יד המלך (לנדא) - א לד

כדי שיחזרו בתשובה לאו טעמא דברייתא הוא רק טעמא דקראי הוא והא דבהשקאות ב' סוטות ובמשכן אלמנה לא קיי"ל כרבי שמעון משום דבשתי אלה יהיה נפקותא לדינא באם נדרוש טעמא דקראי דבמשכן אלמנה עפ"י טעמא דקרא יהיה משכן אלמנה עשירה מותר ובהשקאות שתי סוטות יהיה הנ"מ ברותתת וכמו שאמרו שם בגמרא פ"ק דסוטה דאיכא בינייהו בין ר' שמעון ורבי יהודא ברותתת דלטעמא דשלא יהיה לבה גס בה משקין אותה עם עוד אחרת ולר"י לעולם אין משקין ב' סוטות כאחת, ובשתי אלה וכן כל כדומה לזה כל היכי דיש נפקותא לדינא בטעמא דקראי פוסק רבינו כרבי יהודא דלא דריש טעמא דקראי אבל בטעם הנאמר במניעות עשיות עיר הנדחת על הספר וכמו כן בטעם הנאמר בקבלות הקרבנות מפושעי ישראל דאין שום נפקא מיניה בין פשטת הדרשה הנאמר בתורה ובין טעמא האמור בדרוש בכגון זה מסתבר ליה לרבינו דגם רבי יהודא סבירא ליה דדרשינן טעמא דקרא ואף דבגמרא מוקמי גם טעם זה האמור בעיר הנדחת כרבי שמעון דמשמע דלרבי יהודא אף בכגון זה לא דרשינן טעמא דקרא יכול להיות דרבינו דחה האי אוקימתא דגמרא מקמיה סתמא דברייתא דמקבלין קרבנות מפושעי ישראל כדי שיחזרו בתשובה וברייתא זו נאמרת ונישנית בלי שום חולק הרי לך דבהאי גוונא דאין נפקותא לדינא כולי עלמא דרשי טעמא דקרא ולכן שפיר הביא רבינו כאן טעם זה לפסק הלכה

הלכה י"א בהמה חציה של עיר הנדחת וחציה של עיר אחרת שהיתה בתוכה הרי זו אסורה ועיסה שהיא כן מותרת לפי שאפשר לחלקה ע"ב

זה הוא מפרק חלק דף קי"ב אמר רב חסדא בהמה חציה של עיר הנדחת וחציה של עיר אחרת אסורה מאי טעמא עיסה כמאן דפליגי דמי בהמה כמאן דלא פליגי דמי והנה הרב בעל תשובת שאגת אריה תמה על רבינו בזה דמימרא זו דרב חסדא על כרחך אזלי כמ"ד דיש ברירה אף בדאורייתא אבל רבינו דפוסק בפי"א מהלכות שחיטה דבשל תורה אין ברירה והלא איסורי הנאה דשל עיר הנדחת הוא דאורייתא וא"כ אף בעיסה לתסרי דאף דבעיסה אפשר לחלקה הלא אם אין ברירה אף בשחלקו אסורה דמי יודע אם הגיע לכל אחד חלקו ודלמא החלק של העיר הנדחת הגיע להעיר אחרת ושל העיר אחרת הגיע להעיר הנדחת וכמו שאמרו בפרק משילין דף ל"ז דאי לאו דמוקצה מדרבנן ובדרבנן יש ברירה אף חביות של שותפין היה אסור לכל אחד מהם להוליך חלקו למקום שעירב ומשום חששא דשמא הגיע לכל אחד חלק השני וא"כ בחציה של עיר הנדחת דהיא איסור דאוריית' אף לאחר שחלקו יהיה אסור והניח בתימה ובהשקפה ראשונה נראה תמיהתו עצומה אמנם אחר העיון נראה לי בזה דאף דאנן קיימינן דבדאורייתא אין ברירה זה הוא דוקא בענינים שאינם עומדין לחלוקה מצד עצמם וכל זמן שלא הסכימו שני הצדדים לחלוק שייך כל העסק לשניהם והוי כמו אם היה כולה של זה וכולה של זה ובענינים כאלה שפיר אמרינן דאף אם הסכימו שניהם לחלוק ולברר חלקו של כל אחד אזי למ"ד דאין ברירה אין כח בהסכמתם זאת לכוין ולברר חלק של כל אחד שהוא שלו באמת והלכך בשדה ובהמה דמצד עצמם אינם עומדין לחלוקה דבהמה בחיה לולדות עומדת ואי אפשר לחלקה וגם שדה לגדל תבואה עומדת וכל כמה דלא חלקו גוף הקרקע ביניהם אזי גם בהתבואה הגדילה בשדה זו אין בה משפט חלוקה מצד עצמ' דבכל חטה וחטה הגדילה בשותפות בקרקע זו של שניהם יש לכל אחד ואחד מהם חלק בה ולפיכך בישראל ועכו"ם שקנו שדה בשותפות אמרינן דחולין וטבל מעורבין זה בזה דכיון דגוף הקרקע בעת קניתה נעשה כולו של שניהם לכן גם התבואה הגדילה בשדה זו כל חטה וחטה של שניהם הוא ולמ"ד דאין ברירה לא מהני מה שחלקו התבואה דאין בהסכמתם לברר שהגיע לכל אחד חלקו אשר לו באמת ועינינו הרואות דלא מצינו דין זה שלא להפריש רק מיניה וביה אלא בישראל ועכו"ם שקנו שדה בשותפות אבל בישראל ועכו"ם שקנו בשותפות תבואה לאחר שהגיע לעונת תרומה לא מצינו כלל שלא יהיה הישראל יכול להפריש תרומה לכשחלקו רק מיניה וביה ואף דגם בקנו תבואה לאחר שהגיע לעונת תרומה הרי חלק העכו''ם פטור ולמה לא נאמר גם בחלוקות התבואה שקנו בשותפות דאין ברירה וכמו בתבואה הגדילה בשדה שקנו בשותפות אלא ודאי דהן הן הדברים אשר הסברתי דדוק' בקניות שדה בשותפות לא מהני הסכמתם בחלוקה לברר חלקם לפי שהשדה מצד עצמה בלתי הסכמתם אינה עומדת לחלוקה ויש לכל אחד מהם זכות בכולה וממילא גם בכל חטה וחטה הגדילה באותו השדה יש לכל אחד ואחד חלק בה והשותפות שבכל חטה וחטה אינה עומדות לחלוקה בלתי הסכמתן ורצונם משא"כ בקנו תבואה בשותפות דבשעת הקניה היתה התבואה עומדת לחלוקה מצד עצמה לכן תיכף בתחלת הקניה הוי כמו אם קנה כל אחד מחצה ואין ענין זה שייך לברירה כלל ולפיכך שפיר גם בבהמה דחציה של עיר הנדחת וחציה של עיר אחרת אמרינן דכולה אסורה דכיון דאינה עומדת לחלוקה מצד עצמה נאסרו שני החלקים שבה ולא מהני עוד מה שנתחלקה אח"כ ומשום דאין ברירה ואין כח בהסכמת החלוקה לברר חלק האיסור לבד וחלק ההיתר לבד משא"כ בדבר העומד לחלוקה מצד עצמה וכמו עיסה וכדומה הוי כמו אם היה מונח כל חציה בפני עצמ' וכשחלקו אח"כ הוי כמו אם קבלו אז כל אחד החציה שלו בהתחלות השותפו' וכאלו לא היו מעורבי' יחד מעולם ואין בזה משום לתא דברירה כלל וזה הוא כוונת לשון הגמרא דעיסה כמאן דפליגי דמיא בהמה כמאן דלא פליגי דמיא ותמהני על הזך עינו של הבעל ש"א איך לא הרגיש דלשון זה דכמאן דפליגי דמי העמיד הגמרא בכוונה למטרה נגד מה דקיי"ל דמדאורייתא אין ברירה כלל ובכל זאת שריא בעיסה משום דכמאן דפליגי דמיא ולא שייך כאן ענין ברירה כלל דאם כסברת הבעל ש"א דר"ח סבר דיש ברירה א"כ גם בבהמה לישתרי ואף דאינה עומדות לחלוקה דאם יש ברירה אין חילוק בין בהמה דאינה עומדות לחלוקה ובין שארי דברים וכמו שאמרו בפירוש בגמרא בפרק משילין דף ל"ז דפריך הגמרא דמה קסבר אי קסבר יש ברירה אפי' בהמה לישתרי רק דהגמרא משני התם דשאני בהמה דינקו תחומין מהדדי אבל אי לאו האי סברא דינקו תחומין אזי למ"ד דיש ברירה אף בבהמ' היה שרי החלוקה וכאן בבהמה של עיר הנדחת לא שייך האי סברא דינקו תחומין אהדדי ואם היה סבר רב חסדא דיש ברירה גם בהמה היה שרי וגמרא זו דפרק משילין הוא ממש נגד סברת הבעל שאגת אריה דלסברתו דרב חסדא סבר דיש ברירה איזה חילוק יש בין בהמה לעיסה אלא ודאי דגם רב חסדא סבר דבדאורייתא אין ברירה ויהיב הגמרא הטעם דבכל זאת בעיסה שרי ומשום דכמאן דפליגי דמיא והוי כמו אם היה החלקים מונחים כל אחת בפני עצמו ואף בעודם יחד לא היה חלק של עיר הנדחת אוסרת את החלק של העיר אחרת ובשעת החלוקה קנה כל אחד חלקו שהי' לו מעיקרא ואין לזה שום ענין לברירה כלל

ואל תשיבני מחביות דפרק משילין דאי לאו דתחומין דרבנן אף חביות היתה אסורה ומשום דאין ברירה. ואף דגם חביות מים עומדת לחלוק היינו משום דבחביות מים היתה החלוקה בי"ט וקנינה אי אפשר להיות רק בעי"ט בין השמשות ואי לאו דיש ברירה אף דהחביות עומדות לחלוק ובשעת החלוקה כל אחד. מברר חלקו שהיה לו בשעת הקניה מ"מ אותו בירור החלוקה הוא בי"ט ועכ"פ אתמול. בין השמשות בשעת קניות העירוב לא נודע חלקו עדיין להיות נקנה אז בעירובו להוליכו למקומו וכיון דאנו צריכין לפעול ע"י החלוקה שיחלקו ביו"ט בירור חלקיהם למפרע בשעת הנחת העירוב בעי"ט שפיר הוכרח הגמרא. להא דתחומין דרבנן ובדרבנן יש ברירה ולפיכך אף שהחלוקה היה ביו"ט מותר להוליך למקומו את אשר הגיע לחלקו ומשום דהוברר הדבר למפרע דאתמול בשעת הקנין היה זה החלק קנויה ונקנה בעירובו בין השמשות אבל בשותפות כזה של חביות מים העומדות לחלוק מצד עצמה ובעניני פעולות כזה הבאים מבירור החלקים אחר החלוקה אין אנו צריכין לשום לתא דברירה כלל רק דבחלוקה בעצמה הוברר חלקם דאדעתא דהכי קנו לעצמן בשותפות דבשעת החלוקה יקח כל אחד אשר הגיע לו בתחלה לחלקו והלכך בכל ענינים כאלה העומדים לחלוק מצד תכונתם אין בהם דין ברירה כלל זולת באם נפלו בירושה או גם בשותפים ולענין פעולות אשר ימשכו מהחלוקה למפרע וכמו בחביות מים שחלקו ביו"ט להיות מבורר חלקו למפרע מעי"ט וכמו שביארתי

ויש לי להביא ראיה לסברתי זאת מהא דהלוקח יין מבין הכותים דאומר שני לוגין שאני עתיד להפריש כו' ומיחל ושותה מיד ר' יהודא ור' יוסי ור' שמעון אוסרים ומשום דאין ברירה ואסור לשתות. מן היין הזה עד ההפרשה דאם ישתה קודם. לכן שמא ישתה תרומה אבל אחר ההפרשה מותר לשתותו לכ"ע ואמאי לא יהיה יין זה אסור לישראל לשתותו לעולם דמשאמר על השני לוגין שעתיד להפריש שיהיה תרומה הרי תיכף חולין ותרומה מעורבין זה בזה ומאי מהני הפרשה שיפריש הלוגין אחר כן הלא כיון דאין ברירה הרי לא הוברר הדבר עדיין אם אותן שני לוגין שהפריש הן אותן שהיה חל עליהן התרומה בראשית אמירתו וכמו שאמרו בישראל ועכו"ם שקנו שדה בשותפות דתבואה הגדילה באותה השדה טבל וחולין מעורבין זה בזה ואף לאחר שחלקו אין לה תקנה לאותה תבואה רק להפריש מיני' וביה אבל לא להפריש ממנה על תבואה אחרת ולא מתבואה אחרת עליה והכא נמי נימא הכא דתיכף משקרא שם תרומה על שני לוגין שיפריש הרי חולין ותרומה מעורב יחד וכיון דבדאורייתא אין ברירה שוב אף לאחר הפרשה אין לו תקנה לאותו יין שיהיה ישראל יוכל לשתותו כלל ועיין בתוס' תמורה דף וא"ו דהביאו לכלל גדול דבכל תערובות שהיה האיסור מבורר קודם תערובתו אין בו דין ברירה להתירו בהשלכת אחד