יהל אור קכ

ת"ח בזמנא דב"נ מתכשרן עובדין לתתא אתער לגבייהו לעילא ימינא דקוב"ה (כו' עי"ש עד) וישראל אע"ג דלא מכשרן עובדין כלהו מן סטרא דימינא קא אתיין ובגין דאתכפייא ימינא (בעובדייהו) שלטא עלייהו שמאלא וכל אינון דאתו מסטרא דשמאלא וע"ד שליחותא בידא דחיותא ועכו"ם וכל דדמי לון דאינון מסטרא דשמאלא ולא בידא דישראל דאע"ג דחייבי נינהו מסטרא דימינא קא אתו כו' אינון בימינא ולא אתדבקו בשמאלא ולא אתערבו בהדה לעלמין כו' אר"א ודאי הכי הוא כו' (ע"ש עד) ולא אתערבון בהדה לעלמין כו' אבל הוא אתדבק בשמאלא באל אחר ולכן אתמנע מני' תשובה וכמ"ש (חגיגה ט"ו ע"א) יצאה ב"ק ואמרה שובו בנים שובבים חוץ מאחר וכמ"ש (קדושין ל"ו ע"א) בין כך ובין כך אתם קרוין בנים וכנ"ל וז"ש שובו בנים שובבים אע"ג ששובבים אתם מ"מ אתם בנים ולכן שובו חוץ מאחר שנפק מכלל בנים כנ"ל וכמ"ש כל באי' לא ישובון ואינו דומה לעכו"ם שלא היה כלל בימינא וז"ש שידע כבודי ומרד בי ואפילו גר אינו נכנס בכלל בנים כידוע וכמ"ש (שבת ל"א ע"א) ומה ישראל שנקראו בנים למקום כו' גר הקל כו':

וע"ד אקרי אחר ואוקימנא. ר"ל שנדבק באל אחר ונענש הוא יותר מכולם לפי שכל תוקפא דס"א בשמאלא לכן נדבק בם:

בן עזאי נחית ביסודא דעפרא ועד לא מטא לאוקידו דעפרא דמאטי לההוא סטר אחר' אטבע בההוא עפרא ומית. שהמיתה הוא בסוד העפר כידוע בסוד כי עפר אתה ואל עפר תשוב ונחש עפר לחמו וכמ"ש לקמן דף רס"ח ע"ב ואמר לאוקידו דעפרא כמ"ש לקמן דף רס"ו ע"ב האי רוחא איהו אקרי אפרא כו' בגין דהאי איהו עפרא דקיטמא כו' (ע"ש עד) מעפר שריפת החטאת כו' רזא דההוא חויא תקיפא. ואמר ועד לא מטא לאוקידו כו' שח"ו לא מטא לס"א רק אחר לבד אבל ב"פ וב"ז לא נחתו שם אלא דנחתו בעה"ד טו"ר כנ"ל ונענשו שם והוא כענין שנאמר לעיל בחייבי עלמא אע"ג דחייבי נינהו לא אתדבקון בשמאלא אלא ימינא אתכפייא ושלטא עלייהו שמאלא. והוא המקום שיש רשות לשלוט הס"א וז"ש למטה אשר יש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים כו'. וז"ש ועד לא מטי כו' ר"ל בעפר של הקדושה שעושה פירות יש שריפת ארץ שנצלל לס"א פסולת עפר שמכל הד' יסודות מפסולת שלהן יצאו ד' יסודות הס"א ממים מצולות ים וכן מכולם כידוע. והוא מ"ש גפרית ומלח שריפה כל ארצה לא תזרע ולא תצמיח כו' והוא דמאטו לס"א כמ"ש שם אפרא דקיטמא דלא עביד תולדין ואיבין לעלמין. והוא אטבע קודם שהגיע לשם ולכן מית בההוא עפרא כמ"ש (סוטה מ"ו ע"א) מפני מה אמרה תורה הבא עגלה בנחל אמר הקב"ה יבא מי שלא עשה פירות ויערף במקום שאין עושה פירות ויכפר על מי שלא הניחוהו לעשות פירות שהוא המיתה ואמרו הי פירות אילימא פ"ו כו' אלא אמצות. וז"ש וע"ד כתיב יקר בעיני ה' המותה לחסידיו שלא יעשה פירות. ואמר לחסידיו כמ"ש (ברכות נז ע"ב) הרואה בן עזאי יצפה לחסידות ולפי שלא נשלם עדיין בשנים לא עלה כר"ע ונטבע בעפר שהוא נגד היכל אהבה כמ"ש בהיכל חמישי דס"א האי רוחא אקרי אפרא כו' כנ"ל:

בן זומא נחת ביסודא דרוחא ואערע ברוחא אחרא דמטא לסטר מסאבא דאקרי פגע דע ובג"כ פגע בי' ולא אתיישב בי'. כמ"ש (חגיגה י"ד ע"ב) בן זומא נפגע ואמר ברוחא אחרא דמטא לסטר כו'. ר"ל שאין נכנס בס"א ח"ו כנ"ל אלא פגע ברוח דמטא לס"א שמקבל ממנו הס"א וכן בב"ע כנ"ל וההוא רוחא דמטא לס"א הוא נקרא פגע רע שאינו רע עצמו אלא פוגע ברע וכן אוקידו דעפרא שממנו נעשה האפר דס"א אינו הרע בעצמו ובהן נענשין ב"א והגיע לצדיקים כמעשה הרשעים כנ"ל. והוא נחית ברותא דחכמתא שהוא אוריאל שבו ניתנה התורה כמ"ש בפ' יתרו דף ע"ח ע"ש ופגע ברוחא אחרא ולא אתיישב בי' חכמתא ונפגע. וז"ש (חגיגה שם) ועהכ"א דבש מצאת אכול דייך פן תשבענו והקאותו שהוא היה חכם כמ"ש (ברכות נ"ז ע"ב) הרואה בן זומא יצפה לחכמה וכולם נענשו בענין שלו כידוע:

וכלהו לא אשתובו מעונשא וע"ד אמר שלמה יש הבל (וגו' עד) כמעשה הרשעים בגין דאלין כו'. ר"ל יש הבל כו' כמ"ש בתיקונים תס"ט דף ק"ה ע"א קין אתקרי ע"ש דקני על אחוה בגין דחזא יקרי' ותקפי' לעילא דאתקבל קורבני' כו' א"ל א"כ דקרבנא דילי' אתקבל אמאי אתיהיב חילא לקין למקטלי' א"ל בג"ד יש הבל אשר נעשה על הארץ אשר יש צדיקים כו' אמאי א"ל הכא ודאי רזא עלאה הוא דאיהו הוה דרגא דעה"ד טו"ר דחאב בי' ובמה דחאיב בי' קביל ענשיה בהאי עלמא כו' כתיב יש הבל אשר נעשה על הארץ בההוא יום הציץ ומית אר"ש בג"ד אשר יש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים א"ל הכא אתרמיז צדיק ורע לו רשע וטוב לו צדיק ורע לו הכא אתרמיז יש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים ודא רזא דצדיק דאערע לי' כמעשה הרשעים לאו דאיהו רשע ולאו בן רשע אלא כמעשה הרשעים דחב בעובדא דחייבא דאינון ס"מ ונחש אירע לי' עובדא דילהון והאי איהו רזא פקד עון אבות על בנים בגין דמעשה אבותיהם בידיהם כו'. והוא סוד הגלגול והבן זה מאד. ואמר שם דף ק"ט א"ל חברייא ר' ר' א"ה דאינון צדיקייא אמאי מגיע אליהם כמעשה הרשעים א"ל גלגולא גרים לון דייתי לון כעובדא דרשיעי' כו' נשמתין דלהון מסטרא דאדם והבל דדא חאב במחשבה כו'. והענין כי אלו כלם באו לתקן קלקול הבל שהיו מגלגולו כי אתגלגל בתלת גלגולין אלו הג' כי הבל הוא בסוד הבל דנפיק מפומא דכליל בתלת אש ורוח מים שהוא רזא דתלת אבהן וכמו שאדם נתגלגל בתלת אבהן שלש היסודות הנ"ל ובמשה יסוד הרביעי כליל כולם בסוד משה ש' תלת חיוון מ"ה אדם כמ"ש בתיקונים כן הבל נתגלגל באלו הד' וכלם נתענשו שכלם חטאו בזה שהבל הציץ כמ"ש שם דף ק"ה ע"א עובדא דאבוה הוה לי' ומת כי ביום אכלך ממנו (כו') בההוא יומא הציץ ומת. וכן כאן כולם הציצו כמ"ש ב"ע הציץ ומת ב"ז הציץ כו'. וענין הציץ הוא במחשבה חטאו כמו בהבל שכלם נכנסו לפרדס שהוא עה"ד טו"ר ושם חטא אדה"ר ושם מקום הטעות אל תמר בו ושם קלקל הבל במחשבה וכן אלו לא תיקנו רק ר"ע לבד וגם אליו הגיע כמעשה הרשעים על גלגולו כמ"ש על מיתת ר"ע בגמ' אשר יש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים והוא ענין הנ"ל. וז"ס יש הבל אשר נעשה על הארץ שהבל הוא תלת גלגולין דאמ"ש ועל הארץ הוא יסוד הרביעי רק ר"ע לא הציץ ותקן הכל שנכנס ויצא בשלום שהן עאלו בקליפין דפרדס והוא נכנס במורא כי קודם שמגיעין אל הקדושה צריך לעבור גו קליפין