יד המלך (לנדא) - א מט

עד שיבלו שפתותיכם מלומר די' אבל המשנה מיירי בכל שארי המצות ודרכי העבודות השם דאסור לנסות בהם והנה לא על תוס' לבד קשה כי אם גם על הגמרא הוא תמוה דבפ"ק דפסחים דף ע' מסיק הגמרא אהא דלא יבדוק מפני הסכנה. דהיינו סכנת עקרב ופריך הגמרא והא שלוחי מצוה אינן ניזקין ומשני דחיישינן שמא תאבד לו מחט ויסיח דעתו מהמצוה לבקש המחט ופריך הגמרא וכה"ג לאו מצוה הוא והא תניא האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיה בני הרי זה צדיק גמור ואיך פריך הגמרא ממצות צדקה על בדיקת חמץ הלא בצדקה מותר לנסות לכתחלה אם יקבל שכרו ומכ"ש ע"מ לקבל פרס משא"כ בבדיקת חמץ וכל שארי מצות כדומה משנה שלימה שנינו אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב ע"מ לקבל פרס והנראה לי בזה דרבינו כיון כאן בצחות לשונו להראות לנו דעתו בכונת המשנה דאבות דהכונה הוא להורות לנו איזה דרך ישכון. אור עבודת ה' מאהבה דהוא דרך המובחר היותר טוב בעבודת השי"ת וכמו שסיים רבינו כאן בפירוש המשנה כלומר עבדו מאהבה. אבל בכ"ז אם עשה איזה מצוה ממצות השם ב"ה וכונתו היה לקבל פרס אף דאין זה עובד מאהבה בכל זאת עכ"פ שכר מצוה עלתה בידו וממילא אין שום חילוק בכונת המשנה בין מצות צדקה לשאר מצות דודאי גם בצדקה אם כונתו להתעשר או שיחיה בנו אף דבצדקה מותר לו לכתחלה לעשות בשביל כן אבל מ"מ אין ספק דבכונה זו אינו עובד מאהבה דהא אומר בפירוש שעושה מצוה זו להשיג בשבילה טובת עוה"ז כמו עושר ותחיות בנו ואין זה אהבת ה' דהרי הוא אוהב א"ע ואיך יהיה נחשב זה מעובדי השם באהבה ואין חילוק בין מצות צדקה לשאר מצות רק לענין איסור נסיון שבשאר מצות אסור לנסות את ה' כמ"ש לא תנסו את ה' אבל במצות צדקה מותר לנסות השם כמ"ש ובחנוני נא בזאת אולם לענין הדרגת עבודה מאהבה אין חילוק בין צדקה לשאר מצות השם דשלא ע"מ לקבל פרס היא עבודה המה מאהבה וע"מ לקבל פרס הוא עבודה הפחותה שאינה רק מיראה. ואם היתה כונתו ע"מ לקבל פרס אף במצות צדקה אינו חשיב בזה עובד מאהבה וכמו כן בכל שארי מצות אף דאסור לנסות בהם לכתחלה בכל זאת בכל אופן עכ"פ שכר מעשה עלה בידו שהרי קיים המצוה כמו שנצטווה עליה בתורה ואין בזה הבדל, רק בין מעט לרב שהבוחן לבבות יודע מחשבות וכונת לב עבדיו אם כיונו בקיום מצותיו מאהבה הרי שכרו כפול ומכופל (וכמבואר בספרי) ואם כיון מיראה שכרו פחות אבל שכר מעשה עולה בידו בכל אופן ונקרא ג"כ עובד ה' רק בעבודה מיראה ולפ"ז שפיר פריך הגמרא וכי האי גונא לאו מצוה הוא והלא אנו רואין בצדקה בכגון זה דהוי צדיק גמור והרי אין חילוק בין צדקה לשאר מצות רק לענין עבירת הלאו דלא תנסו אבל לענין כונת קיום המצוה עצמה אין חילוק בין צדקה לשאר מצות וכיון דאנו רואין דבצדקה אף שכונתו היה לקבל פרס בעבודה הרי הוא צדיק גמור הרי גם בשאר מצות אם עשאם לכונה זו עכ"פ מצוה מיקרי להיות בו סגולה זו דשלוחי מצוה אינן נזקין וניחא בזה שינוי לשון של שני גמרות האלה דבפ"ק דר"ה פריך הגמ' וכי האי גונא לאו צדיק גמור הוא ובפ"ק דפסחים פריך הגמ' וכי האי גונא לאו מצוה הוא:

משום דבפ"ק דר"ה קאי קושית הגמרא על מצות צדקה. בעצמה דמותר לנסות בה לכתחלה והלכך שפיר אף דאינו עובד מאהבה. ומשום דהיה מתכוין להנאתו בכל זאת. צדיק גמור הוא דהלא הכתוב התיר לו לעשות מצוה זו באופן זה משא"כ בפ"ק דפסחים דקאי קושית הגמרא על מצות בדיקת חמץ ושארי מצות זולת מצות צדקה, דאין לו לכוין בעשיתן להנאתו ולכן פריך הגמ' דנהי דאם נתכוין לכך אין זה צדיק גמור מ"מ עכ"פ קיום מצוה מיקרי

וראיתי בתוספות י"ט במשנה זו דאבות דאל תהיו כעבדים המשמשין את הרב ע"מ לקבל פרס. וז"ל וכתב הרב דפרס הוא מה שאדם נותן למי שעובד אותו והוא אינו חייב לו כלום כלומר שזו ההפרש יש בין שכר לפרס. כי השכר הוא מה שינתן בדין וכך כתב הרמב"ם ע"כ והנה אם אמנם. כי רבינו כתב בפירושו למשנת אבות בתוספת ביאור בכל זאת לשון המשנה אינו מרוח בכונה זו דהא סתם עבדים המשמשים את רבם. אזי מגיע להם שכרם חלף עבודתם ואף בעבד עולם דקיימינן דיכול הרב לומר לעבדו עשה עמי ואיני זנך זה דוקא בשנים כתיקונם דיכול העבד לעשות בנקל מזונותיו בצדקה אבל בשני בצורת יכול העבד לומר לרבו או פרנסני או הוציאני לחירות וכן פסק הטור. יו"ד בהלכות עבדים וכך כתבו גם התוספת והרא"ש והרשב"א הביאם מרן הכ"מ פ"ט מהלכות עבדים ה"ל ז' ולדעת כולם כן הוא עכ"פ מדת השורה דכל אדון מחויב לזון עבדו תמורת עבודתו ויגיע כפו וכשהאדם עובד את את ה' כעבד המשמש את הרב אזי בודאי מקוה מאת ה' משכורתו או חיוב הספקתו המגיע ביושר לכל עבד מאת אדוניו ומה ענין פרס האמור בזה הלא כל חלף עבודת עבד אשר מגיע לו עפ"י מדת היושר הכל שכר מיקרי ולא פרס וביותר קשה לפירושם דאם פרס הוא דבר שאין האדון חייב בו כלום א"כ איך יבטח העבד לעבוד על דעת כן כי יקבל פרס זה מאת אדונו ואיך שייך בזה הלשון כעכדים המשמשים את הרב ע"מ לקבל פרס דאם אין הפרס מגיע מהאדון איזה לשון ע"מ לקבל שייך בו גם לא ידעתי דאם פרס הוא מתנת חנם אם העובד את ה' יודע שאינו מגיע לו שכר חלף עבודתו למה לא יהיה רשאי לחכות ולקות לחסדי ה' כי יקבל מתנת חנם מהשם ב"ה. גם מה שפירש הרב מברטנורה דפרס האמור במשנה הוא לשון ערך כדמתרגמינן ערכך פורסניה. כונה זו ג"כ אינה מסובלת בלשון המשנה כלל ולולי דמסתפינא לחדש פירוש במשנה את אשר לא שערום הראשונים הייתי אומר דכוונת תיבת פרס הוא לשון חלק וכן הוא בלשון התורה מפרסת פרסה. והכונה הוא דקליפת הקשות שבתחתית הרגל הוא מחולק לשנים גם בלשון המשנה מצינו דאין מערבין בפרוסה והרבה כיוצא בהן והיתה כונת המשנה בזה דהנה בכל עבודה שהעבד עובד לרבו והשכיר לשוכרו יש לכל אחד משניהם חלק בתועלת עבודה זו דהעבד עובד בגופו, ורבו מספיק לו מזון וכמו כן הוא בשכיר ושוכרו ולכן כאשר האדון מספיק פרנסת העבד או דהשוכר משלם להשכיר שכר פעולתו אזי הוא נותן לו זאת בעד חלקו אשר להעבד ולהשכיר בפעולתו אשר עבד ותשלומי חלק זה של העבד נקרא פרס דהוא חלקו אשר לו בהפעולה וגוף שבח הפעולה אשר יקבל האדון לרשותו זה הוא חלקו של האדון והנה זה הוא בפעולה ועבודה אשר עובד אדם לחבירו דכאשר יגיע הפעולה והעבודה כולה לרשות הנעבד אזי מחויב נשלם להעובד חלקו והפרס שלו אשר לו בעבודה משא"כ כאשר עובד האדם את בוראו ויוצרו. דאינו מגיע להבורא ב"ה שום תועלת בעבודה זו וכמאמר איוב ואם תצדק מה תתן לו הרי אין חלקו ופרס של העובד ביד הבורא ב"ה וממילא אינו מגיע לו שום שכר מהבורא חלף עבודתו ע"כ לא שייך כלל בעבודת השם ב"ה קבלת פרס ואין עבודת האדם ליוצרו רק דרך אהבה וחבה אשר דבוק לבו בהשם ב"ה כל כך עד אשר הוא שמח לעשות רצונו ומתעדן בעבודת קונו וכמו שיש קצת עבדים אשר לבם ורוחם נאמנים כל כך לאדוניהם עד אשר ישתדלו ויתמידו בעבודתם אף בדברים שאין בהם שום תועלת להאדון כלל רק מצד נדיבת לבם לאדוניהם המה רוצים להראות חשק עבודתם ואהבתם כי כל חפצם ומעשיהם הוא רק לכבוד ולשם אדוניהם ובעבודת עבד כזאת אף כי הוא מרוצה מאוד להאדון כי בזה יודע תום לב העבד נגדו בכל זה אין בעבודה זו שום פרס אשר מגיע להעבד מאדונו דהלא גם להאדון אין תועלת בעבודה זו. ולכן רצה המשנה להורות לנו דרך העבודה האמיתי איך לעבוד את ה' לבל נאמר בלבבינו כי השם ב"ה הוא צריך לעבודתינו ומגיע לו איזה תועלת בנו ויש לנו איזה צד אשר מגיע לנו ממנו עבור חלק ופרס אשר לנו בעבודתינו ע"כ הזהירנו משנתינו דאל תהיו כאותן עבדים אשר מגיע לאדוניהם תועלת בעבודתם ובתועלת זו יש חלק ופרס להעבדים בתוכו וכשהם עושים עבודתם. ע"מ לקבל פרס זה המה עושים אלא הוו כאותן עבדים המתמידים בעבודת רבם אף בדברים שאין בהם תועלת לרבם וכשהם עושים עבודתם המה יודעים כי אין להם בעבודה זו שום חלק ופרס אצל רבם וע"ע שלא לקבל פרס המה עושים רק מאהבה וחיבת אדוניהם

ועפ"י פירושינו זאת עולה לנכון הגירסא הישינה דהוו כעבדים המשמשין את הרב ע"מ שלא לקבל פרס משום דהגירסא שלא ע"מ לקבל פרס אינו סובל רק הכוונה מצד המקבלים דכונת העובד לא יהיה ע"מ לקבל פרס אבל עדיין לא נכלל בו כונת הוראות דרכי העבודה של אדון זה דאינו צריך לעבודתינו וממילא אינו מגיע לנו שום פרס ממנו ואדרבא דגרסא זו דשלא ע"מ לקבל פרס מורה להיפך דמגיע לנו פרס אך דדעת העובד בעבודתו לא יהיה אדעתא לקבלו אבל הגרסא דע"מ שלא לקבל פרס מורה דבעבודת ה' ב"ה צריך העובד לדעת דעבודתו הוא מדרכי עבודת עבד אלה אשר לא די שהמה אינם מצפים לקבל שכר בעבודתם אלא דאין מגיע להם שום פרס בפעולתם זאת ומשום דאין לרבם שום תועלת מעבודתם ואין עבודתם רק לחשק אהבתם ולעוצם דביקתם בעצות רבם