יד המלך (לנדא) - א מח

בהפירוש המשנה שהבאתי דגויות הרשעים לא יזכו לעולם התחיה ואשר שכב לא יוסיף לקום כי אם גם בחייהם היה גופם וגויתם קרוים מתים ואיך יזכו גויות האלה אחר מיתתן שיהיו עוד חיים

שוב ראיתי דבפרק אלו דברים דף ס"ח. מבואר בגמרא בהדיא דהתחיה יהיה לגופות דמייתי שם את הנאמר בנביאות זכריה עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים ואיש משענתו בידו וילפינן מג"ש דבאלישע כתיב ושמת המשענת על פני הנער מה להלן תחיות המתים אף כאן תחיות המתים ותחיות המתים האלה בודאי להגוף הם לכן הנראה לי את הנכון בזה דודאי גם דעת רבינו הוא דעולם התחיה אשר לימות המשיח הוא גם לגופות והעוה"ב שכתב רבינו כונתו הוא על התחיה השניה שתהיה לעתיד לבא ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים ועל תחיה זו נאמר ורבים מישיני עפר יקיצו וכן כתב הריטב"א הביאו הרדב"ז בתשובותיו סימן תרמ"ד כי כן היה קבלה בידו מרבותיו גם הרדב"ז בעצמו הסכים שם כן וכן מורה בכמה מקומות בתלמוד כי כן דעתם דיהיו שתי תחיות אחת לימות המשיח ותחיה השנית לעתיד לבא ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים ועל תחיה השניה זו היתה כונת רבינו בהלכה זו

פרק י' הלכה א' אל יאמר אדם הריני עושה מצות התורה ועוסק בחכמתה כדי שאקבל כל הברכות הכתובות בתורה כו' ואפרוש מן העבירות שהזהירה כדי שאנצל מן הקללות הכתובות בתורה כו' אינו ראוי לעבוד את ה' על דרך זה דהעובד על דרך זה הוא עובד מיראה כו' ואין עובדין על דרך זה כי אם אנשים והקטנים וע"ה שמחנכין אותן כו' ע"כ

רבינו הקטין בכאן כל כך מעלת העובד מיראה עד שיחסו רק לע"ה ונשים וקטנים ואף דמצינו מקרא מלא במשנה תורה ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה ומצינו בא"א ע"ה שאמר לו מלאך ה' בעקידתו את בנו יחידו עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה והנכון בזה שמעלת היראה האמורה בא"א ע"ה וגם האמורה במשנה תורה הכוונה הוא על יראת ה' מכח גדולתו ורוממתו א"ס וכמו שמצינו הרבה בזוהר עוצם הדרגות יראה הרוממת בגין דהוא רב ושליט עקרא ושרשא דכל עלמין וירא כזה נקרא ירא ה' או ירא אלהים ואמר הכתוב יראת ה' טהורה עומדת לעד. והכוונה הוא דכשהיראה היא טהורה שאינו ירא רק בלתי מה' לבדו אזי היראה כזו עומדת לעד דכיון ליראתו הוא מעצמותו יתברך אזי בין אם מטיבין לו ובין אם מריעין לו מלמעלה תגל נפשו בה' דכל מה דעביד לטב הוא דעביד אמנם כשהיראה הוא מחמת עונשו וירא כזה אינו נקרא אלא ירא שמים מחמת שירא ומפחד מהעונש הבא מאמצעות מערכות השמים יראה זו איננה טהורה ואינה עומדת לעד דלפעמים מטיבין לו כל כך מלמעלה עד אשר יעוז בהותו ויבטח ברוב עשרו וישכח צור ישועתו ותפסק יראתו וכמ"ש וישמן ישורון ויבעט וגם להיפך אם מריעין לו חלילה אזי יהרהר אחר מדותיו ב''ה באמרו מקרה אחד לצדיק ולרשע ומה בצע לנו כי נעבדנו וכמו שאמרה אשת איוב לבעלה כאשר באו עליו היסורין ברך אלהים ומת. כי היא דימה בנפשה שאיוב הוא ירא שמים היינו יראת עונש שלא יאבד כל ההצלחות שהיה לו ולכן אחר האבדון של כל אלה אמרה לו מעתה אין לך לירא עוד הלא אין לך עוד לקחת ממך מאומה רק את נפשך הלא טוב מותך מחייך לכן ברך אלהים ומת והוא בצדקתו ותום לבבו השיב לה שהוא מעולם לא היה יראתו יראת העונש רק את הטוב ואת הרע יקבל מה' באהבתו אותו והוא ירא את ה' בכבודו ובעצמו מחמת גדלו ורוממתו לאין סוף וכמו שהעיד עליו הכתוב תם וישר וירא אלהים ורבינו כוון כאן ליראה הפחותה היינו יראת עונש ולכן הפחית מדרגתה לפי שהיא מתנגדת ליראה השלמה ומצינו למרע"ה במעמד הר סיני אמר אל העם כי לבעבור נסות אתכם בא אלהים ולמען תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו והכונה הוא דכתיב וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק וכשראה משה יראה זו הפחותה שהמה יראים מפחד הקולות והברקים הוכיח אותם על היראה הפחותה הזאת ואמר להם אל תיראו מהקולות והברקים האלה כי הקולות האלה המה שלוחים במכוין לבעבור נסות אתכם האם תהיה יראתו על פניכם. היינו יראתו עצמיות ית"ש שהיא היראה השלימה כי אם היה יראתו הרוממת עליכם לא הייתם יראים כלל מפחד הקולות והברקים ואמר אחד מן הפרושים בושני לירא מן הארי שבאותו רגע אשר אני ירא את הארי כבר פסק ממני יראת השם הנכבד והנורא דכשאדם הוא תמים באמונת ויראת השם אשר בלעדי רצונו לא יעשה דבר ולא ירים שום בריאה ידיה ורגליה להזיק ממילא לא יצויר אצלו שום פחד ויראה משום דבר רק מה' לבדו ית"ש אמנם כשירגיל אדם את עצמו ביראה הפחותה אזי עי"כ יסיר מלבו יראה האמיתיות ולזאת הזהירנו רבינו בתום לבו להרגיל עצמינו בעבודת השי"ת ומתוך שיתבונן האדם בגדולתו וחסדו של הא''ס ב"ה יאחזנו תמיד פחד ויראה בראותו כי הוא מקצר תמיד בעבודתו ויזכה עי"ז ליראה אמיתיות היא יראת הרוממת

הלכה ד' אמרו חכמים הראשונים שמא תאמר הריני לומד תורה בשביל שאהי' עושה עי"כ או בשביל שאקרא רבי בשביל שאקבל שכר בעוה"ב תלמוד לומר לאהבה את ה' כל מה שאתם עושים לא יהיה אלא מאהבה ועוד אמרו חכמים במצותיו חפץ מאוד במצותיו ולא בשכר מצותיו ע"כ

זה. הוא מימרא דר' אלעזר בפ"ק דע"ז דף י"ט והנה מצינו בסוף פ"ק דסוטה דדריש ר' שמלאי מפני מה נתאוה מרע"ה לכנוס לא"י וכי לאכול מפריה ולשבוע מטובה אלא כך אמר משה הרבה מצות שנצטוו ישראל ואינן מתקיימין אלא בא"י אכנוס אני להארץ כדי שיתקיימו על ידי כולן אמר לו הקב"ה כלום אתה מבקש אלא לקבל שכר מעלה אני עליך כאלו עשיתם. והנה מימרא זו מלבד שנראית כסותרת ממש למימרא דר' אליעזר בפ"ק דע"ז אף כל זאת ביותר תמוה הלא מי לנו גדול ממשה רבן של כל הנביאים ואיך יתכן שלא עבד את השי"ת עבודה מאהבה ואיך יתכן זה שכוון בחפץ קיום המצות בא"י בכדי לקבל שכר עד שהבוחן לבבות אמר לו כלום אתה מבקש אלא לקבל שכר ומאמר כזה לא יאות אף לפחות ממדרגה למטה הרבה הרבה ממדרגת מרע"ה והנראה לי בזה דהנה בודאי כל איש ירא וחרד ה' כשעושה מצוה הוא מחויב לזכך נפשו ומחשבתו לאהבת יוצרו לעשות הכל בלי שום רצון אחר בלתי לה' לבדו ומשנה שלימה שנינו אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב ע"מ לקבל פרס וכל כונת אדם בקיום המצות צריך להיות רק לקיים רצון בוראו ית"ש אמנם זה שייך במצוה שבאה ליד האדם והקב"ה נתן לו כח ויכולת לעשותו משא"כ במרע"ה דאמר לו הקב"ה לא תעבור את הירדן הזה והיה יודע שחפץ הבורא ב"ה ורצונו הוא שלא יכנוס לארץ והוא היה מתאמץ בתפלתו לבטל הגזרה הזאת. וע"ז אמר לו הקב"ה על מה אתה מתאמץ בתפלתך לבטל גזרתי ולכנוס לארץ הרי כונתך לקיים המצות התלוים בארץ ואם תרצה למלאות רצוני בגזרה זו ואם יש לך הפרש בין מלואות רצוני במיתתך בח"ל ובין מלואות רצוני בקיום המצות התלוים בארץ. כי אז יהיה לך שכר בקיומם מחמת שנתקיימו בבחירתך. משא"כ במלואות חפצי בגזרת מיתתך בחוץ לארץ שאין לך בחירה בזה ולדעתך לא יהיה לך שכר בקיום גזרה זו הריני מעלה עליך כאלו עשית כל המצות התלוית בארץ ובמה שיסכים דעתך לקבל באהבה גזרתי על מותך בח"ל בזה תקבל שכר כאלו קיימת כל המצות התלוים בארץ

שם באותה הלכה וכן היו גדולי החכמים מצוים לנבוני תלמידיהם ומשכיליהם ביחוד אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב ע"מ לקבל פרס אלא מפני שהוא רב ראוי לשמשו כלומר עבדו מאהבה ע"כ

מקור. דבר זה הוא במשנה דאבות מאמר דאנטיגנוס איש סוכו. והנה, בפ"ק דר"ה דף ז' ובפ"ק דפסחים דף ט' הובא הברייתא דהאומר סלע זו לצדקה ע"מ שיחיה בני. הרי זה צדיק גמור והקשו בתוספות שם דברייתא זו סותרת משנה זאת דאבות דהזהירה לנו בפירוש מעשיות המצות ע"מ לקבל פרס ותרצו דהמשנה הזהירה שלא נהיה כאומות העולם שתוהים על הראשונות ותירוצם דחוק דהא לפי דעת המקשן שם לא ידע הגמרא עדיין מהחילוק שבין ישראל לאו"ה גם לא ידע המקשן עדיין מכל ענין זה של תוהה על הראשונות גם כל עיקר קושית התוספת שם הוא תמוה דאיך הקשו ממתניתין אברייתא הלא הברייתא מיירי במצות צדקה ובמצות צדקה בפירוש התיר לן הכתוב לנסות את ה' דכתיב ובחנוני נא בזאת ולרוב הפוסקים לאו דוקא במעשר משתעי קרא רק בכל עניני צדקה וכמו כן כתב רבינו בהלכות מתנות. עניים גם הטור בסי' רמ"ג פסק כן ואם מותר לנסות. את השם ב"ה בצדקה מכ"ש דמותר ליתן צדקה. ע"מ שיחיה בנו או ע"מ שיקבל שאר ברכות וטובות וכמו שהבטיח לנו השי"ת במצות מעשר וצדקה ברכות כללית דכתיב והריקותי לכם ברכה עד בלי די ודרשו חז"ל