יהל אור קיט

עלאי כו' בגין דהא עפר כד איהו אוליד בחילא דתלת עלאי אפיק ד' נהרין דתמן משתכחי אבני יקר כו' ואלין אבני יקר אינון י"ב ואינון לד' סטרי עלמא לקבל תריסר שבטין דכתיב והאבנים תהיין על שמות בני ישראל שתים עשרה על שמותם ואלין תריסר בקר דאינון תחות ימא כו' ות"ח אינון תריסר דקאמרן דאינון תריסר אבנין אינון תריסר בקר דתחות ימא בג"כ נטלי אינון תריסר כל הבקר לעולה שנים עשר כו' והן הכל דוגמת י"ב החיות ד' סדרין ג' לכל צד ארבעה טורי אבן וכן הבקר. שלשה פונים צפונה כו'. ואמר שיצאו מאבהן וכן אמר בפ' ויקהל (שם) ואלין אינון דנפקין מאבהן עלאין כו' כנ"ל ואמר שם ר"ש פתח מי עלה שמים וירד כו' וכלא בקב"ה אתמר כו' והכא איהו רזא דרתיכא עלאה בארבע סטרין דאינון יסודי קדמאי דכלא כו' ועבפ' יתרו דף ע"ט ע"א בפ' הזה מי עלה שמים כו':

ובגין דכלהו מתקשרין כו'. ר"ל אלו הד' חיות כנ"ל בפ"ב:

אינון תריסר נהורין קיימין תחות אלין בההוא רוחא וההוא רוחא עלייהו בשלימו. ר"ל שאלו י"ב נהורין שהן י"ב חיות הן תחות אלו י"ב נהורין שהן כלולין בההוא רוחא וקיצר כאן שסמך על מ"ש בפ"ב כמש"ל. ויותר נכון שצ"ל קיימין תחות ההוא רוחא דקאמרן:

אלין ד' נהורין עלאין כו' לכל סטר. ר"ל ד' חיות הקדש חיות גדולות תחתיהם ח' חיות קטנות כנ"ל:

אלין ד' סמכין כו'. ר"ל ד' חיות הנ"ל וכמ"ש בפ' ויקהל ופקודי במאמרים הנ"ל ואמר אלין באלין כחדא. ר"ל של היכל הזה עם של שמים כאחד:

תחות אלין כמה דרגין לדרגין כלהו נפקי מינייהו מאלין יסודין תתאין. ר"ל תחות אלו הד' חיות מתפשטין כמה מדריגות כמ"ש לעיל כמה מלאכים ראשים וממונים אלין על אלין וכולם תחת הד' חיות והכל מאלו ד' יסודות ארמ"ע והן מאלו יסודות תתאין ר"ל מאלו ד' חיות כנ"ל ומפרש והולך מנייהו מסטרא דמיא כו':

כגוונא דא תנינן ארבעה כו' בר ההוא שלימא חסידא כו'. ר"ל ר"ע כמש"ו שהוא היה שלם בכל בחכמה ובמנין כמ"ש (חגיגה ט"ו ע"ב) שאמר הקב"ה הניחו לזקן זה ראוי להשתמש בכבודי. ואמר חסידא שזהו גדר לרוח הקדש כמ"ש (ע"ז כ' ע"ב ע"ש וש"מ) וחסידות מביא לידי רוח הקדש שנאמר אז דברת בחזון לחסידיך וגדר החסידות הוא אהבה שלימה בחסד כידוע. וז"ש דאתי' בסטרא דימינא ואתדבק בימינא וסליק לעילא. ר"ל שהלך כל המדריגות תתאין הכל בסטרא דימינא ששם אין אחיזה לס"א. ואתדבק בימינא. ר"ל בהיכל אהבה. וסליק לעילא. ר"ל לחסד דאצילות כמש"ו משא"כ אלו השלשה שנחתו לתתא כמש"ו:

כד מטא להאי אתר דאקרי היכל אהבה אתדבק בי' ברעו דלבא. שכאן צריך לאהבה שלימא ורעו דלבא בסוד ייחוד ק"ש בהיכל זה:

אמר האי היכלא צריכה איהו לדבקא לי' בהיכלא דלעילא באהבה רבה כו'. ר"ל לדבק זה ההיכל בהיכל דאברהם באצילות שנקר' אהבה רבה וזה ההיכל נקרא אהבה זוטא בסוד המאור הגדול ואת המאור הקטן כמ"ש בפ' בראשית דף כ' ע"א כדין אזעירת גרמה למיהוי רישא לתתאי כו' בכל אינון דרגי דילה אע"ג דאיהי רישא עלייהו דהא לית אתתא (בריבויא) בר עם בעלה כחדא את המאור הגדול הוי"ה ואת המאור הקטן אלקים כו' ע"ש. וז"ש כדין אשתלים ברזא דמהימנותא. שהוא ייחוד זו"נ:

ואיהו סליק ואשלים אהבה זוטא באהבה רבה. כי יש כמה מדריגות באהבה וכן בכל דבר יש שמגיע בעולם העשיה לבד ויש למעלה מזה וכן בכל עולם כמה מדריגות ויש באהבה דבריאה לבד והוא הגיע אפילו לאהבה רבה דאצילות ולכן אמר שלימא חסידא ומעלתו גבה מאד בכל השלימות כמש"ל ע"א דאינון נשמתין דמתערי תיאובתא דרחימו דעילא ותתא כחדא אינון נשמתין עלאין כגון ר"ע וחברוי כו'. ולכן אשלים אהבה זוטא באהבה רב' כדקא חזי וזהו שנקרא חסידא שלימא כנ"ל:

וע"ד מית באהבה ונפק נשמתיה בהאי קרא ואהבת. ר"ל כמ"ש (ברכות ס"א ע"ב) א"ל תלמידיו רבינו ע"כ א"ל כל ימי הייתי מצטער ע"פ זה ואהבת בכל נפשך כו' היה מאריך באחד עד שיצאה נשמתו באחד. והוא כי הייחוד של ק"ש באחד הוא בהיכל אהבה להדבק באהבה רבה דלעילא בסוד ואיש כי יקח את אחותו חסד הוא ולכן היה מאריך באחד והוא תיאובתי' דרחימו דעילא ותתא כידוע בסוד יחוד ק"ש וזו היא מיתת נשיקה כנ"ל לכן יצאה נשמתו באחד וז"ש בכל נפשך אפילו נוטל את נפשך אפילו בשעה זו להדבק באהבתו. וז"ש בכל ימי הייתי מצטער בכל לבבך אפילו נוטל את נפשך מתי יבא לידי ואקיימנו ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו שאמרו לו עד כאן ר"ל כמ"ש המפרשים ששאלו לו למה מאריך בזה הפסוק ואינו קורא יותר וז"ש ועכשיו שבא לידי כו' והוא בתיבת אחד כנ"ל. וז"ש יצתה בת קול אשריך ר"ע שיצתה נשמתך באחד יצתה ב"ק אשריך ר"ע שאתה מזומן לחיי עוה"ב ופרשו ז"ל בלא דין כלל. והוא כמש"ל דאינון נשמתין דמתערי תיאובתי' דרחימו כו' כגון ר"ע וחברוי דאלין לא אתקריבו לאסתחאה בנהר דינור דהא כל שאר נשמתין כו'. וז"ש זכאה חולקי':

כל אינון אחרנין נחתו לתתא כל חד וחד ואתענשו בההוא יסודא דנחת לתתא. ר"ל שאלו הג' לא עאלו לעילא בהיכלות האלו וסליקו לעילא שכאן סוד הייחוד אלא נחתו לתתא במט"ט שהוא עה"ד טו"ר ושם פגעו בההוא רע ואתענשו כל אחד באותו יסוד שעלה. והענין כי אין דבקות אלא בימינא שלכן הק"ש בהיכל אהבה שלכן ר"ע דאתי' בסטרא דימינא נכנס בשלום ויצא בשלום משא"כ הם שנכנסו בג' יסודות האחרים ונחתו לתתא כמש"ו:

אלישע נחת לתתא. ר"ל במט"ט כנ"ל. בסטר שמאלא דאיהו אשא ונחית בי' ולא סליק. ר"ל שלא סליק למעלה בהיכלות אלא נחית משם למטה עד הס"א וז"ש ואערע בההוא ס"א דאקרי אל אחר. והוא ג"כ ביסודא דאשא בס"א שכ"א נחת ביסודו כנ"ל. והוא בהיכל שכנגד היכל זכות שהוא יסוד השני מד' יסודות ארמ"ע חגת"ם כנ"ל והוא היכל חובה כמש"ל דף רס"ה היכלא רביעאה היכלא דא איהו דאקרי חובה כו' בהאי היכלא אתחזי חד רוחא שליט תקיפא דאיהו על כלהו ודא אקרי אוף הכי אל כגוונא דאחרא דבסטר קדושה האי איהו אל נכר כו':

ואתמנע מני' תשובה ואתתרך בגין דאתדבק בי'. ר"ל שנדבק שם בס"א שכל ישראל אף אם חוטאים ורשעים מ"מ נשארין ברזא דמהימנותא כמ"ש אע"פ שחטא ישראל ואפי' בגר אמרו (סנהדרין מ"ד ע"א) דאף אם הדר בי' ישראל מומר הוא כו' דלעולם נשאר ברזא דמהימנותא כמ"ש בפ' שמיני דף ל"ו ול"ז