יד אליעזר חלק ב ע

ראיות והאריך הרבה בזה ופ' בסוף סי' ס"א שם דאם האשה מצאה כתם על נייר אינו טמאה גם ליכא בזה משום כלאים שתפורים לצמר עכ"ד ובסי' ס' שם מ"ש והאריך בזה יעוש"ה ועי' במי נדה מהדו"ק שהשיג נמי על הנו"ב וכ' לענין כלאים כו' לא הוי בכלל צמר ופשתים והביא דכן מצא בבאר עשק סי' י"ב והאריך בזה וכ' דדינו כעשבים ואינו מקבל טומאה ובפרט כיון דכתמים דרבנן יש לסמוך על הבאר עשק בזה ולהקל דאינו מקבל כתמים וגם הביא ד' הס"ט הנ"ל ואח"כ הביא חשובה ארוכה בזה ופ' דאין בנייר הנעשה מבלאי בגדים תשש שעטנז ומסיק דאף בכתמים אין להחמיר בנייר בפרט דכתמים דרבנן ועי' בליקוטי חתם סופר ח"ו סי' פ"א שכ' נמי דנייר אינו מקבל טומאה ולא כתמים דהוי כמו גללים כו' והביא ד' הס"ט וכ' נמי דנעלם מהנו"ב ד' הרמב"ם פ"ב מהל' כלים כו' ופ' להקל בכתמים וכ' אך בבדיקת עד שאינו בדוק אם הוא נייר אע"פ שלענין שיעור כגריס ועוד יש לו דין כתם מ"מ לענין זה לא אמר להקל בנייר כו' עכ"ד. וכן עיקר לדינא דהיכא דנמצא כתם על הנייר הולכין להקל ואינו טמאה וכהס"ט והחתם סופר והמי נדה והברית יעקב הנ"ל

(יב) בהג"ה צבעונים. עי' בברית יעקב חיו"ד סי' נ"ח מ"ש לענין אם יש לסמוך לכתחלה שתלבש בגדי צבעונים ולא תטמא משום כתם כו' והביא ד' השואל שכ' די"ל דוקא היכי שהאשה הולכת תמיד בבגדי צבעונין לא חששו משום כתם אבל ללבוש לכתחלה צבעונין על יום א' או לילה אחת כדי שלא תטמא משום כתם י"ל דהוי כמבטל אי' לכתחלה והוא כ' דהדבר פשוט להתיר דל"ד כלל להא דמבטל א"ל דהתם האי' ידוע בבירור ע"כ אין מבטלין אבל בכתמים כו' דאין בזה משום קביעת וסת ולא חיישי' ליום מציאת הכתם כמו שחוששין לראי' כו' ובבגדי צבעונים לא גזר משום כתם לא הוי בכלל אמא"י לכתחלה כו' והאריך בזה ופ' להקל ועי' במי נדה בנדה ט"ו א' מ"ש לענין אי מותרת אשה להתעסק בש"ש טבחים או להתעסק בדם לכתחלה כדי לתלות בו הכתמים כמו שמותרת ללבוש בגדי צבעונים והאריך בזה ועי' בס' זכרון יעקב סי' ט"ו שהביא ד' החתם סופר שכ' דדוקא בבגד עליון והשיג עליו דכיון שאמרו בנדה ס"א שלא גזרו על בגדי צבעונים כדי להקל על הכתמים כו' וא"כ מה לי עליון או תחתון כו' ואין בזה כדאי לחלוק על הפוס' כו' והאריך בזה יעוש"ה

סעיף טו (יג) שכסו ראשון עי' במי נדה מהדו"ת שכ' דנ' אם אשה אתת השאילה לחברתה חלוק והחזירה וכסתה היא ומצאה בו כתם והאחרת או' שלא כסתה בו והיא נדה או טהורה אותה שכסתה והטעם כיון דקי"ל דאין עא"נ לאסור בדבר שיש לו חזקת היתר וא"כ הוי ראוי שאותה שאו' שלא כסתה לא תהי' נאמנת לאסור חברתה כיון שיש לה חזקת טהרה אך כשגם היא טהורה א"כ אף אם לא תהי' נאמנת לא יועיל לטהר את חברתה וכל עיקר עדותה לטהר אח עצמה ועל עצמה נאמנת שפיר אבל כשהיא נדה א"כ אי נימא שגם היא כסתה תחלה חברתה תהי' טהורה דתלי' בנדה אבל אי נאמן שהיא לא כסתה שוב תהי' השני' שכסתה טמאה בזה י"ל שפיר כיון דיש לזו חזקת טהרה אין עא"נ לאסור בדבר שיש לו חזקת היתר לכך א"נ לומר שלא כסתה כו' מיהו אכתי יש לפקפק ולומר דשאני כאן כיון דאין עדותה על חברתה רק ע"ע דכל עא"נ באי' דא"נ להתיר במקום שיש לו חזקת אי' דהתם מעיד על דבר איסור עצמו שהוא מותר א"כ מעיד כנגד החזקה בזה א"נ אבל כאן אינה מעידה על חברתה שהיא טמאה אלא ע"ע שלא כסתה רק מתוך עדותה ממילא אין לחברתה במה לתלות בזה י"ל דנאמנת ע"ע וחברתה ממילא טמאה ובפרט דאף לולי עדותה נמי לא היתה חברתה טהורה בבירור רק תלי' בעלמא בזה י"ל אם היא לא מעידה שלא כסתה נאמנת ואין כאן תלוי' וכגון דבלא"ה הוי רק תלוי' בעלמא י"ל דנאמנת והניח בצ"ע

סעיף יז (יד) מן החגור. עי' במי נדה מהדו"ת שכ' להסתפק דאם נמצא על בשרה לבד כה"ג כו' אי נימא כיון דעל בשרה ל"ש מעלמא גם מדלא נמצא על חלוקה ל"מ מה שנמצא אחד למעלה מהחגור ואמרי' דבע"כ נזדקרה כו' או גם בזה לא תלי' בנזדקרה רק אמרי' כמו שהעליון מעלמא דבעליון לבד מטהרין אף בנמצא על בשרה שוב אמרי' כמו שזה מעלמא כן זה מעלמא והניח בצ"ע

סעיף יח (טו) שכתמים דרבנן. ולכאורה קשה דהא אף באי' דאורייתא נמי תלי' כמו אינקבה ריאה היכא דממשמשא ידא דטבחא דתלי' וכמבואר לעיל סי' ל"ו והוא מד' הגמ' חולין מ"ט א' וכן הק' בשמלה ס"ק כ"ג וכ' ליישב דכיון דכתמים דרבנן תלי' אפי' בדבר רחוק כגון לבשה ג' חלוקים ונמצא על התחתון וכן במכה שנתרפאה ואפשר לה להתגלע כו' וכ' דלפ"ז היכא דאיכא למתלי בדבר הרגיל יש לתלות אפי' היכא דאיכא חששא דאורייתא כגון סמוך לתשמיש או לבדיקה או להטלת מ"ר עכ"ד

סעיף כה (טז) שתיהן טמאות. עי' ט"ז ס"ק י"ז שהביא ד' הב"ח וחולק עליו ובנקוה"כ השיג על הט"ז והסכים להב"ח ועי' במקמ"ח שכ' דכן משמע בתוספתא דמקואות פ"ב כהב"ח דנקט הך דינא דב' נשים שנתעסקו בציפור בהדי דינא דב' שבילין עכ"ד ועי' בישוי"ע ס"ק ו' שכ' דהעיקר כהט"ז וביאר הדבר כו' והאריך בזה בד' הט"ז והב"ח והרשב"א ועי"ש עוד במקמ"ח ובפלתי ס"ק י"ג ובחו"ד ס"ק י"ד ובס"ט ס"ק מ"ז ובמי נדה מהדו"ק וביד אברהם ובשמלה ס"ק כ"ט ל' מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה

סעיף כח (יז) כב' גריסין. עי' במי נדה מהדו"ק שכ' להסתפק אם נתעסקה בתחלת היום בפחות מכגריס ואח"כ נמצא עלי' יותר מכגריס אי הוי בכלל האיבעי' בש"ס או בכה"ג פשיטא דתולה כו' והאריך בזה והניח בצ"ע יעוש"ה

סעיף לא (יח) ז' סימנים. עי' ט"ז ס"ק י"ח שהביא ד' הטור בשם הרמב"ן שאין לסמוך על בדיקת סימנים אלא לטהרות אבל לא לבעלה והק' ממ"ש בריש סי' קפ"ז דטהרות חמירי וכן הק' בפרישה ובאמת לק"מ וכמ"ש בפלתי ס"ק י"ז שדעת רמב"ן כדעת הראב"ד ועי' בתו"ה וברא"ה שחושבין דאין ז' סימנים מעידין שאינם דם דאף דאינו עובר ע"י הוא היותו בלוע בתוך הבגד אך לענין טהרה מעבירין ז' סימנים דממ"נ אי צבע הוא פשיטא דטהור ואי דם הוי רק שהוא בלוע בתוך הבגד א"כ הוי טומאה בלוע ואין מטמא עכ"ד. ועי' במקמ"ח שכ' נמי כעין זה ליישב קושי הנ"ל והביא ד' חידושי הרמב"ן בנדה ס"ב כו' ועי' בס"ט ס"ק נ"א שהביא ד' הפלתי הנ"ל וכ' דכבר קדמו הפנים מאירות ח"א סי' י"ב בזה ועי' בשמלה ס"ק ל"ב מ"ש טעם על הרמב"ם שלא הביא דין זה דעוסקת במלאכתה כו' והאריך בזה יעוש"ה

סעיף לד (יט) שנהרגה כו'. עי' בדגול מרבבה שכ' דבג"י הראשונים טמאה דעיקר הטעם דפחות מגריס טהור כו' משום דאל"כ אין שום אשה יבולה להטהר כו' אבל כאן שהיא העד שבודקת ואפשר לה להזהר אין להתיר בג"י הראשונים עכ"ד. ועי' במי נדה שכ' עליו דאין להחמיר בזה כו' והאריך בזה יעוש"ה

(כ) בהג"ה מקום לתלות. עי' ט"ז ס"ק כ"ג שכ' דאשה שרגילה להוציא דם מחמת הרעי שלה ש איזה סבה ובדקה עצמה אפי' בעד הבדוק ובשעת הבדיקה נגע גם שם דחולה בה שלא בשעת וסתה כו' כיון שלא