יד שלמה )רמב"ם( יג

ועוד י"ל דהא באמת יש להבין איך ס"ד דהוא בע"כ כיון דחזינן דמלך הותר בבע"כ מכלל דכולי עלמא לא ועכצ"ל דס"ל לפי הס"ד כמ"ד כל האמור בפרשת מלך מלך אסור בו אבל מ"מ אכתי מוכח דלא כבעל ק"א הנ"ל דלפי שיטת הסוברים לפרש הסוגיא כפשטא ולא בתלוה וקדיש וגם למ"ד כל האמור בפרשת מלך מלך מותר בו ע"כ דס"ל דקיום המ"ע הוי בזה האופן אך די"ל דהך מ"ד ס"ל דלא כהני פוסקים רק בתלוה וקדיש איירי הסוגיא וצ"ע בפוסקים שהביא הרשב"א שם ואשר נלענ"ד בכוונת הרמב"ם ז"ל הוא כמו שאבאר והוא לפמ"ש התוס' בקדושין דף ה' ע"א בד"ה שכן וכו' והא דאמרינן לקמן אשר לא יעדה וכו' לא שצריך לעשות מרצונה רק שצריך להודיעה שלשם קידושין מייעדה עכ"ל. ומעתה ס"ל לרבינו מה שמלך מותר בפילגש הוא בבע"כ אבל הדיוט אסור בבע"כ בענין שמלך הותר אסור להדיוט והיינו בבעל כרחה ולזה סיים חוץ מאמה העבריה אחר ייעוד והיינו דאז מותר להדיוט גם בבעל כרחה וכדברי התוס' שהבאתי דמה דאמרינן שצריך ליעדה לא שצריך לעשות מרצונה רק שצריך להודיעה שלשם קידושין מייעדה. ומעתה העולה מהנ"ל דמה שהדיוט נאסר בפילגש הוא בעל כרחה לא במדעתה ומעתה סרה מהר קושי' הרמב"ן מהנהו גדולי ישראל שנשאו פילגשים דלפי מה שכתבנו י"ל דמדעתה הי' וגם הדיוט מותר ודוק היטב

אולם פקחתי עיני וראיתי ברמב'"ם פ"ד מהלכות עבדים ה"ח וז"ל אין האדון מייעד אמה העבריה לא לו ולא לבנו אלא מדעתה וכו' שהרי הוא אומר יעדה מדעתה ועיין כ"מ שם שפי' דבריו בריצוי גמור דאל"כ מה תועלת בהודעה בלבד יעו"יש וא"כ לא יספיק מה שכתבנו בביאור דברי הרמב"ם. אמנם ראיתי להרב משנה למלך שם שכתב בשם גדולי המפרשים שפירשו שהעיקר כדברי ר"ת בתוס' הנ"ל יעו"ש ומעתה נכון מה שכתבנו אך דיש לדקדק לפמ"ש בכוונת הרמב"ם ז"ל אמאי כתב הרמב"ם דהדיוט אסור בפילגש והיינו בבע"כ כיון דמלך גם בנשים שהיא בכתובה וקידושין ג"כ מותר בבע"כ והדיוט רק מדעתה א''כ הו"ל לסיים גם בנשים לענין הדיוט כמו דסיים לענין פילגש לפי מה שכתבנו. אך ז"א דא"כ תקשי אמאי לא כתב כל הני דברים דפרט לעיל מינה במה שהמלך חלוק מהדיוט ולא כתב רק לענין פילגש, וע"כ דבזה אין שום ס"ד שיועיל בע"כ שיצטרך הרמב"ם לסיים דבהדיוט אינו זוכה בהם ולזה לא סיים לענין נשים דהדיוט אסור בבע"כ דכבר השמיענו בהלכות אישות דבעל כרחה לא לזה לא סיים רק לענין פילגש והוא לפמ"ש הרשב"א בחידושיו ריש קדושין אהא דפריך ונתני האיש קונה ומשני אי תני קונה ה"א אפילו בע"כ תני האשה נקנית וכו' הביא יש מי שהקשה דהאיך ס"ד בע"כ דהאיך מצינו מקנה בע"כ וכתב הרשב"א דאשתמיטתיה הך דתלוה וקדיש וכו' יעו"ש ומעתה שפיר הוצרך בפילגש דס"ד כיון דלאו מקנה הוא כיון דפילגש להרמב"ם בלא קידושין ואינו ענין קונה ומקנה לזה הוצרך לסיים דהדיוט אסור בפילגש וזהו ברור ודוק היטב

והנראה עוד בישוב דברי הרמב"ם ז"ל ע"פ מה דגרסינן בביצה דף ל"ה אמתני' דאין מקדשין ופריך והא מצוה קעביד ומשני לא צריכא ביש לו אשה ובנים יעו"ש הנה מתבאר מזה דעיקר המצוה הוא קיום פו"ר, ומעתה י"ל דודאי ס"ל להרמב"ם דאיסור פילגש הוא משום ביטול מ"ע דכי יקח אמנם עיקר המצוה דכי יקח רק באין לו אשה ובנים הוא ואזי אסור בפילגש ומעתה י"ל הני גדולי ישראל שנשאו פילגשים בשהי' להם אשה ובנים הוא ולק"מ קושי' הרמב"ן ז"ל ומה שמלך מותר בפילגשים ולא שייך ביטול מ"ע דכי יקח המעיין בש"ס ורמב"ם שם יראה שמלך מצד גזה"כ הותר וכן מלשון הרמב"ם שם שכתב ויש לו לעשות הפילגשים שלוקח לארמונו טבחות ואופות ורקחות שנאמר ואת בנותיכם יקח לרקחות ולטבחות ולאופות עכ"ל הרי מבואר דגזה"כ הוא דע"כ הי' לו איזה ילפותא דבפילגש קאי. וגם המעיין בספרי שהביאו נושאי כליו בפ"ג מה' מלכים שם הלכה ב' וז"ל הי' לדוד שש נשים אמר לו הקב"ה, ואם מעט ואוסיפה לך כהנה וכהנה יעו'"ש. יראה מבואר דבמלך מגזה"כ הוא שהותר בפילגש ולית לן ראי' על הדיוט שמותר די"ל שאסור משום ביטול מצות עשה דכי יקח. והשתא דאתינא להכי בלא"ה לק"מ קושי' הרמב"ן מגדולי ישראל שנשאו פילגשים די"ל דבקדושין הי' ומלך מותר גם בלא קדושין משום גזה"כ וזה ברור ודוק היטב

והנראה עוד בביאור דברי הרמב"ם הוא כמו שאבאר והוא דס"ל להרמב"ם כר"ה דחופה קונה והנה ההפרש בין חופה ובין יחוד הוא דיחוד היינו גם ברשותה וחופה ברשותו הוא ועיין בר"ן פרק המדיר שכתב דהא דמיבעי' לן אי ביאה נשואין עושה או אירוסין עושה הוא בבעלה בבית אביה אבל בבעלה בביתו נמצא דהקידושין והחופה כאחד יעו"ש ומעתה נראה לפמ"ש בהגהמי"י על שרי נבות אור"ת וכו' וכו' א"נ אם הי' רוצה ליקח בחנם הי' רשות בידו יעו"ש ומעתה לזה במלך בלי שום קידושין רק ביחוד קונה אותה דבמלך הך יחוד הוי חופה דהרשות בידו ליקח בחנם לזה גם רשותה רשותו הוא והוי חופה משא"כ בהדיוט בהך יחוד לא הוית אשתו דאכתי לא הוי חופה והנה ראיתי לבעל ק"א על הלכות קדושין סי' כ"ו הביא ראי' לשיטת המתירין פילגש מיבמות דף ל"ז רב כי אקלע לבי אדרשור מכריז ואמר מאן הוי לי ליומא וכו' ואב"א רבנן יחודי בעלמא הוי מייחדי להו וקשה דהא ע"כ הוי קידושין כדיני' דאל"כ לא הוי פת בסלו וא"כ הא נתחייב בעונה ואם נימא שהתנה ע"מ שאין לך עלי עונה הא אמרינן בכתובות במקדש ע"מ שאין לך עלי שאר