יד אליעזר חלק ב סה

הנ"ל והברי"ע הביא גם ד' הב"מ אלו והב"מ לא הביא ד' התוי"ט הנ"ל. ועי' בצ"צ סי' קמ"ב שהביא ד' הש"ע של מהרש"ז שכ' ליישב קושי' הנ"ל דהטעם משום דבכה"ג אמרי' אוקמא אשה אחזקת טהרה והאי דם מעלמא אתי כו' והביא ד' הגבעת שאול סי'. ס"ז שכ' נמי כן ליישב קושי' הנ"ל וכ' הוא עליהם אך הלשון דם ולא כתם אינו במשמע שמצד חזקת טהרה הוא כ"א שכך דין התורה כאן כו' ועוד הק' מד' התוס' נדה ס"ב א' ד"ה הטבילו כו' ואח"כ הביא ד' הס"ט והב"מ הנ"ל וכ' דמבואר מדבריהם דאף כשהס' לטהר אינו ס' השקול עכ"ז שרי מה"ת והק' דגבי ממזר דעת הפוס' דדוקא בס' השקול וכמ"ש הב"ש סי' ד' ס"ק ל"ט והביא ד' הפ"י בקידושין ע"ג א' וד' העצי ארזים סי' ד' ס"ק מ' דבכ"ע התיר הכתוב ס' ממזר אפי' ברוב פסולין כו' והביא ראי' לזה מד' התוס' ב"ב נ"ה ב' ד"ה ר"א כו' והק' מיבמות פ' ב' מעובדא דרבה תוספאה כו' וכ' לחלק וכ' אח"כ דלהס"ט והב"מ הנ"ל זהו דוקא כשי"ל דמעלמא ממש אתי' ולא מגופה חזיתה כלל אבל כשודאי מגופה אתי' רק הס' אם מהעלי' או מהמקור ע"ז אין שייך דם ולא כתם ולא מיבעי שאין מותר מה"ת כשהס' לטהר אינו ס' השקול אלא גם בס' השקול י"ל טמא והביא ראי' מהמשנה דנמצא בפרוזדור ספי' סמא כו' והאריך הרבה בזה. ועי' בס' יד מאיר סי' מ"ש והאריך בזה יעוש"ה

(ד) או בבגדו. עי' בפמ"א ח"ב סי' קכ"ו שכ' דדוקא בבגד האשה גזרו טל הכתמים אבל אם נמצא כתם בבגד האיש ואפי' על חלוקו לאחה"ת אין לו דין כתם אם לא שקנח עצמו בו דאז האשה טמאה כו' עכ"ד והובא דבריו בס"ק לעיל סי' קפ"ז ס"ק ג' ובסי' זה ס"ק ס"א ובפ"ת סי' קפ"ז ס"ק ד' וכן העתיק החכ"א כלל קמ"ג דין ד' והביא הפ"ת ד' הגאון ר' יחיאל העליר שכ' דנעלם מהפמ"א תוספתא ארוכה בנדה פ"י נמצאת על חלוק בנה השוכב בצדה ה"ז טמא ולא על בנה בלבד אמרו אלא על כל אדם כו' וכ' דהוא פליאה נשגבה על הפמ"א. וכן ראיתי בספרו עמודי אור סי' נ"ט שהביא ד' הפמ"א ותמה עליו מהתוספתא ועוד תמה עליו דמה שהביא ראי' מנדה י"ד א' דפריך בנמצא על שלו אמאי טמאים דלמא דם מאכולת הוא ופי' בתוס' בשם ר"ח דכיון דאיכא הוכחה מדלא נמצא על שלה ש"מ מעלמא אתא ומזה למד לדון כן לענין כתם ותמה עליו דהתם גם היא בדקה בעד אח"ת ואם הי' מגופה הי' לה למצוא ג"כ דם על עד שלה ושפיר יש רגלים לדבר מדלא נמצא על שלה אבל בכתם הנמצא מאי ראי' הוא שמא כשיצא הדם ממנה נשמט אז חלוקה מכנגד הדם ונזדמן שם חלוקו כו' והא מבואר בנדה נ"ח ב' דאפי' לבשה ג' חלוקים ומצאה כתם בעליון כו' טמאה כל שאין לה במה לתלות כו' דאמרי' הפנימי נשמט ובא הכתם על החיצון וכ"ש שיש לתלות כן בכתונת שדרכה להשמט כו' ומה שהביא עוד שם להכרית דהא קי"ל בנמצא למעלה מהחגור דטהורה אע"פ שלא עברה בשש"ט דתלי' בדבר שאינו מצוי לא הבנתי איך דן אפשר משא"א דהא למעלה מהחגור א"א לבא מגופה לכך תולין אותו בדבר בלתי מצוי אבל בנ"ד אפשר הוא להמצא על כתונת שלו על דרך שנת' או אנפי אחרינא ומנ"ל לטהר וכ' דנ' דדין חלוק שלו כשאר דבר כסדין וכיוצא המונח במטתה וכל שנמצא עליו כתם יותר מכגריס ה"ז טמאה אם לא נתעסקה תחלה בדבר שתולין בו הכתם אף בבגדי האשה וכ' דכ"ז לטמא אותה מתורת כתם אבל להחשיבה מחמת זה רואה מ"ת הדין פשוט דלא גרע מנמצא על חלוקה אחר שעה שאע"פ שטמאה משום כתם מ"מ לא מחשבי' לה רואה מ"ת דאמרי' אח"ת ראתה ה"נ בנמצא על כתונת שלו אם שהה עמה במטה אח"ת תלי' שראתה אח"כ אבל אם פורש ממנה אותו יום ואח"כ מצא דם על כתונתו כיון דנתבאר דמטמאי' לאשה ולא תלי' דמעלמא אתא ממילא יש להחשיבה לרואה מ"ת ואם שהה עמה שכ' להקל לענין רואה מ"ת נ' דאפי' קנח עצמו בחלוקו אח"ת ושהה עמה במטה ואח"כ מלא על חלוקו דם נ' דלא הויא רואה מ"ת כיון דבשעה שקנח לא ראה אם הי' דם על החלוק תלי' דלא הי' אז דם והדם הנמצא על חלוקו בא אח"כ וכ' דבהכי מיירי עובדא דהנו"ב מהדו"ת חיו"ד סי' פ"ז כו' יעוש"ה ועי' בשמלה ס"ק ד' שהק' נמי על הפמ"א מד' התוספתא הנ"ל והאריך בזה

(ה) שנפתח מקורה. והוא מד' התה"ד סי' רמ"ו שכ' וז"ל ונ' דאשה שהרגישה ובדקה אח"כ ולא מצאה כלום יש לטמאה דודאי יצא טיפת דם כחרדל ונתקנח או נימוק דהרגשה סברא דאורייתא היא היכא דליכא למתלי ההרגשה במידי אחרינא כדמוכח בפ' הרואה דפריך אנמצא לאח"ז פטורין מן הקרבן אי דארגישה אמאי פטורין אלמא דסברא דאורייתא היא מדחייב עלה קרבן וכיון דסברא דאורייתא היא הוי כמ"ד וסד"א דאפי' בדקה ומצאה טהורה טמאה כדאיתא פ' כה"י עכ"ל ועי' בפלתי ס"ק ג' שהביא ד' מהר"ג שהובא בשב יעקב שהק' מנ"ל להג"מ לפרש כן בד' שמואל אדמקשה ממנו וכ' עליו דלק"מ דזה ידע הגמ' זולת ד' שמואל דבכל הרגשה הוא בחזקת רואה רק לולי ד' שמואל הו"א דמשנה מיירי בלא הרגשה ומ"מ בנמצא על שלו ודאי חזי בשע"ת חייבת בקרבן אבל לשמואל דאמר עד שתרגיש בבשרה א"כ קשה על המשנה ממ"נ כו' וכ' דלכאורה יש ראי' להתה"ד מהא דקמבעי לי' להג"מ נדה נ"ט ב' כו' איש ואשה מה לי אר"מ כי קא' ר"מ בחד ס' אבל בס"ס לא מטמא ר"מ כו' וקשה הא באשה לחוד נמי איכא ס"ס כו' ס' מ"ר ס' ממקור ואת"ל ממקור דלמא היא בלא הרגשה והך הרגשה הוי ממ"ר וא"כ טהור וכ"ש להך פי' דאמרי' דמיירי דלא ארגישה רק אנן אמרי' באמת הרגישה רק דסברת מ"ר הן לא נתנה דעתה בכך וא"כ פשיטא דיש כאן ס"ס כו' וצ"ל דלא יוכל הס"ס להתהפך כו' אלא להפוס' דלא ס"ל מתהפך קשה כו' והאריך בזה ואח"כ הביא קושי' השב יעקב במימרא דשמואל נדה ט"ז א' הגיע וסת ולא בדקה טמאה הואיל דוסד"א חזקה אב"ב ממ"נ אי ארגשה כיון שלא בדקה בשעת הרגשה תיכף יבא אפי' שלא בשעת וסתה טמאה ואי לא ארגשה מה בכך דוסד"א מ"מ מהתורה בעי הרגשה וזו ל"ח לה הרגשה וכ' ליישב דקמ"ל אפי' דבדקה אח"כ ומצאה דם לבן וירוק כו' ובזו מחמת וסתה טמאה דחזקה אורח נשים ד"נ בזמנו בא משא"כ מחמת הרגשה הא ישנו כאן דם טהור דבא ג"כ מהמקור וכמבואר בתה"ד ובש"ע כן ובדקה ולא מצאה כלום דייקא אך באמת אין אנו צריכין לזו דגוף הדם אסור מדרבנן בעלמא מ"מ כיון דהך חזקה דאב"ב הוא חזקה אלימתא דבר תורה א"כ אף במלתא דרבנן חושש לטמא אבל למ"ד וסדר"ב א"כ חזקה לאו אלים א"כ אין לסמוך עלי' לטמא ואין לדמות דאורייתא ודרבנן לחזקה דאורייתא ודרבנן עכ"ד. ועי' בד"מ לעיל סי' קפ"ח שהק' על התה"ד דהג"מ לא קא' דהרגשה דאורייתא אלא בנמצא כתם עם הרגשה או דם במ"ר אבל בלא מצא כלום לא מצינו שם דטמאה וגם לא נמצא בשום פוסק דס"ל כן עכ"ד. וכן הק' הרדב"ז ח"א סי' קמ"ט על התה"ד וסיים ולא ראיתי ולא שמעתי מי שנוהג חומרא זו ועי' בחו"ד ס"ק ג' שכ' ליישב קושי' זו דראי' התה"ד היא דהנה בוסתות אף למ"ד דהוא דאורייתא מ"מ ליכא אלא ס' אפי' בדקה, אח"כ ומצאה טמאה כו' ועוד בהדיא אמרי' בנדה ט"ו גבי בדקה ומצאה טמאה דחוששת לוסתה משמע דאפי' לטהרות דלא בעי' הרגשה דהא מקמ"ט אפי"ה אינה חוששת רק לוסתה אלמא דאינה אלא ס' אפי' למ"ד וסד"א כו' ואלו בהרגשה עם מציאת הדם אח"כ טמאה ודאי בשעת הרגשה כדמוכח