יד אליעזר חלק ב פא

השערות מקולעות יש לה ליזהר שלא יהא שם דבר חוצץ ואע"ג שאינה יכולה לתקן במסרקת מ"מ עלי' להפריד ע"י אצבעותי' בכל האפשר עכ"ד. וכעת ראיתי בס' עמודי אש סי' א' שנשאל באשה דיש לה כאב בראשה ועיני' ועשאה תחבולות שרחצה ראשה בשכר ומי בישול יי"ש כו' וע"י דיבוק בשעוה שערת ראשה כדי שיהי' שערות ראשה לקליעות קאלטנוש כו' אם הם חוצצים ומה שיהי' אם גם רופא ישראל מומחה או רופא עכו"ם מומחה יאמר שיש סכנה בהסרתם אם תהי' יכולה לטבול כו' והאריך הרבה בענין זה ופ' דהיכא דנעשו הקליעות והרופאים או' שבהסרת הקליעות יסתכן או אפשר אף אם אינן או' רק דודאי יצליח הרפואה אם נאמן להרופאים במה שאו' שפיר יש להתיר דאינם חוצצים הקליעות הנ"ל ואח"כ כ' לענין נאמנות הרופאים והאריך הרבה בזה. ופ' להתיר בקליעות הנעשים ע"י סמים יעוש"ה. והיינו נמי דלא כהחתם סופר הנ"ל ולא הביא ד' החתם סופר וכן עיקר לדינא

סעיף יא (ד) התחוב בבשר. עי' במי נדה מהדו"ק שנשאל באשה שיש לה נקבים בשינים ורופא דרכו לרפא במה שמגרר הנקבים תיכף ובמקום הנקבים נותן עופרת שם לסותמן והעופרת הזה נשאר שם עד שנשחק מעט מעט ע"י אכילה אם יש בזה חשש חציצה אם נימא דאף דאשה זו אינה מקפדת כיון דרוב נשים מקפידין חוצץ או נימא דרוב נשים שיש להם כאב אין מקפידין בתר דידהו אזלי' והשיב דזה ברור דאזלי' בת"ר העולם לא בתר אותן שיש להם כאב ותדע שהרי קיי"ל רטי' שע"ג מכה חוצץ וכן גילדי מכה כו' והרי כל אלו ודאי לאותו שיש לו המכה אינו מקפיד דהרי הדבר טוב לו לרפואה וכן הגרב כו' אינו מקפיד עליו ומ"מ חוצץ והביא ד' הס"ט שכ' סברא זו שזה נקרא אינו מקפיד והשיג עליו דאינו מקפיד בעי' שמצד עצמו לא יהי' קפידא אבל אם מצד עצמו ראוי להקפיד רק מטעם אחר אינו מקפיד נ' דהוי מקפיד כו' והאריך הרבה בזה. ופ' דאם, חתיכת העופרת אינו בולט מן השינים ולחוץ רק שוה לעצם השינים לא הוי חציצה ואם בולט לחוץ הוי חציצה יעוש"ה. ועי' בחכ"א כלל קי"ט בבינת אדם שם אות י"ב מ"ש לענין נשים שעושין להם שינים תחובות וכן נשים שיש נקבים בשיניהם וסותמין הנקבים ע"י רופא בשעוה או בעופרת כו' אם חוצצין בטבילה והאריך בזה. וכ' דשן תותבת אינו חוצץ כיון שהוא לנוי משא"כ כשסותמת הנקבים של השינים לרפואה זה חוצץ שהרי מקפדת עליו אם לא הי' בה לרפואה והביא ראי' מד' הרמב"ם פי"ט מהל' שבת כו' יעוש"ה. ולא הביא המי נדה הנ"ל ד' הב"א אלו ועי' במשיבת נפש ח"א סי' ל"ב מ"ש לענין אשה שניטלו לה איזה שינים וקבעו לה תחתיהם שינים של כסף אם חוצץ לענין טבילה וכ' דכיון דקבעו ואינה מקפדת עליהם אין לחוש לחציצה והביא ראי' משבת ה"ה דפליגי בשן תותבת ובשל כסף לכ"ע מותר ואם איתא דצריכה להסירו בשעת טבילה הי' אסור לצאת בו בשבת דלמא מתרמי לה טבילת מצוה כדאיתא בר"פ במה אשה א"ו שא"צ להסירו בשעת טבילה וגם מתוך הסברא ה"ל מיעוט שאינו מקפיד דאינו חוצץ עכ"ד. והיינו כהב"א הנ"ל וכעת ראיתי בבנין ציון החדשות סי' נ"ז שהאריך הרבה בדין סתימת הנקבים וכ' דמצד עצמו ודאי יש בסתימת אבר חציצה רק מצד רפואה יש להקל כו' וסיים דלכתחלה קשה להקל בזה אכן אם יודע שלא תקבל האשה אם יצוה להסיר מחמת כאב א"צ למחות מטעם מוטב שיה' שוגגין כו' ולענין שן תותבת כ' דאינו חוצץ והביא ראי' משבת ס"ה הנ"ל דבשל כסף לכ"ע יוצאים כו' אע"כ דאיני חוצץ כו' עכ"ד. והיינו כהב"א והמשיבת נפש הנ"ל ועיי' בלחם ס"ק ס' ובס' עולת יצחק סי' ק"ע מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה

סעיף יח (ה) ליטול כו'. עי' ישוי"ע ס"ק ובמי נדה מהדו"ק מ"ש והאריכו בזה. ועי' בבית שלמה ביו"ד ח"ב סי' י"ב מ"ש לענין אשה שיש לה כאב שינים וא"א לה לנקר השינים בשים אופן מחמת הכאב מה נעשה בטבילה כו' והאריך הרבה בזה ומסיק לבסוף דאם האשה הזאת אינה יכולה לסבול זמן רב מחמת זה דעתי להתיר להלכה אבל לא למעשה עד שיסכים עוד א' כו' עכ"ד. ועי' בשמלה ס"ק י"ט מ"ש והאריך בזה יעוש"ה

סעיף כה (ו) ובית הקמטים. עי' בישוי"ע ס"ק ו' מ"ש ענין אשה שעשו לה הרופאים טבעת של שעוה בתוך המקור בעומק אם חוצץ בעת טבילתה כו' והביא ד' התוס' קידושין כ"ה א' דס"ל דהא דביה"ס ראוי לביאת מים בעי הוא מה"ת והריטב"א שם ס"ל דהוא מדרבנן והאריך בזה. וכ' לבסוף דכיון דבעת הטבילה לטהרות ע"כ צריכה להסיר דבר החוצץ כו' החמירו חז"ל אף בזה דכיון דלפעמים תצטרך להסירו בעת שתטבול לטהרות חשיב דבר שמקפיד עליו וכ' דיש ראי' להתוס' כו' דהוי מה"ת עכ"ד. יעי' בנו"ב מהדו"ק חיו"ד סי' ס"ד ובמהדו"ת סי' קל"ה ובס"ט ס"ק כ"ג ובתשובת רע"א סי' ס' ובדרו"ח שלו בסוף הס' בתשובות שם ובחתם סופר חיו"ד סי' קצ"ב קצ"ג ובבשמים ראש סי' קנ"ו בכסא דהרסנא שם ובס' עולת יצחק סי' ס' מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה. ועי"ש עוד בישוי"ע ס"ק ה' ובשמלה ס"ק כ"ז ובס"ק ל"א מ"ש והאריכו בזה

סעיף לא (ז) נסרים. עי' ישוי"ע ס"ק מ"ה שהק' בהא דשבת ס"ה ב' כו' ומפצי ביומי תשרי ופירש"י כו' והא מפץ מטמא מדרס מה"ת כו' ואיך תעמוד האשה בעת הטבילה על דבר שמטמא מה"ת טומאת מדרס וכ' דמכאן מוכת דדוקא בנסרים העשוים למדרס כו' אבל אם בעת עשיות הנסרים עשו לחברם במקוה מים או ליתן תחת רגלי האדם במקוה לא נחשבו לכלים המטמאים מדרס ואבוה דשמואל בעת שעשה המפצי עשה אותן ליתנו בתוך המקוה מים ע"כ לא חשיב מיוחדים למדרס עכ"ד. ועי' בס"ט ס"ק ס"ג ובעצ"ל ובשמלה ס"ק ל"ב ל"ג מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה

סעיף מח (ח) שטבלה. עי' ישוי"ע ס"ק ח' שהק' דאי נימא דטבילה בזמנה מצוה אמאי לא נבעי כונה כו' וכ' ליישב דהא דבעי כונה היינו דאם לא כיון לא יצא ידי המצוה ומחויב לחזור ולעשות המצוה בכונה אבל אין ענין המעשה שעשה נעקר א"כ בזה אף אי נימא דלא יצא ידי חיבת המצוה מ"מ טהר גברא וממילא אין מצוה שיחזור ויטבול דהרי עיקר טבילה בזמנה מצוה כשלא נטהר עדיין אבל כאן כיון שכבר נטהר האדם א"צ לקיים מצות טבילה בזמנה ופשיטא דלא קיים המצוה אלא שא"צ לקיים כמו מי שאין לו פת שאינו חייב בחלה או שאין לו בגד שאינו חייב בציצית ומ"מ לא קיים המצוה ומיושב בזה ד' המחבר שכ' לשון דיעבד כו' והאריך בזה. ועי' בבנין ציון החדשות סי' פ"ח שהק' על המחבר שפ' דחולין א"צ כונה מיבמות נ"ב ב' דעודר בנכסי הגר לא קנה ואמאי לא קנה הא עביד מעשה וכ' ליישב והאריך בזה יעוש"ה. ועי' בשמלה ס"ק מ"ב מ"ש בזה

סימן קצט

סעיף ו (א) דתרי קולי' כו'. והוא מד' התוס' נדה ס"ו ב' ד"ה משום בשם ר"ת עי' בבגדי ישע חיו"ד סי' בתשובת הגאון בעל גליא מסכת שכ' דמד' התוס' אלו יש מקור לד' הט"ז לעיל סי' צ"א ס"ק י"ב שכ' דתרי קולא לא מקלינן בהפ"מ כו' דזהו יסוד סברא