יד אליעזר חלק ב סט

מ"מ על בשרה ובגדי' תולין במאכולת פד כגרים ועי' בב"מ ד"ה ודע שכ' הרשב"א כו' שסיים הב"י ומיהו ה"מ כשנמצא טל בשרה לבד אבל אם נמצא על בשרה ובגדי כ"א כ' שתולה בכל מה שיש לתלות הרי מבואר כמ"ש ותימה על החו"ד וכ' דמה שהביא ראי' מהט"ז אינו ראי' דשם מה שנמצא על העד אינו מגרע כיון דנמצא על ידי בדיקה ודאי מגופה קאחזי' עכ"ד ועי' בשמלה ס"ק י"ד שהשיג נמי כן על החו"ד מד' הרמב"ם וכ' נמי דאין ראי' מד' הט"ז וכמ"ש המקמ"ח הנ"ל ועי' בהגהות רע"א על החו"ד שהשיג נמי עליו מד' הרמב"ם הנ"ל ועוד השיג עליו במ"ש מד' הרשב"א דהא גם בדי הרשב"א הוא רק בנמצא על בשרה לבד אבל גם על חלוקה מותר בעברה א"ו דעברה רגלים לדבר הוא רק בנמצא על בשרה לחוד וכדדייק הרשב"א בלישנא כיון דמגופה חזי' ובגופה לחוד אשתכח רגלים לדבר כו' עכ"ד ועי"ש עוד במקמ"ח מ"ש עוד החו"ד ס"ק ז' והאריך בזה יעוש"ה

סעיף י (י) מקבל טומאה. עי' בנו"ב מהדו"ק חיו"ד סי' נ"ב שכ' טעם לזה דהא על כל כתם קשה הא איכא ס' מעלמא והוי סד"ר כו' וע"כ צ"ל כיון דלטהרות דטמאה בלא הרגשה הוי סד"א כו' מש"ה טמאה אפי' לבעלה אלא דאכתי קשה הא אפי' נגד טהרות איכא ס"ס כו' וצ"ל כיון שעל הבגד שמקבל רק טומאה ליכא רק ס' א' ומטמאין אותו ומש"ה מטמאין גם האשה ומש"ה בדבר שאינו מקבל טומאה טהורה עכ"ד. ועי' בהגהות ר' ברוך פרענקיל על הנו"ב שכ' דעיקר היסוד של הנו"ב מבואר בחידושי הר"ן נדה נ"ז ב' ד"ה מודה שמואל אבל בסגנון אחר שכ' וז"ל וה"ט משום דדבר המקבל טומאה כיון שמה שנמצא על הכתם טמא גזור בה רבנן כדי שלא יבואו לטהר הבגד אבל כשנמצא על דבר שאינו מקבל טומאה לא גזרו על האשה כלל עכ"ל. ועי' בחו"ד ס"ק ת' מה שהק' על הנו"ב כו' וסיים דעיקר הטעם כמ"ש התוס' נ"ח א' כיון שהבגד אינו מקבל טומאה גם עלי' לא גזרו עכ"ד. ועי' במקמ"ח שהביא נמי ד' חידושי הר"ן הנ"ל שהוא כעין ד' הנו"ב וכ' ליישב קושי' החו"ד והאריך בזה ועי' בפרמ"ג בפתיחה כוללת בחקירה ה' אות ט' מה שהק' על הנו"ב דמבואר שאין הדם מטמא להאשה כ"א ביציאתו לחוץ אבל בעודו בפנים לא נטמאה האשה דהוי מגע ביהס"ת ולפי ה"נ הוא נגד ד' התוס' ט"ז א' ד"ה במקור שכ' בהדיא דאע"ג דהוי מגע ביהס"ת עכ"ז מטמא וכ' דשמא הלל"מ היא והביא דכ"כ הנו"ב בעצמו במהדו"ת חיו"ד סי' צ"ז דדוקא בעת שהטיפין מחוברין למקור באותו רגע מטמאין להאשה טומאת ערב שאז הטיפין מחוברין למקור ונוגעין באשה ואף שהיא טומאת ביה"ס כו' עכ"ד הנו"ב. הנה מבואר בדבריו להדיא להיפך כו' והאריך בזה ליישב ד' הנו"ב ועי' במי נדה י"ט ב' ובמהריא"ז ענזיל סי' מ"ש בד' הנו"ב הנ"ל והאריכו בזה יעוש"ה. ועי' באשכול הל' נדה סי' ל' בנחל אשכול שם אות ו' שכ' לעשות סמוכין להקל בכתמים עפ"ד הנו"ב כו' מ"מ לשיטת רוב הפוס' דלא מטמאין האשה היכא דהבגד טהור כך הוא סברת הנו"ב. לכן יתכן בזמן התנאים ואמוראים שעדיין עסוקין בטהרות והוצרכו לטמא הבגד לקודש ולתרומה אם נפל עליו כתם הוצרכו לטמא האשה לבעלה משא"כ בימינו שכולנו טמאי מתים ואין תרומה טהורה ס"ל להני רבותא דלא גזרו רבנן על כתם כיון דאיכא ס"ס ס' מעלמא וס' לא אהרגשה כו' וכ' לעיל דס"ל כהרמב"ם הא דתנן ס"א מעבירין ז' סימנים על הכתם ואם אינו עובר טהור גם לבעלה אתמר והבינו הרמב"ן והרשב"א מדבריו כל שלא נתברר ע"י סימנים אין כאן טומאת אשה וכיון דבזה"ז ליכא מאן דבקי בהן הוי ס' חסרון ידיעה לכ"ע דמשוי לי' לסד"ר להקל כו' עכ"פ נ' מאשכול שהי' מסופק קצת אם כתמים נוהגים האידנא אבל למעשה לא רצה להקל שהרי מביא בספרו דיני כתמים עכ"ד ועי"ש עוד בחו"ד ובחידושים ס"ק י"ב שכ' וה"ה דבר המקבל טומאת נגעים כגון בגד שאין בו רק ג"א על ג"א שאין מקבל. רק טומאת נגעים ולא שאר טומאות וכן כותל המקבל טומאת נגעי בתים מקבל כתמים ג"כ כו' עכ"ד. ועי' בבית שלמה ביו"ד ח"ב סי' ל"ג שתמה עליו ראשונה שלא הרגיש דהך דינא אי כותל מקבל כתמים מטעם שמקבל טומאת נגעים כבר חידש שם המנח"י ס"ק י"ג והפלתי ס"ק ט' חולק עליו ואחרון הכביד מ"ש לענין ג"א כו' כי עיקר הדין שבגד מג"א על ג"א אינו מקבל שאר טומאות רק טומאת נגעים הוא תמוה שאין הדין כן כי מקבל כל הטומאות זולת טומאת מדרס יש חילוק בזה בין בגדי עניים מקבל טומאת מדרס בג"א על ג"א אבל בגדי עשירים אינם מקבלי ם טומאת מדרס מג"ט על ג"ט אבל שאר טומאות כמו טומאת מת ושרץ ב"כ וב"כ מקבל טומאה כל שיש בו ג"א על ג"א אמנם כ"ז בצמר ופשתים אבל בגד משאר מינים אין מקבל טומאת נגעים כלל ושאר טומאות אין מקבלים פחות מג"ט על ג"ט וכ"ז מבואר מסוגיות הש"ס בשבת כ"ז כו' וכ' דאולי ט"ס נפל וצ"ל בדבריו במקום בגד שתי וערב שאין בי רק ג"א כו' אלא שלשונו מ"ש שאין בו רק ג"א כו' הוא דחיק דש"ו אינו מטמא בשאר טומאות חוץ מנגעים אפי' יש בו כמה אלא אם נאמר דלרבותא דנגעים וכתמים נקט הכי עכ"ד

(יא) קרקע עולם. עי' בס"ט ס"ק י"ט שכ' דאם נמלא כתם על נייר שלא ע"י בדיקה וקנוח אלא שעברה עלי' או ישבה עליו כ' התוי"ט פ"ב דכלים דאין טומאה שייך בנייר הגם דאיהו מיירי בנייר שהי' בזמן הש"ס שהי' מעשבים משא"כ בנייר דידן שהוא נעשה מבגדי פשתן מ"מ נ' דאין חילוק דהב"פ נטחן ופנים חדשות בא לכאן כו' עכ"ד ועי' בחכ"א כלל קי"ג דין ח' שכ' ונייר הוא דבר המקבל טומאה כו' דלא כהס"ט עכ"ד הרי דס"ל דכתם שנמצא על הנייר שהיא טמאה ועי' בגליון מהרש"א שכ' דברמב"ם הל' כלים מבואר דנייר אינו מקבל טומאה וצ"ע בנייר שלנו ועי' בנו"ב מהדו"ת חיו"ד סי' ק"ה שכ' דנייר העשוי מעשבים וק"ו מבלויי סחבות מקבל טומאה שהם לא גריעי מלבדים והביא ד' הרמב"ם פ"א מהל' כלים הל' י"א שכ' וז"ל כל שהוא אריג בין מצמר ופשתים בין מקנבוס או ממשי או משאר דברים הגדלים ביבשה הוא הנקרא בגד לענין טומאה והלבדים כבגדים לכל עכ"ל. הרי כללא כייל מכל הגדל ביבשה וכל הלבדים כבגד ומקבל טומאה כו' והאריך בזה ועי' בשיבת ציון סי' ל"ט שהביא קושי' טל הנו"ב מד' הרמב"ם פ"ב מהל' כלים הל' א' דמבואר להדיא דהנייר בעצמו אינו מקבל טומאה אם לא עשה ממנו כלי וה"ט דל"ד ללבדים דבנייר פנים חדשות בא לכאן וכ' ליישב דכל דבר המוכן לכתוב עליו בדיו יכונה בלשון חז"ל בשם נייר כו' ושם נייר הוא כולל על כל מיני ניירות אף שהם חלוקים בדיני טומאה ויש מין נייר שמקבל טומאה ויש שאינו מקבל טומאה והוכיח כן מד' הרמב"ם פ"ב מהל' כלים דיש לחלק בין נייר לנייר וכל ניירות שלנו שהם מעשה לבדים הם מקבלים טומאה וכמו שהביא אבי הגאון מד' הרמב"ם, פ"א מהל' כלים כו' והאריך בזה. ועי' בברית יעקב חיו"ד סי' ס"א שהביא ד' השיבת ציון והשיג עליו וכ' דאשתמיט לי' ד' הגמ' מגילה י"ט היתה כתובה על הנייר ועל הדיפתרא לא לא עד שתהא כתובה על הספר ובדיו ומפרש בגמ' נייר מחקא ופירש"י מן עשבים עשוי ע"י דבק והרמב"ם בפי' המשנה כ' נייר הוא נאגאד בערבי כו' א"כ מפרש הגמ' נייר דבר פרטי דהוא מחקא ולא כמ"ש דהש"ס קרוי נייר לכל דבר שהוא מוכן לכתוב עליו ועוד השיג עליו וגם השיג ע"ד הנו"ב הנ"ל כו' והאריך בזה. ובסי' נ"ט השיג נמי על הנו"ב ועל החכ"א דס"ל דניירות שלנו עשוי מבלאות סחבות הוה כמו לבדין כו' וכ' דיש להורות כהס"ט הנ"ל דאינו טמאה משום כתם כו' וגם ליכא חשש שעטנז בזה והביא כמה