יד אליעזר חלק ב סו

מנדה נ"ז דאמר אי דארגשה לאח"ז אמאי פטורין מקרבן אלמא דטמאה ודאי דחייבת בקרבן ודאי וכיון דהרגשה עם מציאת הדם אח"כ חמור מוסתות עם מציאת הדם אח"כ כו' וכיון דבוסתות הקלה אמרי' דלמ"ד וסד"א אפי' בדקה ומצאה טהורה טמאה כ"ש בהרגשה החמורה דאפי' בדקה ומצאה טהורה טמאה. אמנם אם בדקה עצמה תוך שיעור וסת סמוך להרגשה ומצאה טהורה דדיו לבא מן הדין להיות כנדון דגבי וסתות למ"ד וסד"א אמרי' נדה ט"ז א' דבתוך שיעור וסח בבדקה ומצאה טהורה דטהורה כו'. אמנם מד' התה"ד והש"ע סי' קפ"ח מוכת דאפי' בדקה תוך שיעור וסת ומצאה טהורה טמאה שכ' דאם בדקה מיד ומצאה מראות טהורות דטהורה כו' דהאי מיד שיעור וסת הוא א"כ מוכח דבלא מצאה כלל טמאה אפי' בתוך שיעור וסח כו' עכ"ד. ועי' בס"ט ס"ק ג' מ"ש ליישב קושי' השב יעקב הנ"ל והאריך בזה ואח"כ הביא ד' הרדב"ז הנ"ל כו' וכ' אמנם מצאתי ראי' להתה"ד מנדה י"ב א' אשה מהו שתבדוק עצמה לבעלה כו' וא"ל לא תבדוק כו' א"כ לבו נוקפו ופורש וכ' התוס' בשם ר"ח כיון דרואה אשתו בודקת מיחשב שאם לא הרגישה לא היתה בודקת לפי שיודעת שחכמים לא תקנו לבדוק וא"כ מכאן מוכח ד' התה"ד דהיכי דהרגישה ל"מ בדיקה דאי מהני בדיקה אמאי יפרוש הא בדקה או ל"מ בדיקה אחר שהרגישה וכ' דיש לדחות דדלמא ה"פ דהבעל יחוש לעצמו שמתוך שמהומה לביתה לא בדקה שפיר כמו דאמרי' דעד שלפני תשמיש אינו ממעט מה"ט אבל אי הי' יודע דבדקה שפיר ליכא למיחש דלמא ראתה טיפת דם כחרדל ונאבד או נימוק דלהא ל"ת אבל בחידושי הרמב"ן שם מפורש כהתה"ד שכ' וז"ל ובשם ר"ח מצאתי שאו' דמש"ה לבו נוקפו דסבר אלמלא שלא הרגישה כלום לא בדקה כלומר דקי"ל דכל לבעלה לא בעי בדיקה וזה אינו סובר שמחמרת אלא שבודקת משום הרגשה וחוששין כיון שהרגישה ודאי בא אורח וטיפה כחרדל היתה ונאבדה בעד עכ"ל וכה"ג כ' בחידושי הר"ן מלשון זה מוכח דדינא הוא דאם הרגישה דחוששין לזה דמסתמא האורח בא ונאבד או נימוק וכ"ד התה"ד הנ"ל וכ' ליישב קושי' הרדב"ז והד"מ הנ"ל והאריך בזה יעוש"ה. ועי' בחוסן ישועות נדה נ"ז ב' שהשיג ע"ד הס"ט כו' והביא ראי' להתה"ד מד' התוס' בשם ר"ח נדה י"ב שהביא הס"ט הנ"ל ודחה ראי' זו די"ל דהתם שאני דלאו כל אדם דיני גמירי ויסבור דבדיקה ל"מ ויפרוש א"נ ההיא בדיקה באמת ל"מ מפני שהוא קודם תשמיש ומהומה היא לביתה כו' או אפשר דוקא הרגשה בשעת חימוד תשמיש מלתא היא אבל הרגשה גרידא לא כו' וכ' ועוד נ' דמודה התה"ד היכי דבדקה בתוך שיעור וסת אתר הרגשה ומצאה טהורה דטהורה דלא עדיפא חזקת הרגשה מחזקת וסתות ואיכא מ"ד לעיל ט"ז א' דאפי' למ"ד וסד"א אם בדקה תוך שיעור וסת טהורה והיינו דלא כהחו"ד הנ"ל וכ' עוד דאם מצאה בבדיקתה מראה דם טהור אפי' בדקה זמן רב אחר הרגשתה נמי נ' דטהורה כיון דהך דינא דתה"ד חומרא יתירא הוא הבו דלא להוסיף עלה ודלא כס"ט שהחמיר בזה עכ"ד ועי"ש עוד כ"א א' שהביא ד' החו"ד הנ"ל שכ' ליישב ד' התה"ד דראיתו הוא מק"ו מוסתות כו' והשיג עליו שזה הק"ו יש עליו תשובה דל"ד לוסתות דהא בחוששת לוסתה היינו משום חזקה דאב"ב מש"ה אין חילוק בין ראתה אח"כ או לא אבל בהרגשה י"ל דלאו מלתא הוא דפעמים נפתח מקורה בלא ראית דם והא דטמאה ודאי בהרגישה ואח"כ ראתה ה"ט כיון דאשה מרגשת בשעת ראית דם והיא לא הרגישה אח"כ כשראתה ע"כ בשעת הרגשה יצא הדם ועוד יש להשיב דבהרגישה ולא ראתה אח"כ יש לטהרה מכח ס"ס שמא לא ראתה כלל ואת"ל ראתה ונאבד שמא דם טהור הי' דאפי' להראב"ד דס"ל דרוב דמים באשה טמאים מ"מ אין רוב זה אלא מדרבנן כדמשמע לעיל י"ח דאפי' לר"י דאמר רוב חתיכות של ד' מיני דמים טמאים אין זה רוב גמור מיהו כשראתה אח"כ טמאה ודאי משעת הרגשה משום דבזה אין לספק בדם טהור די"ל דם שאבד הוא הדם שנמצא וכדס"ל לר' בפסחים י' א' גבי שדה שאבד בה קבר ואפי' לרשב"ג דס"ל התם תבדוק כל השדה כולה ש"ה לחומרא ואפשר בבדיקה אבל הכא י"ל דגם רשב"ג מודה הוא הדם שאבד הוא הדם שנמצא וטמא ודאי משעת הרגשה אבל גבי וסתות יש לטמאה מס' אפי' לא ראתה דהתם אין לספק בדם טהור דהא יש לה וסח לדם טמא וחזקה דאב"ב עכ"ד ועי' במקמ"ח מ"ש ליישב קושי' הנ"ל דראי' התה"ד הוא מר"פ הרואה כו' והאריך בזה וכ' אח"כ דלכאורה דמיא הך דינו של התה"ד להא דקא' הש"ס בפסחים על ובדק ולא אשכח פלוגתא דר"מ ורבנן דר"מ ס"ל כל דבר שהוא בחזקת טומאה לעולם הוא בטומאתו כו' וחכ"א בודק עד שמגיע לסלע או לקרקע בתולה. ולכאורה הוא ממש ג"כ דינו של התה"ד היכא דהרגשה הוא בחזקת רואה ואח"ז בדקה ולא שכחה א"כ הדבר תלוי בפלוגתא דר"מ ורבנן וכיון דקי"ל כרבנן דמהני בדיקה וה"נ תועיל בדיקתה. ונ' דסברת התה"ד כיון דאמרי' בנדה ס"א לענין ג' נשים שמצאו ביניהם כתם דהיכא דבדקו הג' ומצאן טהורות כולן טמאות ומדמה לגל טמא שנתערב בין ב' גלים טהורים וחכמים פליגי על גלים וס"ל דמהני בדיקה ומפרש שם כו' בשלמא החם אימא עורב נטלה אלא הכא האי דם מהיכא קא אתיא א"כ ס"ל להתה"ד נהי דקי"ל כרבנן דמהני בדיקה גם היכא שהדבר בחזקת טומאה היינו דתלי' דעורב נטלה וכן גבי בדיקת חמץ תלי' היכא דבדק ולא אשכח בעכבר או אדם אחר נטלה אבל הכא כיון דארגשה מסתמא ראתה דם ואף אם לא מצאה דם אחר בדיקתה תלי' דנפל הדם ולא ראתה כיון דארגשה בודאי ראתה דם וליכא למתלי הרגשה במידי אחרינא גם לרבנן לא מועיל בדיקתה ותלי' דהדם נפל לארץ והביא ד' האחרונים שכ' כיון דהתה"ד מדמה לוסתות כו' א"כ ה"נ בדין זה דהרגשה היכא דבדקה עצמה בשיעור וסת ומצאה טהורה היא טהורה כו' והביא ד' החו"ד הנ"ל שכ' דמשמעות הש"ע אף היכא שבדקה עצמה בשיעור וסת טמאה מדכ' ובדקה מיד כו' וכ' ודע דג' מיני הרגשות הן כו' ונ' ברור דלענין הך דינא שחידש התה"ד כו' היינו בהך הרגשה שנפתח מקורה כו' וכן בהך הרגשה שהמציאו האחרונים היכא דדבר לח זב ממנה הוי הרגשה כו' ג"כ שייך בזה הך דינא דתה"ד כו' אבל בהך הרגשה שהרגישה שנזדעזע גופה אף דהוי הרגשה דאורייתא היכא דבדקה ומצאה דם טמאה דאורייתא מ"מ היכא שבדקה ומצאה טהורה כו' פשיטא דתלי' זעזעת גופה במידי אחרינא ולא ביציאת הדם כיון דבדקה ומצאה טהורה וכמה פעמים מקרים לאדם כן זעזעת גופה מחמת סיבות כו' ומיושב בזה קושי' השב יעקב על התה"ד מנדה ט"ו דפליגי אי וסד"א או דרבנן כו' דבאמת מיירי בהרגשה כו' רק בהרגשה שנזדעזע גופה דבזה היכא דבדקה ומצאה טהורה. טהורה לכ"ע כיון דלא מצאה דם תלי' הזעעזע במידי אחרינא זולת למ"ד וסד"א טמאה משום הוסת גופי' דחזקה אב"ב והביא ראי' להתה"ד מנדה י"ב מד' התוס' ד"ה לבו בשם ר"ח כו' ומד' הרמב"ן שם כו' והביא ד' הס"ט שגם הוא הביא ראי' זו ועי' בנודע בשערים ח"ב חיו"ד סי' י"ג שכ' נמי דכונת התה"ד בהראי' מנדה נ"ז הוא כמ"ש החו"ד הנ"ל כו' והביא קושי' השב יעקב הנ"ל כו' וכ' אך באמת ראי' התה"ד אינו מוכח על הרגשה לחוד רק בצירוף שעת וסת דמחמת וסת לחוד אין ראי' על שעה זו דמעט זמן יכול להתאחר הוסת ואפשר עתה ראתה רק בצירוף הרגשה וגם הוא שעת וסת אז יש לנו לומר דטמאה למפרע טומאה ודאי וכ' הגם דאין לנו כח לחלוק על התה"ד כו' מ"מ הא דמוסיף החתם סופר חומרא על חומרא דהתה"ד מקיל באם מצאה על העד מראה טהורה דתלי'