יד שלמה )רמב"ם( מח

ממון אך בתר רובא א"כ שפיר הקשה אם החזקת ממון אינו מועיל נגד רובא הנ"ל איך יועיל המגו נגד רובא כנלענ"ד בישוב דברי הגי"ת ודוק היטב

והנראה בישוב קושי' התוס' שהקשו על אביי ורבא דאמרי תרווייהו עביד אינש דפרע בגו זימניה מתוך שלשים יום בחזקת שלא נפדה הוא לפמ"ש הש"מ ב"ק דף ו' דבמצוה לכ"ע הולכין אחר הרוב, ומעתה נראה עפ"י דברי תה"ד שהבאתי לעיל דא"א פורע ת"ז מתורת רוב הוא ועכצ"ל דפליגי אי הוי רוב גמור או לא דברוב גמור כתבו התוס' ב"ק דלכ"ע הולכין אחר הרוב, ומעתה א"ש קושי' התוס' מבכור תוך ל' דבמצוה לכ"ע הולכין אחר הרוב וצ"ע ויש להתיישב עוד בדבר, ולכאורה עלה בדעתי דבלא"ה לא קשה מידי קושייתם דרק בהלואה דנהי דהוא ת"ז היינו לענין הפרעון אבל החיוב הוא מיד אמנם בבכור עדיין אין חלות חיוב כלל וראיתי דשפיר הקשו לרבא דס"ל דבע"ח מכאן ולהבא גובא ורבא קאמר כאן עביד וכו', אך באמת עדיין טעותא דמה דמכאן ולהבא גובה זהו לענין לקוחות כמבואר ובזה נראה ליישב מה שהקשה בגי"ת למה לא הקשו התוס' על ר"ל מאי קמ"ל מתני' הוא בחזקת שלא נפדה ולפמ"ש אתי שפיר דלר"ל שפיר י"ל כקושייתינו הנ"ל וס"ל למפרע הוא גובה ודוק היטב. ועיין מה שכתבנו בחידושינו פרק הכותב ליישב ההוא דירושלמי אמתני' דכולן צריכין שבועה וכו' הגע עצמך שפטרום מן השבועה זו תורה וזו אינה תורה עכ"ל, ולמה לא קאמר הגע עצמך ת"ז דמבואר בשמעתין דג"כ א"צ שבועה אפילו מיתומים וכתבנו עפ"י דברי המרדכי פרק הכותב שכתב ליישב אמאי לא מהני תפיסה כיון דמצוה על היתומים לפרוע ולצאת י"ש מהני תפיסה וכתב דאיירי ביתומים קטנים יעו"ש ומעתה א"ש דלא הקשה מתוך זמנו דביתומים קטנים גם בת"ז צריכין לישבע כמ"ש התוס' בשמעתין ודוק היטב, ועיין בנימוקי לענין שכירות כיון דאין משתלמת אלא לבסוף הוי ג"כ בחזקה דא"א פורע ת"ז יעו"ש, ולפ"ז נראה למ"ד ישנו לשכירות מתחילה ועד סוף הוי כמו כל שפא ושפא זמניה הוא וכמו בקונטרסים ועיין במרדכי ויש לחלק דנהי דישנה לשכירות מתחילה ועד סוף זהו החיוב אבל התשלומין אינו רק בסוף עיין תוס' ב"ק א"כ לא דמי לשפא ושפא וקונטרסים דהכוונה בתשלומין ודוק, אך די"ל לפי מ"ש הש"ך ח"מ סי' ע"ה דהכוונה דכיון דשפא ושפא זמני' הוא אז עביד דפרע מחמת טירדא וה"נ בשכירות י"ל כנ"ל ודוק ולפמ"ש לעיל דחזקה דא"א פורע ת"ז מטעם חזקת חיוב הוא י"ל דבר חדש לפי מאי דאיתא בח"מ סי' מ"א במלוה שטוען שהשטר נפל ממנו והוא ת"ז דנאמן הלוה לומר פרעתי דאיתרע חזקה דאין אדם פורע ת"ז מכח ריעותא דנפילה א"כ באומר הלוה א"י אם פרעתיך בנפילה בלי ת"ז ג"כ נאמן כיון דאיתרע חזקת חיוב ולפמ"ש הדבר מוטעם דכיון דא"א פורע ת"ז ג"כ מטעם חזקת חיוב הוא ודוק היטב בכל זה

ברמב"ם פ"א מהלכות מכירה הלכה א' פסק דהנפקד לא קנה הפקדון אף שהיה מתכוין לקנות בסכום ידוע אא"כ דקנה בכל הלכות מכירה יעו"ש וכ"ה בטור ח"מ סי' קפ"ט וזה לשונו אבל אם היה פקדון בידו וכיון לקנות בסכום ידוע דלא קנה יעו"ש, ועיין בב"י שם שהגיה דצ"ל ביד אחרים דאילו הי' בידו קנה ליה חצירו יעו"ש, ועיין בט"ז שם שכתב לפמ"ש הרשב"ם דמקום הפקדון הוי של מפקיד לא צריך להגיה יעו"ש, והנה ראיתי להרב קצות החושן שהביא מ"ש הרב מהרי"ט סי' ס"ה שסותר לדברי הרשב"ם חדא במה קנה המפקיד מקומו של הנפקד ועוד דלא יחד לו מקום, וגם לנידון דשם דהוי במהרי"ט שם נימא חצירו ומתנתו באו כאחד והנה הרב קצה"ח כתב דאף למאן דס"ל דאכילת פירות לא הוי חזקה זהו לקנות גוף הקרקע אבל ליקני לי' להניח שם חפציו קני יעו"ש, ובזה תפסתי עליו במ"ש לדחות הך דנימא חצירו ומתנתו באו כאחד דבדיבור לא אמרינן כנ"ל, והביא ראי' ממה דפריך בקידושין נימא לי' באפי תרי זיל ומשני עבד גופו קנוי, וקשה נימא שיחרורו וגופו באו כאחד וע"כ דבדיבור לא אמרינן כנ"ל ודבריו תמוהין דאכתי נימא חצירו ומתנתו באו כאחד ואין לומר דבדיבור לא אמרינן כן ז"א דהרי כתב בעצמו דלא קני לי' רק להניח שם חפציו וקשה קושי' הש"ס נימא לי' באפי תרי זיל והכא לא שייך תירוץ הש"ס שם דעבד גופו