יד אליעזר חלק ב פב

הט"ז כי ידוע ששעת הדחק והפ"מ וכבוד שבת יסוד אחד לכולהו והרשב"א סי' רנ"ג יסד אותן מנדה ט' ב' כו' וא"כ בפשיטות כמו דחזי' דשעה"ד דוחה גזירה דסרך בתה לחוד וכן שעה"ד דוחה ענין הרחקת חפיפה וכששניהם חוברו יחד אין כח לשעה"ד לדחות אותן הואיל וכל אחת מהם אסור בלי דחק ה"נ פשוט סברת הט"ז הואיל וענין אינו נאכל מחמת מלחו נוהגין לאסור ולא מתירין אלא בהפ"מ וכן מבושל ואפוי אפי' אינו מליח כלל אין אנו מתירין אלא בהפ"מ אין כת בהפ"מ אלא לדחות אחת מהם ולא כשנתוועדו יחדיו כו' עכ"ד ובסי' י"א שם בתשובת בעל בגדי ישע דחה דבריו וכ' דאין ללמוד דין דהט"ז מד' ר"ת הנ"ל כי סרך בתה וחפיפה סמוך לטבילה שניהם גזירות דרבנן מדינא דגמ' ולא מצינו בגמ' להקל רק באחת לבד היינו או בסרך בתה או בחפיפה סמוך לטבילה כו' לכן בהקבץ ב' גזירות יחד לא נוכל להקל בעצמינו כיון שלא מצינו בש"ס להקל בשניהם יחד אבל דין דט"ז הנ"ל הא כ' הרמ"א בהקדמתו לת"ח דמה שמקיל לפעמים בהפ"מ או לעני בדבר חשוב או לכבוד שבת הוא במקום שהוא היתר גמור אליבי' דהלכתא רק שהאחרונים החמירו בדבר כו' א"כ איך נלמד חומרת אחרונים במקום דמדינא היתר גמור מהך דגזירות דרבנן בעלי הש"ס דאפשר בחומרת אחרונים מקילין אף ב' קולות בהפ"מ כו' עכ"ד ועי' בכ' דרכי הוראה ס"כ בענין תרי קולי בהפ"מ שהביא ראי' להט"ז מד' הרא"ש בשם ר"ח הנ"ל והיינו כד' הגליא מסכת ולא ראה ד' הבגדי ישע הנ"ל

סעיף יא (ב) נתעסקה כו'. עי' ש"ך סק' ט"ז שהעלה כדעת הב"ח דאף בנתעסקה צריך טבילה אחרת כו' ועי' במי נדה מהדו"ק ובחידושי לנדה ס"ו ב' מה שהק' מלעיל סי' י"ח סעי' י"ג דאם לאחר שחי' נאבד הסכין ואח"כ נמצא פגום מותר כיון שיצא הדבר בהיתר יצא א"כ ה"נ כו' והאריך בזה ליישב ועי' בישוי"ע ס"ק ג' מה שהק' ע"ד התוס' נדה ס"ו ב' ד"ה אם בשם ר"ת כו' וכ' ליישב עפ"ד תשובת מים עמוקים שכ' דלעולם אזלי' בתר תחילת הדבר שבו נולד הס' כו' והאריך בזה יעוש"ה ובאמת כד' המים עמוקים מבואר להדיא בריטב"א בעירובין ל"ו א' ד"ה רבה בשם הר"ם בר שניאור כו' הובא דבריו בס"ט ס"ק מ' ולא הביא הישוי"ע ד' הריטב"א אלו דמבואר כהמים עמוקים ועי' בשמלה ס"ק י"ג י"ד מ"ש והאריך בזה יעוש"ה ועי"ש עוד בישוי"ע ס"ק ד' מ"ש ע"ד הש"ך ס"ק י"ט בשם הרוקח לבאר דבריו והאריך בזה יעוש"ה

סימן ר

סעיף א (א) בהג"ה ומברכת. עי' בביל"י שהביא בשם השל"ה דאנשי מעשה יזהירו לנשותיהן שתטבול ותברך ואח"כ תטבול שנית ועי' בדגול מרבבה תנינא הנדפס מחדש שכ' עליו דלא ידעתי מה תיקון בטבילה שנית כו' והאריך בזה וסיים ומ"מ הואיל ויצא הדבר מפי הגאון יש לחוש לדבריו ובפרט שאין בזה שום חשש תקלה והרבה פוס' חולקים על הרמב"ם ופי' הך דטובל במקוה פעמים שאין בו מ' סאה רק בצמצום עכ"ד ועי' בשמלה ס"ק ג' מ"ש והאריך בזה ובס"ק א' מ"ש ע"ד הטור והאריך בזה ובס"ק ב' מ"ש ליישב קושי' הש"ך ביו"ד סי' י"ט ס"ק ג' על הג"א ומ"ש ע"ד הק"נ בפ"ק דפסחים והאריך בזה ועי' בשאילות שמואל חיו"ד סי' ע"ד שכ' דיש להעיר בכמה נשים שמחוייבות טבילה מחמת ס' הלא יש להזהירם שיטבלו בלא ברכה דקי"ל בס' מצוה של תורה אין מברכין כו' והאריך בזה ועוד כיון דבס' דרבנן ודאי דאין מברכין א"כ בנדה הרואה כתם דטומאתן אינו אלא דרבנן לא תמצא שתברך על הטבילה כו' כיון דהוי ס' אף בחסרון ידיעה איך נחמיר כיון דקי"ל ס' להקל ואיכא לאו דל"ת ומנין לנו לברך על הכתמים כיון דאין אנו בקיאין בזה כו' והאריך בזה וכ' לבסוף כיון דקי"ל דעל מנהגא מברכי' כמו הלל דר"ת והוא משאל אביך ויגדך כו' א"כ כיון דכתמים נתפשטו בכל ישראל להחמיר ואין שום צד להקל לראות ולהבחין עתה א"כ הטבילה לזה לא גרע ממנהגא יש לברך אף שיש לפקפק בזה מ"מ לצירוף הסברא דהוי תקנה יש לברך אבל זה פשיטא אם ההוראה לטמאות מחמת פלוגתא או ספי' אם לתלות במכה וכדומה כו' פשיטא דעל המורה להזהיר שלא יברכו על הטבילה עכ"ד יעוש"ה ועי' בגליא מסכת חיו"ד סי' ד' שכ' לחקור איזה קולא בעסק שאלות כתמים אשר יפול בלב המורה להסתפק במראיתו ובפרט אם השאלה בימי ליבונה וספירת נקיים דיש קצת לצדד להקל כו' דעיקר מימרא דר"ז כו' דאף טיפת דם כחרדל צריכה ז"נ לא הוי מתקנת כתמים אלא בנות ישראל החמירו ע"ע וחקר בעניני מילי דרבנן דהרמב"ם בריש הל' ממרים כ' שעל ד' חז"ל ותקנותיהם עוברים בלאו דל"ת ועשה ועשית ע"פ הדבר ובלח"מ הביא דהרמב"ן הק' ע"ז איך יהי' דחז"ל חמורים משל תורה ובהקדמת הרמב"ם כ' שכל גזירות חז"ל ותקנות ומנהגים שהתקינו החכמים בכל דור לעשות סייג לתורה הכל הוא מהכתוב ושמרתם את משמרתי כו' והעובר עליהם עובר על ל"ח ובברכות י"ט ב' איתא ג"כ כל מילי דרבנן אסמכוה על לאו דל"ת אך יש לחלק דדוקא גזירה או תקנה שנעשה בוועד חכמים או נביאים או ב"ד הגדול בירושלים ע"ז ודאי מחוייבים כל ישראל לקיים עליהם ועל זרעם כמאמר ועשית כו' ול"ת כו' אבל איזה מנהג או חומרא שלא נעשה בוועד חכמים כו' רק שהמון עם החמירו ע"ע בזה א שהנהיגו איזה מנהג אף שאינו רשאי להקל בדבר אח"כ כו' נ' דהאי עשה ול"ת לא שייכי בזה אלא במה שנעשה בוועד חכמים אבל לא על מנהג וחומרא שתחמירו ע"ט ולפיכך איתא לעיל סי' ס"ה כו' דיש ג' דינים בגה"נ כו' ומצאתי יסוד לזה בתוס' ברכות ט"ו א' ד"ה ור"י שהק' למה אינו מוציא קטן שהגיע לחינוך את הגדול במקרא מגילה הא בברהמ"ז כו' ותי' דשאני ברהמ"ז דכזית דהיא חומרא יתירתא יותר מדאורייתא ובקל נפטרין הימנה כו' והם החמירו ע"ע עד כזית עד כביצה עכ"ל וזהו אשר ביארנו שיש לחלק בין מקרא מגילה שנעשה בוועד חכמים דשייכי בי' עשה ולית הנ"ל ובין כזית וביצה דלא נעשה בוועד תק"ח אלא ישראל הם החמירו ע"ע כו' ולפיכך בכזית וביצה קילא ממקרא מגילה ובהקדמת הרמב"ם מבואר דדוקא גזירות ותקנות ומנהגות שנעשה בזמן התלמוד מחוייבים כל ישראל וכופין לקיים אותם משום שנעשה בוועד חכמים ביחד רובם או כולם והם ששמעו עיקרו הקבלה כו' אבל אחרי התלמוד שנתפזרו כו' ולא נמצאים ביחד לא שייכי תקנה וגזירה מחכמי מדינא זו על חכמי מדינא אחרת ומעתה לענין חומרא דר"ז דלא נעשה מתק"ח אלא שבנות ישראל החמירו ע"ע ולא מתקנת וועד חז"ל וביותר מבואר שם דחומרא דהאי מנהגא לא נתפשט בכל המקומות אלא היכא דאחמיר אחמיר והיכא דלא אחמירו לא אחמירו וראוי לומר על חומרא דר"ז דבקל נפטרין הימנה היינו בכ"ע ובכ"מ שיש צד להקל יש להקל וכמ"ש התוס' ברכות וכ' אפשר שזהו טעמו של הרמב"ם שכ' בפי"א שכתמים א"צ פסיקות טהרה חומר ז"נ כו' שחומרת רבי כו' בראיות ג' לחוש לחשש זבות נוהג אף בכתמים וחומרת ר"ז אין מחמירין בכתמים והיינו משום דחומרת ר"ז לא נעשה אלא מבנות ישראל בעצמן שהחמירו ולא ע"פ גזירות חז"ל ואף בחומרת ר' לפ"מ דאיתא בגמ' דתיקון כך לנשים שבשדות אפשר להקל לפ"מ דאיתא בתוס' ביצה ו' א' ד"ה והאידנא לחקור היכא דגזרו משום שאינן בני תורה אך דיינינן השתא אם יש לנו דין דאינן בני תורה