יד שלמה )רמב"ם( מז

דמיגו עדיף דבמיגו טענינן סיטראי ולא בחזקה כנ"ל, והנראה ליישב דבריו דהנה באמת יש להבין בההוא מיגו דיכול לומר להד"מ יכול לומר סיטראי נינהו וקשה מאי מיגו הוא דכיון דלהד"מ הוא נגד חזקה דשליח עושה שליחותו משא"כ סיטראי ובהכרח צריך לומר דס"ל דאמרינן מיגו במקום חזקה, א"כ שם לצד האיבעיא דל"א מיגו במקום חזקה גם סיטראי לא מהימן במיגו דהוי מיגו במקום חזקה ודוק היטב

קשיא לי למ"ד אדם פורע ת"ז אכתי יאומן המלוה במיגו דסיטראי ודוחק לומר דמ"ד דס"ל אדם פורע ת"ז לא ס"ל דסיטראי דאפושי פלוגתא לא מפשינן ואין לומר דהוי מיגו להוציא דז"א דאכתי קשה וכי נאמר בשטר ס"ל לההוא מ"ד דא"נ לומר פרעתיך ת"ז דבשטר אמרינן מיגו להוציא דאמרינן דבשטר גם בזמנו או לאחר זמנו אין הלוה נאמן לומר פרוע דיכול לומר שטרך בידי מאי בעי וצ"ל כמ"ש הראשונים פ"ק דמציעא בישוב קושי' התוס' דיאומן חצי' שלי במיגו דכולה שלי דהוי מיגו מממון לממון ולא אמרינן וה"נ כנ"ל ואתי שפיר ודוק היטב

והנראה בישוב קושי' הרמב"ן שהקשה במיגו דסיטראי דהוי מיגו להוציא, נלענ"ד פשוט דודאי ראוי להבין בעיקרא דמיגו להוציא לא אמרינן משום חזקת ממון דהרי יש כנגדו חזקה דא"א תובע אא"כ יש לו עליו, והנראה דהנה יסוד חזקה דאין אדם תובע הוא משום חזקת כשרות לזה שם בשטרא דזייפא דאיתרע חזקת כשרות דהריעותא דזיוף לפניך לזה ליכא חזקה דאין אדם תובע ונשאר חזקה דחזקת ממון, אמנם הכא שפיר אמרינן מיגו להוציא דיש נגד חזקת ממון חזקה דאין אדם תובע אא"כ יש לו ודוק היטב

והנראה בישוב מה שהקשיתי לעיל בההוא מיגו דיכול לומר להד"ם וכו' הא הוי מיגו במקום חזקה דיש חזקה דשליח עושה שליחותו, והנראה בזה דבר חדש כשם שכתבו המפרשים בישוב דלא הוי מיגו להוציא דבשטר אמרינן מיגו להוציא כמו כן נראה לענ"ד די"ל דנגד שטר אמרינן גם מיגו במקום חזקה, ובזה יש ליישב קושי' התוס' פ"ק דב"ב בסוגי' דת"ז שהקשו מפרק כל הנשבעין יעו"ש ולהנ"ל א"ש דשם משני באפקיד בשטר ובשטר אמרינן מיגו במקום חזקה ודוק] ובזה נראה להבין דברי התוס' כתובות דף פ"ה ע"א ד"ה מיגו דיכלי למימר וכו' אחר: שנתקנה שבועת היסת איירי דשליח נוגע בעדות והוי מיגו טוב וכו' לא הוי. מגו דלא חציפי להכחיש וכו' יעו"ש בסוף דבריהם ולכאורה קשה דהוי בגדר טענו בספק ע"פ עד ולפמ"ש י"ל דלענין זה שוב מועיל חזקה דשליח עושה שליחותו דיהי' טענת ודאי ושפיר יהי' חיוב שבועה ודוק, ובזה נראה ליישב מה שהקשה הרא"ש בשמעתא דבקרא דיחייב הבקרא שבועה לבע"ח יעו"ש ולפמ"ש ניחא דשם הוי שפיר טענו בספק ע"פ עד ודוק ובחידושינו פרק הכותב כתבנו בדברי התוס' הנ"ל ע"פ דברי הרמב"ן דלהכי לא הוי מיגו להוציא דהמיגו הוא רק להחזיק הפרעון לסיטראי יעו"ש א"כ אתי שפיר דגם השבועה היה על אותו ממון להחזיק והוי נשבעין להחזיק ודוק היטב

ועיין בגי"ת שהקשה אהא דמיבעיא לן בתבעו לאחר זמנו וא"ל פרעתיך תו"ז אי אמרינן מיגו במקום חזקה והקשה מאחר דלא אמרינן מיגו להוציא משום חזקת ממון וא"כ גם מיגו דפרעתיך בזמנו למה יועיל כיון דחזינן דטענה אינו מועיל לו כלום א"כ גם מיגו לא יועיל כמו מיגו להוציא והנה הגאון מוהרי"מ האב"ד דבריסק הראה לי בספרו עין המים כ"י אשר נשאל ע"ז מחכם א' דמה בחר לו הגי"ת בקושיתו כאן יותר מכל מיגו דעלמא יעו"ש מה שהשיב ע"ז, אמנם לענ"ד אני לעצמי אמרתי בישוב דבריו של הגי"ת כמו שאבאר, ומתחילה נבאר עיקר הסברא דפליגי אי אדם פורע ת"ז או לא והנראה דודאי הא דנאמן הלוה לומר פרוע בכל מקום הלא הוא נגד חזקת חיוב וצ"ל דאין זו חזקה דכי לעולם יהי' מחויב ולא ישלם והוה כעין חזקה העשוי' להשתנות ודוק אמנם ס"ל לר"ל דבת"ז שפיר אינו נאמן לומר פרעתי משום נגד חזקת חיוב אמרינן בתוך זמנו דאינו פורע דבזה לא שייך לומר דכי לעולם יהי' חייב ולא ישלם דז"א דעל זמן ההלואה שפיר הוי חזקה ודוק היטב, ומעתה נראה בהבנת דברי הגי"ת הוא דודאי, בכל מיגו דעלמא לא קשיא לי' כנ"ל כיון דחזינן דבלי המיגו אין מועיל לו חזקת ממון גם המיגו לא יועיל, די"ל דהמיגו הוא דמשוי לי' לחזקת ממון דבלי המיגו לא הוי חזקת ממון. כלל וכעין שכתב מהר"ם סי' ג' בשליח שטעה ואמר לי דלדבריו לא היה חזקה מעולם וה"נ כנ"ל אמנם כאן בת"ז וכפי מה שכתבנו א"כ עיקר המיגו אינו עושה רק לגרע החזקת חיוב דלחזק החזקת ממון לא צריך להמיגו דגם לולי המיגו החזקת ממון אלים רק דבלי המיגו יש כנגדו חזקת חיוב ועושה המיגו הפעולה לגרע החזקת חיוב ושפיר הקשה הגידולי תרומה מאחר דאין בכח החזקת ממון לגרע החזקת חיוב איך יהא בכח המיגו לגרע החזקת חיוב ודוק היטב

ובאופן אחר אמרנו ליישב דברי הני"ת, עפ"י מ"ש בתרומת הדשן סי' ג' דחזקה דא"א פורע ת"ז הוי בנדר רובא יעו"ש ועמ"ש במקום אחר בזה דאף דאין הולכין בממון אחר הרוב ברוב גמור כתבו תוס' ב"ק דאזלינן יעו"ש ומעתה פליגי אי הוי רוב גמור או לא, ומעתה נראה עפמ"ש השיטה מקובצת פ"ק דמציעא דרוב לאו מתורת ודאי הוא רק מתורת ספק והתורה התירה הספק יעו"ש בקפץ א' לתוך המנויין ומעתה יראה דבכל מיגו דעלמא לא קשיא לי' די"ל דהמיגו משוי לי' לחזקת ממון. וכמ"ש לעיל אבל בתוך זמנו דכי חזקת ממון לא אלים הלא בלי המיגו אלים אך דיש שכנגדו רוב והתורה אמרה לסמוך על רובא ורובא לאו ודאי הוא רק ספק א"כ הכי נאמר דלית לי' חזקת ממון אך דהתורה אמרה דלא ליזל בתר חזקת