יד אליעזר חלק ב פ

ס"ק ט' מ"ש ע"ד החתם סופר חיו"ד סי' קצ"ז והאריך בזה יעוש"ה

סימן קצח

סעיף א (א) שום דבר כו'. עי' במי נדה מהדו"ק שכ' להסתפק באשה שהתחילה לילד ויצאה ממנה מקצת הולד וטבלה אם נחשב זה לחציצה ולענין טומאת נדה אין נפ"מ לכאורה אך לשאר טומאות או לגירות א"מ טבילה כו' והביא ד' הגמ' נדה כ"ו דאמרי' ולד דאית א חיותא מדנפיק רישא הוי לידה ובפירש"י שם מוכח להדיא דמהני טבילה זו שטבלה בעוד שהולד והסנדל תוקעין בה וכבר יצאו מקצתן וכ' ובאמת צ"ע למה לא יהי' נחשב חציצה בזה כו' עכ"ד

(ב) כל שהוא. עי' בישוי"ע ס"ק א' שהק' בהא דעירובין ד' ב' וסוכה ו' ב' דאמאי לא נקט וליגזור מיעוט שאינו מקפיד אטו רוב שאינו מקפיד וכ' ליישב והאר בזה. ובאמת בעירובין ובסוכה שם הגירסא בגמ' אי נמי משום רובו שאינו מקפיד וא"צ לתי' ובס"ק ב' הביא ד' התוס' שהבינו מד' רש"י דס"ל דבבשרו אף מיעוט שאינו מקפיד חוצץ והתוס' חולקין על רש"י והביא ראי' לדעת רש"י מחולין י"א גבי טבל ועלה כו' דמסיק סכין אתראי כו' והאריך בזה וכ' אח"כ דגם רש"י מודה דאף בגוף מיעוט המקפיד לא חשיב חציצה רק מדרבנן האריך בזה. והביא דכ"כ הריטב"א שדעת רש"י כדעת התוס' יעוש"ה. ועי' בשמלה ס"ק ב' שהק' כיון דכולו אע"פ שאינו מקפיד הוי דאורייתא א"כ ליגזור מיעוט שאינו מקפיד אטו כולו שאינו מקפיד כו' וכ' דצ"ל דבין מיעוטא לכולו לא טעי אינשי והביא ד' החכ"א שהניח בצ"ע על הפוס' שלא הביאו הך דרב כהנא דבכולו אפי' אינו מקפיד חוצץ מדאורייתא וכ' די"ל כיון דבמקום עיקרא דמלתא דהך דר' יצחק כו' בנדה פ"ז ב' לא הובאו כלל הך דרב כהנא ש"מ דלאו הלכתא היא כו' והא דביבמות מקשה מינה לרבא י"ל כמ"ש התוס' שם שרוצה ליישב ד' רבא אפי' כר"י וכן י"ל שרוצה ליישב אפי' כדרב כהנא ג"כ כו' ועי' במי נדה בחידושיו ס"ז א' שהק' דמאי פריך הגמ' בעירובין ובסוכה שם חצוצין דאורייתא כו' די"ל דדוקא בזב דחמיר כו' להכי אצטריך הלכה לנדה ולזבה כו' הניח בקושי'

סעיף ו (ג) בהג"ה קליעות שערות. עי' ס"ט ס"ק י"ט שהביא ד' הפ"מ ת"ב סי' קמ"ו שכ' באשה שחלתה ואמרו הרופאים שאין תקנה אא"כ תעשה מארלאקין וא"א לעשות אם לא שמפזרים בראשה סמים כתושים כמו קמח ועי"ז השערות מסתבכים וכשמדיחין במים הסמים א"א לשערות להסתבך והחולי חוזר וניעור דיש לפקפק אם תוכל לטבול כן כו' והאריך בזה והעלה דאין להקל אא"כ נשאר רוב שערותי' שלא נקלעו דאז הוי מיעוט שאינו מקפיד ולא חייצי אלא מדרבנן סמכי' שפיר ארופא מומחה שאו' שיעלה לה רפואה עי"ז והוי רביתה אבל לעשות לה כל הראש או רוב שערה דיש כאן ס' דאורייתא אין להתירה עכ"ד. והס"ט כ' עליו שדבריו נכונים והאריך בזה ומסיק ועכ"פ בכל השערות או ברוב השערות שלה ודאי דאסור לעשות כן לכתחלה ע"י סמים ואם עשתה כן הוי חציצה בטבילה. ועי' בחתם סופר ח"ו סי' פ"ב שכ' אודות האשה שרוצים לדבק בשעלה שערותי' ולצורך רפואה פשיטא שחוצץ וע"כ לא דברו הפ"מ והס"ט אלא ע"י סמים שהם עצמם אינם חוצצים אלא שדיבוק השערות חוצצים כו' ומ"מ הסכימו לאי' אבל ע"י שעוה שהשעוה בעצמו חוצץ ול"ש לומר היינו רבותא פשיטא שחוצץ וחלילה להקל כלל עכ"ד הובא דבריו בת"ת ס"ק ה' ועי' במי נדה מהדו"ת שנשאל באשה שהיתה חולה וציוה לה הרופאים ליקח חתיכת שעוה ולשום על קצת שערות כדי זה בזה ונעשה ממנו ג"כ קאלטאן והוי סכנה להסירו אם מותרת לטבול כו' והשיב דאם חתיכת השעוה עצמה נפלה ואין כאן עוד דיבוק רק מה שהשערות עצמן דבוקים זה בזה היינו דין זה ממש כו' וכל הטעמים שכ' המרדכי שם שייך ג"כ בזה כו' אבל אם עדיין השעוה על השערות בזה יש לעי' כו' והאריך בזה ופ' להקל יעוש"ה. והיינו דלא כהחתם סופר ועי' בבגדי ישע חיו"ד סי' כ"ג שנשאל נמי בענין זה כו' והשיב דהקאלטונש הנעשים ע"פ אופן המבואר כאן בכם המרדכי דאינו חולץ והקאלטנוש ע"י פיזור סממנים מהרופאים מבואר בס"ט בשם הפ"מ שחוצץ אבל בנ"ד שנעשו ע"י זיעה מעצמם וגם סכנה להפריד שער זה מזה לפי אזהרת המומחה יש תקנה להאשה לטבול כך כו' והאריך הרבה בזה ומבואר ד' שיטות שיש בענין זה ומסיק לבסוף וכ' לכן בשאלה דידן נפ"מ להל' דקאלטנוש אינו חוצץ מטעם רביתא ומין במינו ואף המעט שערות שלא נקלטו עדיין א"צ לסורקן ולא להפרידן מחמת סכנה והוי דין שערות אלו כמו השערות שבקליעות שאינו חוצץ מטעם רביתא ומב"מ ותקנת האשה הזאת היא שקודם טבילתה תעשה עכ"פ מה שיכולתה היינו עיונא בכל גופה ושערותי' יפה שלא ימצא עליהם דבר החוצץ כי עיונא הוא דאורייתא כו' גם תרחוץ גופה ושערותי' יפה בחמין דזה מקרי חפיפה אבל א"צ לסנן א"ט להפריד השערות במסרק או ביד כלל אלא תטבול כך ותהי' מותרת לבעלה עכ"ד. והביא דכן הסכימו להתירה הגאון בעל מראית הצובאות והגאון בעל גט מקושר והגאון בעל חמדת שלמה והגאון ר' משולם זלמן אב"ד דק"ק לובלין ובסי' כ"ד הביא תשובת הגאון ר' משולם זלמן שהאריך בזה והסכים להתירא ובסי' כ"ה כ"ו האריך עוד בזה. ועי' במשיבת נפש ח"ב סי' י"ב מה שהשיב להבגדי ישע הנ"ל והאריך הרבה בזה והסכים להתיר האשה לטבול ועי' בצ"צ חיו"ד סי' קנ"ח מ"ש והאריך הרבה בזה והביא נמי ד' הבגדי ישע הנ"ל ובסי' קנ"ט שם מ"ש והאריך בזה ועי' בקהלת יעקב מהגאון מקארלין חיו"ד סי' ז' שנשאל נמי בענין זה והביא ד' המרדכי הנ"ל והאריך בזה ופ' דלענין טבילת נדה אין הדוק השערות חוצצין כיון שהיא בסכנה ובריאותה וחיותה תלוי בזה מותרת לטבול ע"י עיון וחפיפה כפי יכולתה עכ"ד ולא הביא ד' הפ"מ והס"ט הנ"ל ועי' בחכ"א כלל קי"ט סי' ה' שכ' דבקליעות שערות הנעשה ביד"א ע"י סמים דיש להקל אם הוא ע"פ רופא מומחה כו' אע"פ שהוא ברוב השטר דעכ"פ אינו אלא מדרבנן כו' והביא ד' הפ"מ והס"ט הנ"ל וכ' דבטלה דעתי נגד דעתם ועי' במים חיים חיו"ד סי' נ"א שהביא ד' הבגדי ישע שכ' דבקאלטנעס הנעשה ע"י אדם בצווי הרופאים חוצצים לענין טבילה כו' דטעמא דהנהו רבותייהו ל"ש רק בנעשים ממילא ולא הנעשים ע"י אדם כו' והשיג עליו וכ' דכן מצינו ביומא ע"ח ב' מ"ש נעילת הסנדל כו' אלא הנך דלאו רבותייהו הוא גזרו בהו רבנן הנך דרובתייהו הוא לא גזרו רבנן והעיקר שאם היא נחוצה ע"פ צווי הרופאים מומחים שאין לה תרופה אחרת בודאי מקפדת שלא להסירם הוי ממש כמו הקאלטנעס המובא בש"ע ואין שום הפרש כלל רק אם אינם נעשים ע"י פיזור סממנים המבואר בס"ט אז בודאי אינם חוצצים כלל עכ"ד. ועי' בס' זכרון יעקב סי' י"ד שכ' נמי בדבר האשה שע"פ עצת הרופאים לא סרקה ראשה ונסתבכו קליעות כו' והביא ד' המרדכי הנ"ל והאריך בזה ומסיק דעכ"פ לדינא הדבר ברור להתיר בכה"ג עכ"ד. ועי' בתשובת משיב דבר ת"ב סי' ל"ו שהאריך נמי בענין זה וכ' דאין בזה שום חציצה כלל וכסברת המרדכי והשיג על הס"ט והביא ד' הפ"מ הנ"ל כו' ומסיק כיון דבשעה שהיא חולנית נצרך שערותיו להיות דבוקים כגוש אחד ול"ש בהו חציצה כלל ורק במקום שאין