו ובה א"צ הכאה) וכד מטו לקליפ' תניינא דאיהי תקיפא (בהו אבנים מפולמות והוא הסלע קליפ' חיוורא רמז ושם כל הולך על גחון ולא ידע איש את קבורתו ושם צריך להאי נחש) איהי קשיא לון (שנאמר בעצבון תאכלנה כל ימי חייך וקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את עשב השדה שבימי בראשית היה העץ ג"כ נאכל ונתקלל שהעץ לא יהיה נאכל אלא הפרי כמ"ש בת"כ פ' בחקותי והוא עץ המטה הזה ואינו נאכל אלא הפנימיות ונקבר בקוץ ודרדר שושנה בין החוחים ולע"ל יהיה גם העץ נאכל ועץ השדה כו' כמ"ש בת"כ שם) ומחאן בה כל יומיהון (כנ"ל כל ימי חייך) כולהו בלישנהון דאינון תקיפין כפטישין (ר"ל שנאמר כפטיש יפוצץ סלע והוא סלע הזה. ולישנהון הוא המטה שנאמר בו קח את המטה כו' ודברתם אל הסלע ונתן מימיו ולפי שלא דבר לכן אין יכולין להוציא אלא טפין טפין שהוציא הוא ונשאר מרע"ה כבד פה וכבד לשון בגלותא ואין תקנה אלא לע"ל שיתגלה עץ החיים וז"ש מרפא לשון עץ חיים. וז"ש) ול"ל רשו לאפקא מנה מיא אלא טפין דנפקין על ידך בזמנא דאתמר בה ויך את הסלע במטהו פעמים ובמחאה תניינא נפקי אלין טפין (שמחאה הוא בעה"ד טו"ר ובמחאה ראשונה שבר את הבהו ובשני קליפא דקיקא חשך עד שהגיע אל חללא דאגוזא תהום. ובהכאה ראשונה יצאו דם ששם קבור ההוא נחש ולכן לחיך הוא את הדמא והוא מ"ט פנים טמא דמטה דאתהפך לנחש ובו ימות משיח בן יוסף וזהו לחיך דמא ובמחאה השנית יצאו מים ושתו כל בעירן די בטורייא והוא לידת משיח בן דוד ואח"כ אתפתחת לאולדא את הולד שילה משרע"ה ויתגלה ע"י התורה כמ"ש בתז"ח דף ע"ד ע"ד מאן עוברא אלא דא אורייתא ואיהי שכינתא ההוא ילד דאתייליד מינה בירחא קדמאה מאלין דאתמר בהון אין ב"ד בא עד שתתפשט מ"ה ט' חדשים על ישראל בירחא קדמאה כו' קמו מ"מ ואמרו ר"מ טול אבנא דא לגבך דאנת הוא דאתמר עלך ותרא אותו כי טוב הוא ואוקמוה מ"מ מאי כי טוב דאתייליד מהול ואנת הוא כלול מט' ירחין אלו ומסטרא דעבורא דילך כו' והאי אבנא טפה קדישא כלילא מעשרה אנת הוא זרע דאתמשכא מינה ובך תליא פרקוניה כו' ושם בדף ע"ה ע"א דאנת הוא דאתמר בך ויך את הסלע ולא נפקו מיניה אלא טפין טפין הכי מ"מ אינון כמאן דמחי בסלע ואינון לישנהון כפטיש יפוצץ סלע ופסקין בה כמה פסקות דהלכות ולא נפקו מינייהו אלא טפין טפין ואינון לקוטות ובג"ד בך תליא כולא כו' וכד אתגלי לך אילנא דחיי בדרא בתראה כו' ובהון תהא אנת כבד פה וכבד לשון ולחכימא ברמיזא (וזהו הסלע גחון) ולית מיתה