יד המלך (לנדא) - א קה

הנזירות דאף דהוא היה סבור דאדם הזה הוא ראובן בכל זאת כיון שקבלות נזירות באם הוא שמעון אינו דרך קנס הרי יש כאן יד מוכיח מצד רצונו דכך סבור וקיבל על עצמו באם האדם הזה הוא ראובן לא יהיה הוא נזיר ואם הוא שמעון הרי הוא רוצה להיות נזיר ור' יהודא משום ר' טרפון סבר דגם בכגון זה לא חל הנזירות דאף דתנאי של הקבלה לא היה דרך קנס בכל זאת בכל קבלה על תנאי אשר הנודר סמיך דעתו בצד אחד של התנאי והקבלה היה על אופן של צד השני אזי עכ"פ אין בקבלה זו יד המוכיח דהוא רוצה להיות נזיר ואין הקבלה חל ויש חלוקה שלישית באם הקבלה היתה על תנאי רק דידוע דצד זה של אופן הקבלה ניחא ליה להנודר ולבו בטוח שיהיה כך בזה כ"ע ואף ר' טרפון מודה דהנדר חל דמה בכך דהקבלה לא היתה לחלוטין בכל זאת כיון דידוע דצד זה של אופן הקבלה ניחא ליה להנודר בכך הרי אין לנו יד המוכיח גדול מזה

הלכות יום טוב פרק רביעי הלכה י"ז כלי שנטמא מעי"ט אין מטבילין אותו ביו"ט גזרה שמא ישהה אותו בטומאתו ע"כ: דין זה הוא ממשנה פרק י"ט (דף י"ז) פלוגתא דב"ש וב"ה וקיי"ל כב"ה דכלים מלפני השבת ואדם בשבת וקאמר שם בגמרא דכ"ע מיהת כלים בשבת לא מאי טעמא ואיפלגי אמוראי בזה דרבה אמר גזרה. שמא יעבירנו ארבעה אמות ברשות הרבים וגזרה י"ט אטו שבת. רבי יוסף אמר גזרה שמא יסחוט וגזרינן כלים דבני סחיטה אטו כלים דלאו בני סחיטה. ורב ביבי אמר גזרה שמא ישהה רבא אמר משום דנראה כמתקן כלי ורבינו הביא כאן בי"ט טעמא דרב ביבי דגזרה שמא ישהה ולעיל בפכ"ג הלכות שבת הלכה ח' הביא הטעם דאין מטבילין כלים בשבת משום טעמא דרבא דנראה כמתקן כלי והנה הא דלא הביא רבינו לעיל בשבת הטעם משום שמא ישהה יש לומר דמסתבר ליה לרבינו דהתקלה דחיישינן שיבוא ע"י שהיות הטבילה לא שייך רק בי"ט דיש לחוש דישהה זמן מרובה ויש לחוש דבאותן ימים הרבים ההם ישכח ויבוא לידי תקלה אבל בשבת דאין חשש השהיה עכ"פ יותר מן ששת ימי המעשה. ובימים המועטים ההם אין לגזור דיבוא בהם לידי תקלה וכן נראה גם מפירוש רש"י. דמפרש בטעמא דרב ביבי דשמא ישהה דאי שרית ליה לאיטבלינהו. בי"ט משהו להו עד י"ט שהוא פנוי הרי לנו גם דעת רש"י דגזרת התקלה בחשש שהיה לא שייך רק בי"ט אבל לא בשבת אבל בכל זאת קשה דכיון דמסתבר ליה לרבינו עכ"פ טעמא דרבא בשבת א"כ מי הכריחו לחלק הטעמים בין שבת וי"ט ולמה לא הביא גם טעם זה דרבא גבי י"ט ואם נאמר דלא מסתבר ליה לרבינו כל כך טעמא דרבא רק דבשבת היה מוכרח להביאו מחמת דבשבת אין מקום לטעמא דרב ביבי א"כ עוד יותר תימה דעל מה ולמה דחה רבינו להביא בשבת טעמא דרבה דגזרה שמא יעבירנו דהוא הטעם הראשון המובא בגמרא ובפרט דגזרה זו מקובלת בגמרא בכמה מקומות להלכה ואף דהכא איתותב טעם זה להתינח שבת י"ט מאי איכא למימר והוכרח הגמרא לחדש בזה דגזרה שבת אטו י"ט ויכול להיות דגזרה זו של שבח אטו י"ט לא מסתבר ליה לרבינו בכל זאת עכ"פ בשבת עצמו למה לא הביא רבינו הטעם זה של גזרה דשמא יעבירנו והנה הרב המגיד כתב דמסתבר ליה לרבינו יותר טעמא דרב ביבי דגזרה שמא ישהה משום דתניא כוותיה בברייתא ולכן הביא לטעם זה בי"ט ואולם עכ"פ בשבת דלא שייך בו טעמא דרב ביבי למה דחה טעמא דרבה המקובל בכל הש"ס נגד טעם דרבא אשר רבינו בעצמו דחה עכ"פ לטעם זה דרבא להביא בי"ט

והנראה לי בזה דרבינו ראה לדחות טעמא דרבה בטבילת כלים מכל וכל משום דבשלשה מקומות בש"ס בשופר ולולב ומגילה הובא טעמא זה דרבה דאינן נוהגין בשבת משום גזרה דשמא יעבירנו ד' אמות ברה"ר ובכולן קאמר הגמרא דהיינו טעמא דשופר והיינו טעמא דלולב והיינו טעמא דמגילה ולמה לא אמרו דהיינו טעמא דטבילת כלים. אלא ודאי דמסתבר להו להש"ס כי רק בהנך שלשה לבדם קיימי טעמא דרבה בגזרה זו דשמא יעבירנו ומשום דבהנך שלשה יש מקום לחוש על אדם שאינו בקי בהם שילך אצל בקי ללמדו או להוציאו ידי חובתו ויטול גם את השופר או את הלולב והמגילה עמו ובתוך כך יעבירנו ארבעה אמות ברשות הרבים אבל בטבילות כלים דאין מקום בהם להליכה אצל בקי אידחי טעמא דרבה בגזרה זו ולכן שפיר לא הביא הגמרא דהיינו טעמא דטבילות כלים ולפיכך לא הביא רבינו גם בטבילת כלים בשבת טעם זה דרבה וטעמא דרב ביבי לא שייך רק בי"ט וטעמא דרב יוסף לגזור כלים דלאו בני סחיטה אטו כלים דבני סחיטה לא מסתבר ג"כ לרבינו ועל כן הוכרח רבינו להביא בשבת טעמא דרבא דנראה כמתקן כלי

וניחא בזה הא דתמוה על רבינו דבפרק כ"ג הלכה ט"ז הלכות שבת הביא גם הא דאין מזין בשבת ג"כ משום טעם זה דנראה כמתקן כלי והלא בגמרא דפרק ואילו דברים (דף נ"ט) הביא הגמרא הטעם על הא דהזאה שבות הוא ואינו דוחה את השבת משום גזרה דרבה דשמא יטלנה ויעבירנה ד' אמות ברשות הרבים ולא הובא התם בגמרא שום טעם אחר על זה זולת טעמא דרבה לבד ולמה דחאו רבינו והמציא מדעתו טעם אחר משום דנראה כמתקן כלי דמטעם זה לא נמצא שום רמז בגמרא אצל הזאה רק בטבילת כלים נאמר ואולם לפי מה שכתבתי ניחא דכיון דגם הזאה לא חשיב הגמרא בהדי הנך שלשה דשופר לולב ומגילה ולא קאמר דהיינו טעמא דהזאה הרי מוכח מזה דגם בהזאה דחה הגמרא לטעמא דרבה ומשום דגם בהזאה אין חשש צורך להליכה בשבילה אצל בקי וזה הכריח לרבינו ליתן גם בהזאה טעמא דרבא אשר בטבילות כלים משום דנראה כמתקן כלי ובאמת לא מצינו לשום אחד מרבותינו שיביא גזרה זו דרבה דשמא יעבירנו בשום מקום זולת בשלשה מקומות האלה דשופר ולולב ומגילה, וזה מורה דכך היה מוסכם בדעת כולם דגם הגמרא לא מסתבר להו להחזיק גזרה זו דרבה להלכה רק בשלשה מקומות האלה דשייך בהו חשש הליכה אצל בקי אבל בכל שאר מקומות שאין בהם מקום לחשש זה אידחי ההוא גזרה דרבה מהלכה

פרק שביעי הלכה ט' כל מלאכות שהן לצורך המועד כשעושין אותן אומנים עושין אותן בצינעה כיצד הציידים והטוחנים והבוצרים למכור בשוק הרי אילו עושין בצינעה לצורך המועד ע"כ