יד שלמה )רמב"ם( יד

כסות ועונה הוה מתנה על מ"ש בתורה יעו"ש שהעלה דבתורת פילגשות הי' ואין מכל זה ראי' די"ל למה דגרסינן בירושלמי פ"ק דקידושין הלכה ב' לאמה בלבד מלמד שהוא מוכרה לו ומתנה עמה ע"מ שלא יהי' עליו יעודין דברי ר"מ וחכ"א לא עשה כלום שהתנה עמ"ש בתורה וכל המתנה עמ"ש בתורה תנאו בטל ופריך ולית לי' לר"מ כל המתנה עמ"ש בתורה תנאו בטל ומשני אית לי' תנאי אפשר לו לקיימו בסופו וזה אפשר לו לקיימו בסופו ופריך ול"ל לרבנן תנאי אפשר לו לקיימו בסופו ומשני אית לי' תנאי ממון וזה תנאי גוף הוא ופריך והא תני נושא אדם אשה ומתנה עמה ע"מ שלא יהא עליו לא שאר ולא כסות ולא עונה ניחא שאר כסות ועונה לאו תנאי גוף הוא א"ר חייא בר אבא תיפתר בקטנה עכ"ל הירושלמי. ומעתה אין ראי' כלל משם מרב שהבאתי בשם בעל ק"א די"ל דשם איירי בקטנה ושפיר הי' יכול להתנות ע"מ שלא יהי' עליו שאר כסות ועונה וכנ"ל. אך באמת תמהני על הרב הנ"ל שהי' לו לדחות הך שרצה לומר דההוא דרב בשהתנה ע"מ שאר כסות ועונה דאפילו אי יהא בדין דתנאו קיים מ"מ הרי לא יהא פת בסלו משום התנאי דמ"מ שלא יהא עונה. אך אי משום הא לא אירי' דהנה מבואר באה"ע סי' ל"ח דיכול לבטל התנאי שתהא מקודשת בלי תנאי אך דיש לפקפק בזה דהרי בקטן לא מהני מחילה כמבואר בכמה דוכתי דקטן לאו בר מחילה הוא א"כ אכתי קם ראיית בעל ק"א מרב דליכא למימר בע"מ שלא יהא עונה ובקטנה אך ז"א דא"כ שוב לא הוי פת בסלו מאי אמרת דיכול לבטל התנאי הרי קטנה לאו בת מחילה היא א"כ אפשר דלא יוכל לבטל התנאי דקטנה א"י למחול התנאי אך דאפשר לחלק דהא דמצינו דקטן לאו בר מחילה הוא כמבואר פ"ב דב"מ בההוא דיאוש שלא מדעת יתמי דלאו בני מחילה נינהו יעו"ש בתוס' ההפרש בין רבא לאביי יעו"ש ובגיטין דף נ"ט וטעותי' עד כמה עד שתות כגדול ופרש"י דעד שתות קנה הקונה ומחזיר אונאה יעו"ש ובגדול לא הוי כן כמבואר בב"מ ובכמה דוכתי בש"ס ועיין ברמב"ם פ"ט מה' מכירה שפחות משתות מחילתן מחילה ובראב"ד השיג עליו דקטן לאו בר מחילה הוא יעו"ש וכל זה הוא במחילה דלחובתי' הוא משא"כ במחילה דלזכותי' הוא ולזה הכא בשאר כסות ועונה דמבטל התנאי נמצא שתהא מקודשת בלא תנאי ובחיוב שאר כסות ועונה נמצא דהמחילה לטובתה היא וראי' לזה מההוא דכתובות תיזול ותחלה לכתובתה דאמה לאביה ותירת מיני' יעו"ש בתוס' שהוכיחו דקטנה היתה דאל"כ היתה צריכה לשלומי יעו"ש. ומבואר החילוק שכתבנו וזה ברור אמנם לפמ'"ש לעיל בביאור דברי הרמב"ם בלא"ה אפילו נאמר דההוא דרב בתורת פילגש הי' אין ראי' כלל משם כמבואר ודוק היטב

והנה הרב המגיד פ"א מה"א כתב דלדעת רבינו ודאי כך הוא הגירסא נשים בכתובה וקידושין ופולגשים לא כתובה יעו"ש ומלבד מה שתמה עליו הכ"מ עוד יש לתמוה עליו מש"ס ערוך פ"ב דסנהדרין דפריך מאי נשים ומאי פלגשים ומשני נשים וכו' וקשה מאי פריך מאי נשים וכו' הלא בעצם הענין חלוק אישות מפילגשות כמו שביאר הראב"ד פ"א מה"א וז"ל ובעלי הלשון דורשין פילגש מלה הפוכה ומורכבת בפי שגל עומדת לפרקים למשגל ומשמשת את הבית ופעמים למשכב וי"ס שכתוב וכו' עכ"ל. הרי דבעצם הענין אישות חלוק מפילגשות דזו היא גברת הבית וזו היא רק פעמים למשכב ומאי פריך. ולכן ברור דהכי פריך דהרי בלא"ה לאשה שהיא גברת הבית יש לה חיוב שאר כסות ועונה וכל תנאי כתובה משא"כ לפילגש רק דהכי פריך מאי נשים שיהא חלוק דינה מפילגש שלזו יהא עליו חיוב שאר כסות ועונה ולזו לא ומקודם מ'"ת לא קשיא כלל דבלא"ה בעצם הענין חלוק אישות מפילגשות אך דהקושיא מלאחר מ"ת שיש חילוק בין חיובא דשאר כסות ועונה לאשה ופילגש א"כ הקושי' אמאי יהא חלוק זו מזו בחיוב הנ"ל ומשני נשים בקידושין והוא הגורם החיוב הנ"ל משא"כ פילגש וזה ברור. ומעתה בא וראה איך דברי הה"מ תמוהים דכיון דכתובה דרבנן כמבואר פ"י מה"א ומעתה הדרא הקישי' לדוכתה אמאי יהא חלוקים בחיוב שאר כסות מן התורה וצ"ע טובא דברי הה"מ

והנראה עוד להוכיח כשיטת הרמב"ם באיסור פילגש הוא ע"פ מ"ש התוס' בקידושין דף מ"ה ע"ב ד"ה בפי' וכו' שהובא שם דעת הסוברים שתקנו קידושין לקטנה בהלך אביה למדה"י והר"מ מיוני חולק בדבר כמבואר שם יעו"ש וקשה למה להם לתקן נישואין היה להם לומר בפשיטות שתהי' בתורת פילגש דגם בקידושין הנ"ל יכולה לחזור ולמאן וכמו כן בפילגש ולמה להם להכניס בפרצה דחוקה ולתקן נשואין ואין לומר דס"ל דגם בקידושין בלא כתובה. ז"א דהרי מכל הפוסקים לא משמע כן וכמו שכתבנו מכל זה מבואר דס"ל כהרמב"ם באיסור פילגש וזה ברור ודוק היטב

והנה יש לחקור בההוא דמחזיר גרושתו משנישאת אי רשאי להחזירה בתורת פילגש דלשון לקחתה משמע בקידושין היינו קרא דלא יוכל הבעל הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה ויש ללמוד לכאורה מדברי התוס' ריש גיטין דף ו' ע"ב בההוא דר' אביתר דמנ"ל דלא הוי זנות ממש ותירצו מדהחזירה וגם פילגשים לא היה דרכם להחזירם יעו"ש משמע דמדינא ליכא איסור אך ז"א רק דגם בתחילה הית' בתורת פילגשות משא"כ "כ באם בתחילה היתה בתורת אישות י"ל דאסור בזינתה וגם מתורת לאו דלא יוכל בעלה וכו' משום שהוא מחזיר גרושתו יש לומר שאסור גם להחזירה בתורת פילגש ובאמת נראה דיש להוכיח מדברי תוס' הללו דס"ל דפילגש בלא קדושין דאל"כ מדינא היתה אסורה להחזירה ואמאי כתבו שלא הי' דרכם להחזירה ומשמע מזה דס"ל פילגש בלא קידושין וצ"ע כעת בנידון הספק הנ"ל.