יד שלמה )רמב"ם( מט

קנוי דהכא לא קני ליה למפקיד רק להניח שם חפציו ולא קנין הגוף וא"כ תהא חצירו ומתנתו נקנין כאחד אך בלא"ה כבר כתב הש"ך בסי' ר"ב דלא שייך זה רק כשכבר היה חצירו ולא בשבא כאחד יעו"ש. אולם מה שהקשה הרב הנ"ל מקדושין בהתקדשי לי בפקדון שיש לי בידך יעו"ש. לענ"ד לק"מ דודאי בקדושין דקי"ל באה"ע סי' נ"א בפסיקת נדן דלא בעי קנין משום ההוא הנאה יעו"ש. וה"נ בההוא הנאה מקני לה המקום בקנין. ובזה אמרתי דבר נכון ליישב מה שהקשה הב"ש שם סי' למ"ד סק"א במה שנסתפק הש"ך בטלי קדושיך מע"ג קרקע אי מהני. והקשה הב"ש ממקדש בפקדון אע"ג דלא נתן לה וכתב דעכ"פ בנתינה בא לידה יעו"ש. וכבר הקשיתי שם בחדושנו לאה"ע ממ"ש התוס' גטין דף ס"ה בגיטא לא הוי עד דמטית למתא מחסיא שהקשו דהוי טלי גיטך מע"ג קרקע אע"ג דבא בנתינה יעו"ש. ולפמ"ש לעיל עיקר קושייתו לק"מ לפמ"ש התוס' ר"פ הזורק בההוא עובדא דשכ"מ דלא הוי טלי גיטך מע"ג קרקע דבא לידה מרשותו לרשותה. ומעתה נראה כיון דלשיטת הט"ז הנ"ל הוי מקום הפקדון של המפקיד ונמצא במה שאומר התקדשי לי בו אינתיק המקום לרשותה ובאו הקדושין מרשותו לרשותה ודוק היטב

ובעיקר דברי הטור נלענ"ד בכוונתו עפמ"ש בחידושנו לקדושין דף י"ג להקשות על שיטת המרדכי פרק החובל באחד שהפקיד ביד חברו ואח"כ אמר לו שיהיה מחצית שכר ונגנב דחייב כדמעיקרא דהמעשה לא נשתנה בחליפת דברים יעו"ש. והקשיתי ע"ז ממקדש בפקדון דמקודשת וקשה הלא אין המעשה משתנה בחליפת דברים ואיך תהיה מקודשת בנתרצתה, ודברי ר"י גם לפקדון נאמרו כמבואר מהראי' דקרע את כסותי יעו"ש, ולכן כתבנו דמשום ההוא הנאה נשתנה שפיר יעו"ש באריכות. והשתא זהו בקדושין אבל במכר שפיר כתב דלא נקנה משום דאין המקח משתנה בחליפת דברים. אך י"ל דאדרבה הוא גופא דהר"י במרדכי דלא נשתנה בחליפת דברים תליא בהך דהט"ז וב"י, אך ז"א דודאי משמע דלא נשתנה להיות חצירו בחליפת דברים, אך מ"מ עכ"פ זהו דברי הט"ז שם ודוק. והנה במ"ש הט"ז בפי' הא' שהמוכר גלה דעתו מתחלה שרוצה למכור יעו"ש לדברי הרא"ש קדושין דף מ"ה בגלה דעתו לשדכן שחפץ באשה פלונית יכול לקדשה שלא מדעתו ואם כן הכא כיון דע"כ צ"ל שעשה קנין דאל"כ בלא"ה לא מהני וא"כ ודאי דמהני כמו בשדכן שם וצ"ע בזה ודוק היטב

והנה ראיתי לבאר שורש א' במה דמבואר בכמה דוכתי אמירה לגבוה כמסירה להדיוט דמי, והדבר צריך בירור היטב מכח מה הוא הקנין בהקדש באמירה, והנראה בהסברת הענין הוא דהנה יש לבאר שורש א' בקנינים והוא דמצינו בבכורות דף י"ח אקנויי אקני ליה מקום בחצרו יעו"ש בתוס' משום מצוה וכיוצא בזה כתב הר"ן פ"ק דקדושין בההוא דסלע של שניהם שכתב דמשאיל לה מקום בחצירו, וקשה ג"כ במאי הוא הקנין, והנראה בזה דודאי בכל שרשי קנין אף דגומרין ומקנין בדבורם ומ"מ צריך קנין י"ל דהקנין הוא מצד חזרה דמטעם הסכם בדבורם אתי דבור ומבטל דבור אבל מצד הקנין לא מצי לחזור דלא אתי דבור ומבטל מעשה הקנין, ומעתה במצוה אמרינן מצד המצוה גמרו ומקנים שלא יוכלו לחזור בהם ומעתה א"ש ההוא דבכורות וקדושין שם, ומעתה נראה בביאור ענין אמירה לגבוה כמסירה להדיוט שהוא כמו שבארנו, כיון דעצם ההקנאה פועל הדבור לחוד בהסכם דעתם ומה דצריך קנין הוא משום לתא דחזרה, ומעתה בהקדש דבלא"ה לא מצי לחזור משום לתא דנדר כמ"ש הרמב"ם בפכ"ב מהלכות מכירה א"כ שוב הדר נשאר הקנין בדבורא, ומעתה כך הכונה אמירה לגבוה כמסירה להדיוט הוא דמה דמועיל מסירה להדיוט הוא נגד חזרה כמו כן פועל אמירה לגבוה, ומעתה נשאר לן לפי זה מאי דקשיא לן לפ"ז מעובדא דר"ג וזקנים למה עשו הקנאה וכמו כן יקשה בגטין דף ע"ז עובדא דתיזל ותיחד ותפתח, למה צריך הקנאה, והנה מההוא דגטין נראה בפשיטות דא"ש דבגט בעינן כריתות דהרי ביוכל לנתקו ולהביאו אצלו אינה מגורשת, מעתה י"ל אם לא הוי קנין עכ"פ הי' מועיל חזרה והוי בגדר יוכל לנתקו ודוק היטב, וליישב מההוא דר"ג וזקנים נראה דבר חדש ע"פ מ"ש הרשב"א בחדושיו לקדושין דף ס"ה לדחות הנהו דפי' דקדושין הוי חב לאחריני משום דנאסרת לכל העולם, וכתב דמאי חב לאחריני שייך דמאי אית להו עלה ודוקא במציאה דיש לכולם זכות בה דהפקר נינהו, משא"כ באשה יעו"ש. ומעתה נראה דודאי במכירה שפיר לא הוי חב לאחריני, אמנם במתנות כהונה לא מבעיא למ"ד טובת הנאה אינו ממון ודאי לית ליה זכות בה דנאמר כסברת הרשב"א באשה. רק הוי חב לאחריני, אך אפילו למד ט"ה ממון מ"מ רק טובת הנאה יש בו ועכ"פ י"ל דדמי למציאה דלכל כהנים יש להם זכות בה, מעתה נראה דנהי שביררנו לעיל דבדבור נעשה קנין זהו בליכא חב כמו בכולהו קנינים משא"כ במתנות כהונה דהוי חב לאחרים י"ל דצריך קנין ולא מועיל קנין בדבור ודוק היטב, ובזה אתי שפיר דברי התוס' מנחות בהקדש לא מהני חזרה תכ"ד דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט יעו"ש, ודבריהם תמוהים דבמסירה להדיוט גופיה מהני חזרה תכ"ד, ולפמ"ש ניחא דבהקדש לדעת הרמב"ם פכ"ב ממכירה דגם היכא דאינו מועיל כגון דשלב"ל מ"מ מחויב לקיים מטעם נדר וה"נ לענין חזרה תכ"ד, ובזה א"ש ג"כ קושי' הרשב"א כיון דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט איך משכחת לה שאלה דבהגיע ליד גזבר לא מהני שאלה, ולפמ"ש אתי שפיר. והנה במקום אחר הרבית בראיות וצדדין לברר בהגיע ליד גזבר אי מהני שאלה, וכעת אביא עוד ראיה מדברי התוס' מנחות דף כ"ב ע"ב ד"ה ור"י סבר וז"ל וא"ת וטבל במינו במשהו איך משכחת לה הא אי אפשר למבטל דהיינו החולין וכו'. אי נמי אפילו נפל לחולין מתוקנים ובעודה לתרומה ביד בעלים דאפשר לתשולי עלה, והשתא דאתינן להכי י"ל אותה דב' כוסות בחולין מתוקנים כגון בתרומה ביד בעלים וההוא דפסחים בתרומה ביד כהן ודוק היטב ועיין