יד אליעזר חלק ב סח

מה שהק' עליו מד' התוס' נדה ה' א' ד"ה הא כו' וכ' ליישב והאריך בזה יעוש"ה ועי' במי נדה מהדו"ק מ"ש בד' המנח"י והאריך בזה

סעיף ב (ו) בתינוקת. עי' ש"ך ס"ק ג' שהשיג על הב"ח וס"ל דלא גזרו בתינוקת כלל אפי' בנמצא על גופה וכ' שכן משמע מרש"י ובאמת מד' רש"י נדה ה' א' ד"ה מלוכלכין מוכח להיפך שכ' וז"ל ולא ידעה אי אתי מגופה או לא אין חוששין לה ואפי' אין לה במה לתלות דבשש"ט לא עברה ואיכא למימר עברה ולא אדעתה עכ"ל משמע דבידאי מגופה רק שלא הרגישה טמאה וכן ראיתי בחו"ד ס"ק ד' שהביא ד' רש"י אלו דמוכח להיפך וכ' דכן מוכח מנדה ס"ה ב' גבי וכולן שהי' שופעות מתוך ד' לילות כו' והאריך בזה ועי' בס"ט ס"ק ז' שהביא נמי ד' רש"י הנ"ל דמוכת דהיכא דודאי מגופה אתי' טמאה אף תינוקת שלא הגיע זמנה לראות וכ' דכן נ' מד' החידושי רשב"א שם כו' דדעתו כפירש"י כו' והאריך בזה ועי' בישוי"ע ס"ק ב' שהביא נמי ד' רש"י ד"ה מלוכלכין הנ"ל דמשמע דבידוע שבא מנופה אף שלא בהרגשה מטמא אף בתינוקת והביא ראי' לד' רש"י מנדה ס"ו א' כו' א"ל הכי אמר רבא ל"ש גדולה ול"ש קטנה דקטנה נמי מחמדא ואי נימא דדם שרואה בלא הרגשה אינה מטמאה בתינוקת א"כ אף מחמדא וראתה כיון שראתה בלא הרגשה ליכא איסורא א"ו כשידוע שהדם בא מגופה אף בתינוקת טמאה כו' והאריך הרבה בזה יעוש"ה ועי' במי נדה מהדו"ק שהביא נמי ד' רש"י הנ"ל דמבואר כהב"ח והאריך בזה וכ' דהעיקר כהב"ח ועי' בתשובת רע"א סי' פ"א מ"ש ע"ד הס"ט שדקדק מד' רש"י כהב"ח דאינו ראי' דהתם מיירי לענין טומאת מעל"ע בקדשים ובזה אף בלא הרגשה טמאה עכ"פ טומאת ערב כו' חיישי' ג"כ למפרע כו' ומיושב בזה קושי' הס"ט ס"ק ג' כו' והאריך בזה ועי' בשמלה ס"ק ו' מ"ש ליישב קושי' הס"ט והחו"ד מד' רש"י הנ"ל כו' וגם כ' ליישב קושי' החו"ד מוכולן שהי' שופעות כו' והאריך בזה ועי' בחוסן ישועות נדה ה' שהשיג ע"ד הס"ט שהביא ראי' מד' רש"י כהב"ח כו' וכ' השמלה שם אח"כ לולי דמסתפינא הייתי או' אע"ג דבכל אשה בעי הרגשה מדאורייתא מ"מ בקטנה כל שבא הדם מגופה טמאה מדאורייתא דהא חזקת דמים שבאים בהרגשה וזו שהיא קטנה אע"פ שהיא או' שלא הרגישה מ"מ כיון שאינה בת דעת אמרי' ארגשה ולאו אדעתה או שאין אנו מאמינין לה דאין עדות לקטן וקטנה והביא ד' הגאון רע"א וכ' אח"כ דבעיקר הדבר מ"ש מהרש"ל דהאידנא כל אשה שיש לה בעל חוששת לכתמים אפי' היא קטנה כו' הנה מצאנו לו חבר הוא הראב"ד כי הרז"ה בשער הכתמים אות ג' תמה עליו אשר לא הביא דן תינוקת שלא הגיע זמנה כו' ומוכח מזה דס"ל כמהרש"ל ולכן כיון שעתה אין לנו טהרות ולא נפ"מ רק לבעלה וכל שיש לה בעל אין חילוק בין קטנה לגדולה ע"כ לא כ' דינים אלו עכ"ד

(ז) פחותה מי"ב. עי' בס"ט ס"ק ה' ו' מ"ש ע"ד רש"י נדה ה' א ד"ה אין חוששין כו' והאריך בזה ועי' לעיל סי' קפ"ד ס"ק ו' מ"ש ע"ד רש"י והרשב"א והארכתי בזה יעוש"ה. וכעת ראיתי בתשובות בית אפרים חאה"ע סי' קל"א שהק' ד' המחבר אהדדי דכאן גבי כתם פ' דאם אין לה ב' שערות אין לה כתם וגבי מיאון דהוי דרבנן פ' דחיישי' שמא נשרו ואף באין לה תמאן ותי' דלמ"ד דאיכא התם חזקת היתר יש לחלק דבכתמים לא גזרו חכמים בתחלה אלא על גדולה ודאי משא"כ לענין מיאון דלא תיקנו אלא בקטנה ותו דאפי' בספק איכא למגזר במיאון בלא בעל אטו בעל דאיכא ס' א"א דאורייתא דבא"ת קאי משא"כ בכתמים אפי' היא מגופה ליכא אלא אי' דרבנן כיון שלא הרגישה ואין לדמות במה שהחמירו דאין אנו בקיאין במקדיר או במגליד דהתם הס' אינו בגוף האי' אלא דאם הי' יכול להבחין בין מקדיר או מגליד הי' אפשר לברר וכיון דאין אנו בקיאין נשאר הס' אי' במקומו עכ"ד. ועי' במי נדה מהדו"ק מ"ש ליישב קושי זו דהטעם דבכתם מותר אם אין לה עפמ"ש הטעם דגזרו על הכתם ולא הוי ס"ם כו' משום דרוב דמים מן המקור וא"כ תינח בסתם כתם אבל בקטנה יש ס"ס ס' מעלמא ואת"ל מגופה שמא אין לה ב' שערות והדם כתמה טהור דשוב לא גזרו חז"ל על כתמה כיון דאף דהוי מגופה אם לא ארגשה טהורה מה"ת רק מך מדרבנן טמאה וא"כ אם אין. לה ב' שערות דלא גזרו על כתמה טהורה היא והוי ס"ס מעליא. ועוד כ' ליישב והאריך שם לענין ה"ס במקום חזקה יעוש"ה ועי"ש עוד במהדו"ת ובמקמ"ח ובשמלה ס"ק י"א י"ב מ"ש והאריכו בזה

סעיף ה (ח) ושיעור הגריס כו'. עי' במנח"י ס"ק ז' ובפלתי ס"ק ו' ז' ובס"ט ס"ק י' י"א ובמקמ"ח ובחוט השני סי' צ"ז ובמעיל צדקה פי' כ' ובשבו"י ח"ר בסוף הס' בהשמטות וביראים סי' קצ"ב ובבשמים ראש סי' קל"ה ובח"ל סי' ס"ז ובשאילת יעב"ץ ח"א סי' ס"ט ובמאיר נתיבים סי' ט' ובחוסן ישועות בנדה נ"ח ב' מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה ועי' בחתם סופר חיו"ד סי' ק"נ שכ' דבר חדש נהי דבכתם דעלמא אינו טמא אלא כגרים ועוד שהוא גדול הרבה ממאכולת שנמצא בזמנינו וכו' משום דתחלת גזירת כתם משום טהרות נגזרה ועתה שבטלו טהרות מ"מ גזירתא לא בטלה וכיון שכל עצמה לא נאסרה אלא משום זמניהם אין אנחנו יכולים לטמאותה אלא בשיעור כתם בזמניהם שאז היתה מאכולת גדולה מצוי' אע"פ שבזמנינו לא נמצא כזאת אבל בדקה בעד שאינו בדוק כו' נהי דדין כתם יש לו מ"מ מדין ספי' לא נפיק ולא מטהרין אלא בשיעור קטן דם מאכולת שנמצא בזמנינו שהוא קטן מהכיל ולא בעי כגריס ועוד עכ"ד. וכ"כ בסי' קפ"ב שם וכונתו דבעד שאינו בדוק דאם הוא מגופה ודאי בהרגשה אתי' כדס"ל להרמב"ם פ"ט מהל' א"ב דעד הבדוק אף בלא הרגשה כמאה מה"ת דחזקת דם בא בהרגשה והאי דלא ארגשה אימר הרגשת עד הוא וא"כ גם בעד שאינו בדוק אם הוא מגופה הרי הוא בהרגשה כמו עד הבדוק וא"כ עד מאכולת דידן מוקמינן לה בחזקת טהרה ותלי' אבל יותר משיעור מאכולת דידן לא תלי' כיון דלא נגזר משום טהרות ואינו דומה לכתמים שהוא ודאי בלא הרגשה ולא נגזר רק משום טהרות אבל עד שאינו בדוק אינו טהור רק עד השיעור שאנו יכולים לתלות באמת ולא יותר ועי' בס' א' מחכמי זמנינו נקרא שפרי ציון סי' כ"ז שכ' ע"ד החתם סופר דדבר חדש הוא מאד כו' והשיג עליו והאריך הרבה ופ' דכשם דמשערין בכתם אחר התשמיש ואחר הטלת מ"ר רק בכגריס כן בבדיקת עד שאינו בדוק לא ישתנה השיעור ולכן ה"ל כהח"צ והשיעור גריס הוא בין בכתמים ובין בעד שאינו בדוק עכ"ד ובסי' כ"ח וכ"ט שם מ"ש והאריך בזה ועי' בס' ברכת רצ"ה סי' מ"ב מ"ש ע"ד החתם סופר הנ"ל והאריך בזה יעוש"ה

סעיף ו (ט) על בשרה כו'. עי' חו"ד ס"ק ו' שכ' נ' דה"ה על בשרה ועל חלוקה דטמאה בכ"ש להרמב"ם וראי' מהט"ז לקמן ס"ק כ"ד שכ' דאם נמצא גם על הירך איהו לטעמי' אזיל דמטמא בכ"ש אף דשם נמצא גם על העד כו' ועוד דהא הטעם דבבשרה כ' הרשב"א בתה"א כיון דבבשרה אשתכח ומבשרה קאחזיא רגלים לדבר א"כ מה בכך שנמצא גם על חלוקה עכ"ד ועי' במקמ"ח שכ' עליו דנעלם ממנו ד' הרמב"ם פ"ט מהל' א"ב הל' כ"ג שכ' וז"ל מצא הכתם על בגדי' ובשרה כא' תולה בכל מה שיש לתלות ותולה במאכולת שמא בעת שישבה נהרג מאכולת ודם זה דם מאכולת הוא עכ"ל וכ' ה"ה פי' לדעת רבינו דיקא שנמצא על בשרה ובגדי' אבל על בשרה לבד כבר כ' למעלה שאין לה שיעור ובכ"ש טמא הרי מפורש ד' הרמב"ם אף דס"ל על בשרה אין לה שיעור וטמאה בכ"ש