יד שלמה )רמב"ם( מו

בלא"ה אסור אם מגרשה אח"כ בלא ערוה ולא דבר וע"כ דאינו מגרשה אח"כ ומ"מ אסור לישא ודעתו לגרשה יעו"ש והנה באמת לפ"ז צריכין אנו להבין בהא שכתב דאם מודיעה מתחילה שנושא אותה לימים מותר והוא מהש"ס יבמות דף ל"ז רב כי איקלע לבי ארדשור מכריז ואמר מאן הוה ליומא יעו"ש ועיין בדברי התוס' שם ד"ה יחודי בעלמא וכו' ומשום נושא אשה במדינה אחרת נמי ליכא למיחוש שאם הי' אירע שבא עלי' ונתעברה ממנו הי' מוליכה עמו לעירו עכ"ל יעו"ש הנה משמע מדבריהם דבלא נתעברה מגרשה דודאי אין רשאי לעגנה שיחזור ויניחה כאן בעיגון וע"כ דמגרשה וקשה כיון דלא מצא לא ערוה ולא דבר איך מגרשה ואין לומר דכיון דפירש שנושא לימים הוי כהתנה שיהי' רשאי לגרש בלא ערוה ולא דבר ז"א דאם כן בפירש שיהא רשאי לגרש במחובר או בשאר פיסול אטו נימא דמהני תנאי כזה והא ליתא דזה הוי כמתנה עמ"ש בתורה כיון דאם היא אשתו לא תתגרש רק בגט כשר כדינא והדרא הקושיא לדוכתה הן אמת די"ל דזה לא הוי כמתנה עמ"ש בתורה לפמ"ש התוס' כתובות דף נ"ו ד"ה ה"ז וכו' ואור"י דלא אמרינן מתנה עמ"ש בתורה וכו' אלא היכא שמכוון לעקור מ"ש בתורה וכו' אבל התם סבור שיש מצוה בבית חוניו כמו בבית המקדש ואין מתכוון לעקור מ"ש בתורה וכו' יעו"ש, וכמו כן י"ל בזה דכיון דבאמת בלא מצא בה לא ערוה ולא דבר מה דעבד עבד דסבור דרשאי לגרש כן לכתחילה ואין מתכוון לעקור מה שכתוב בתורה וכמו כן לפמ"ש הרמב"ן בב"ב פרק י"נ בטעמא דמתנה עמ"ש בתורה דבטל התנאי משום דהוי כמפליג בדברים יעו"ש והכא לא שייך כנ"ל דסבר דרשאי לגרש בלא ערוה ולא דבר, אמנם הנה בכל זה לא תעלה ארוכה על רב דמשם מקור הדין דמכריז ואמר מאן הוי ליומא ורב ודאי ידע דלא יגרש בלא ערוה ולא דבר ולכן מכאן סייעתא גדולה למ"ש הב"י בשם האגודה דהא דאר"א מזבח מוריד עליו דמעות זהו במגרש בע"כ ולא במגרש מדעתה ועיין בספ"י שכתב כן בעיקר פלוגתא דב"ש וב"ה דמדעתה רשאי בכל גווני יעו"ש א"כ בודאי מהני במגרש מדעתה ואף אם לאח"כ לא נתרצית לקבל הגט עכ"פ מהני בזה התנאי שפירש שנושאה לימים ידועים שיהא רשאי לגרש בלא ערוה ולא דבר ולא הוי מתנה עמ"ש בתורה כיון שהתנאי הי' שתתרצה לקבל הגט וגם נתרצית בשעת קידושין א"כ אם לא נתרצית לאח"כ הרי הקידושין בטלין כיון דזה הוי התנאי שתרצה לקבל הגט ודוק היטב, ויותר נראה לפמ"ש הב"ש שם סק"ב דעיקר פלוגתייהו דב"ש וב"ה הוא בזיווג ראשון א"כ הרי התם ביבמות בעובדא דרב בזיווג שני הוא כמבואר בהסוגיא שם ומ"מ לא תקשי על הא דלא ביאר הכ"ש דלפ"ז מ"ש הש"ע שם שנושא לימים ידועים מותר דזהו בזיווג שני ולא בזיווג ראשון די"ל חדא לפמ"ש לעיל דבשאר בני אדם לא הוי מעמ"ש בתורה וכמו שכתבנו ועוד דבש"ע לא מבואר דמגרשה אח"כ דאפשר שאינו מגרשה אח"כ וכמ"ש הט"ז באם הוא בדעתו לבד שיגרשנה וכמ"ש לעיל אך מדברי התוס' שהבאתי משמע דהתם בעובדא דרב שהיה מגרשה אם לא נתעברה ע"ז שפיר עולה מה שכתבנו ודוק היטב, ברם צריך אני לבאר שורש א' שלא דברו בזה האחרונים והוא דהנה גרסינן בירושלמי פ"ג דקידושין ר"א אר"י ה"ז עולה ל' יום כל ל' יום ה"ז עולה לאחר ל' יום יצתה לחולין מאלי' וכו' הרי את מקודשת ל' יום הרי היא מקודשת מה בין הקדש ומה בין אשה מצינו הקדש יוצא בלא פדיון ולא מצינו אשה יוצאה בלא גט, ה"ז גיטך ל' יום אין זה כריתות אר"י בר אילעי הדא דתימר מקודשת בשקידשה בכסף אבל אם קידשה בשטר הואיל ולא למדו כתב קידושין אלא מגירושין מה גירושין אינה מגורשת אף קידושין אינה מקודשת עכ"ל הירושלמי, והנה באמת שיטת הש"ס דילן הוא דלא כהירושלמי כמ"ש הרשב"א שם בחידושיו דהנה מסקינן פרק המגרש היום אי את אשתי ולמחר את אשתי בין לרבנן בין לר"א כיון דפסקה פסקה ומגורשת גמורה היא יעו"ש וכתב עוד דהא דאתקין בגיטא מיומא דנן ולעלם לאפוקי מדבעי מיני' רבא מר"נ היום אי את אשתי וכו' לרווחא דמילתא איתקן שלא להוציא לעז על הגט יעו"ש, ועיין ברמב"ם פ"ח מהלכות גירושין סובר כשיטת הירושלמי דאינה מגורשת דשיורא הוי יעו"ש ולפ"ז בקידושין אינה מקודשת בקידושי שטר אמנם אי נימא דגם בקידושי כסף מקשינן הויה ליציאה גם בכסף אינה מקודשת וא"כ תמוה להרמב"ם הך דאם מודיעה שנושא אותה לימים ידועים דמקודשת, וזה תמוה דזה הוא כהרי את מקודשת שלשים יום ואינה מקודשת כלל דמקשינן ליציאה ואף אם נדחק ונאמר דהרמב"ם סובר דשטר מקשינן ליציאה ולא כסף א"כ הא דנושא לימים ידועים דמותר נימא בכסף ועכ"פ הי' להם להאחרונים לבאר דבר זה דהך דנושא לימים ידועים רק בקידושי כסף נאמר וצ"ע ודוק היטב בכל זה

ברמב"ם פי"ד ממלוה עיין במשל"מ שנסתפק בטוען סטראי תוך זמנו אי נאמן מכח חזקה דאין אדם פורע ת"ז ומקשים עליו דהרי מוכח מפ"ק דב"ב דאיבעיא לן אי אמרינן מיגו במקום חזקה או ת"ל